אדון חשוון?
ביום שישי ובשבת יחול ראש חודש חשוון, שזכה בחז"ל לקידומת 'מר'. מה פשר כינוי ייחודי זה? אם חשבתם שמדובר באדון חשוון, אינכם אלא טועים.
חז"ל העניקו לחודש זה את התואר מר (היפוכו של מתוק), משום שאין בו חגים. אולם מפתיע יותר הוא ההסבר השני, הפחות מוּכר ואשר דומני יכול ללמד שיעור בלשון העברית.
המילה מר, אם לא ידעתם, פירושה גם טיפה. המקור לכך הוא בפסוק בישעיהו: ”הן גויים כְּמַר מדלי", דהיינו כמו טיפה בדלי. השם מצביע אפוא על הגשמים הצפויים לרדת בחודש זה, ומכאן תפילת הגשם שנאמרה בשמחת תורה, וברכת "ותן טל ומטר" שתיאמר בז' חשוון.
אנו תקווה שאכן נזכה החורף בגשמי ברכה.
להיות קשיש בישראל
האם כדאי להיות קשיש בישראל? תלוי את מי שואלים. אם מסתמכים על נתוני למ"ס, לפיהם 62% מהקשישים מרוצים מהמצב הכלכלי, התשובה היא כן. אז מי אמר שהקשישים אינם אופטימיים? נתון מפתיע אחר הוא ש-95% מהקשישים ממשיכים לגור בביתם, במסגרת הקהילה, ולא בבתי אבות כבעבר, שאף זו בשורה משמחת.
אולם בצד נתונים אופטימיים אלה, על-פי נתונים אחרים מתברר שחיי הקשישים אינם מצטיירים בוורוד. כ-200 אלף קשישים (!) חיים מתחת לקו העוני. גם על הכבישים מצבם לא מזהיר. למעלה משליש מהולכי הרגל, שנהרגו בתאונות דרכים, הם קשישים.
ומי אמר, שתל אביב, העיר ללא הפסקה, היא עיר צעירה? לפחות סטטיסטית נראה שהיא שייכת לא פחות לזקנים, המהווים כמחצית מהאוכלוסיה שלה. עיר קשישה כבר אמרנו?
בעין המצלמה
התקנת מצלמות בבתי הספר? ביג דיל. והרי בעידן הרישוּת והמצלמות, כל חיינו מתנהלים תחת עינו הפקוחה של
האח הגדול. הוא בולש אחרינו בסוּפרים וברשתות השיווק, כמו גם בדרכים, בספריות, בגנים ובמגרשי חנייה.
נכון שעצם התקנת המצלמות מצביעה על תופעה מדאיגה - התפשטות
האלימות בבתי הספר. אולם הידיעה של התלמידים שלא יוכלו לחמוק מעין המצלמה, וכי כל תיגרה תתועד חזותית, היא אמצעי ההרתעה הטוב והיעיל ביותר מפני התופעה השלילית. לכן הצבת המצלמות במקומות איסטרטגיים, כגון בחצר בית הספר, יש לקוות שאכן תביא למיגור האלימות, וכי תועלתה רבה על הפסדיה - החשש מהחדירה לחיי הפרט.
הרייטינג והמציאוּת
אין ספק שכתבה ביוגרפית, כפי שפורסמה באחד מהמוספים השבועִיים, מהווה אטרקציה בעיני כל עיתונאי. היא מספקת את יצר המציצנות של הקוראים לחיים האינטימיים ביותר של הכותבת ומשפחתה - במיוחד זו המאפשרת הצצה לעולם החרדי, הנחשב עדיין למסתורי, ובמידה רבה לחידתי בעיני הציבור. זוהי נוסחה מושלמת לכתבה עסיסית ופיקנטית בעלת רייטינג גבוה.
עם זאת, יש לזכור שהכתבה נכתבת מנקודת מבטה האישית של הסופרת, אשר מציגה את העולם החרדי בצורה מונוטונית וצרת אופקים, זווית המאפיינת מאוד חוזרים בשאלה. צורת הצגה שלילית זו היא תגובה אפולוגטית הבאה להצדיק את פרישתם מהקהילה החרדית, בעוד שהתמונה רחוקה מלשקף באמת את חיי הקהילה התוססים והעשירים.
רובן של המשפחות החרדיות, ברוכות הילדים, מנהלות חיי משפחה למופת, תוך עזרה הדדית והקניית חינוך מעולה למידות טובות. זאת בצד טיפוח כישורים אישיים ופיתוח תחומי עניין מגוונים, הכוללים חוגים לילדים, משחקים, קריאת ספרים וטיולים. עם כל הכבוד, הכותבת מייצגת במידה רבה את עצמה ואת ציבור החוזרים בשאלה, כאמור, אך אינה משקפת את המציאות האובייקטיבית החרדית.
פסוקו
גזירות כלכליות? אימרו מעתה משק יום הדין.
ומי אמר לעולם שהמלך הפרסי עירום? ביבי, זוכרים?
