העיתון הסעודי "אל-ווטן" פרסם השבוע ראיון עם חבר פרלמנט לבנוני המוסר, כי משמרות המהפכה של אירן השלימו בניית בסיסים בלבנון, הכוללים טילים ארוכי טווח ונשק כימי. בנוסף, פירט חבר הפרלמנט את מיקומם של חלק מהבסיסים. בתגובה לכך אמר מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, כי מדובר בהאשמות מגוחכות שאין בהן כל אמת. גורם מדיני ישראלי בכיר מאשר את הצהרתו של נסראללה ומסר, כי חיזבאללה לא קיבל ואף חושש לקבל נשק כימי.

חיזבאללה ספג מכה קשה בלחימה בסוריה. הארגון איבד עשרות לוחמים וספג גם פגיעה חזקה במורל ובתדמית הציבורית שלו. אני לא מאמין שחיזבאללה יתקוף את ישראל בזמן הנראה לעין, לפחות לא לבד. אומנם חיזבאללה מחמש את עצמו בלי הפסקה. כפי שאמר השבוע השר גלעד ארדן בכינוס בס"א השבוע, בכל בית עשירי בלבנון יש משגר טילים או מחסן תחמושת. אבל בזמן שפקחי או"ם נמצאים בסוריה כדי לנטרל את הנשק הכימי, וכאשר העולם הרבה פחות סובלני לנושא אחרי הטבח בסוריה, קשה להאמין שחיזבאללה ינסה להשיג נשק כזה שיכול לפגוע בתדמיתו עוד יותר ויכול להביא לפעולה קשה נגדו.

בראיון שנערך במאי השנה סיפר נשיא אירן, חסן רוחאני, איך המשיכו האירנים בפיתוח הנשק הגרעיני ובשדרוג האתרים השונים במדינה. דוגמה לכך, אמר רוחאני, היא השעיית פעילות הצנטריפוגות, כאשר בפועל הושעו כעשר צנטריפוגות בכור בנתנז, וגם זו לא הייתה השעיה מלאה, אלא רק הקטנת התשואה. רוחאני מתגאה ואומר, שכל הפעולות האלו נעשו תחת פיקוחו בתפקידו כיושב-ראש המועצה לביטחון לאומי.

זה כבר יותר מדי. מה העולם צריך יותר כדי לדעת שאין לסמוך על רוחאני ואירן? בא רוחאני בעצמו ומצהיר לפני כמה חודשים בגאווה, איך שאירן הצליחה להתל בעולם והמשיכה את תוכנית הגרעין שלה.

המסקנה המתבקשת היא, שאסור להמשיך את הדרך הדיפלומטית מול אירן. יש להמשיך במלוא הכוח את הסנקציות הכלכליות, ולהביא לכך שהאירנים יפסיקו את תוכנית הגרעין שלהם ומפרקים את המערכות, ולא שיספרו על כך שמשהו הופסק. הבעיה היא שהעולם עייף. אף אחד לא רוצה להיכנס בכל הכוח למקומות שונים בעולם. לא לסוריה, לא לקוריאה הצפונית ולא לאירן. העולם רוצה להמשיך ולעבוד בדרכים דיפלומטיות. אבל כאשר העולם יראה שזה לא עזר, יהיה מאוחר מדי.

ראש הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל, אומר שיש לשחרר את ירושלים בכוח. לדעתו, הדרך היחידה לשחרר את ירושלים היא באמצעות התנגדות אלימה נגד ישראל. מדובר בהצהרות חוזרות ונשנות של משעל ודומיו על הפעולות הרצויות כדי לשחרר את ירושלים ופלשתין. ההבדל הוא שהפעם חמאס מדבר מעמדת נחיתות.

במשך שנים חמאס היה בעל הבית והכוח המרכזי שנגדו ישראל נאבקה. התהפוכות בעולם הערבי, הסכסוך בין חמאס לאירן בקשר לאי-הסכמת הראשון לתמוך באסד וחידוש המו"מ בין ישראל לרשות הפלשתינית, דוחקים את חמאס לצד ומראים שהוא כבר לא כל-כך רלוונטי. זאת, בנוסף לארגונים שונים ברצועה שמנסים לתפוס את מקומו של חמאס בהנהגה. בחמאס מנסים לחזור לכותרות בדרך היחידה שהם מכירים: איומים. אבל אסור לשכוח, שהאיומים יכולים להתממש משום שחמאס הוא עדיין בעל הבית ברצועה והגורם החזק ביותר בה.

ועוד בנוגע לחמאס. הפעילות המצרית נגד טרוריסטים בסיני עולה מדרגה ועוברת אל מחוץ לגבולות המדינה. מצרים הזהירה לאחרונה את חמאס שלא ימשיך לתת סיוע לגורמי טרור שונים הפוגעים במצרים. המשך הסיוע יביא לתקיפה מצרית ביעדים שונים ברצועה.

החמאס יצא קירח מכאן ומכאן. חמאס הוא למעשה שלוחה של האחים המוסלמים בעזה. לאחר הפלת מובארק ועליית האחים המוסלמים לשלטון, נראה שחמאס ייהנה יותר מהשלטון במצרים. אולם, מורסי הפנה אליהם כתף קרה. כעת, כאשר שהאחים המוסלמים לא בשלטון, הניכור כלפי חמאס התחזק עד כדי כך, שישנם כאמור איומים לתקיפה מצרית ברצועה. במקרה כזה, סביר להניח שישראל תשב בשקט ואולי אפילו תעניק לצבא המצרי סיוע מודיעיני על הרצועה והמצרים יעשו את העבודה. אם חמאס רוצה לשמור על מעמדו ברצועה, הוא צריך לשבת בשקט עד יעבור זעם.

בשבוע האחרון צוינו מלאת 20 שנים למרכז בגין-סאדאת לחקר איומים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן. אחד הנואמים היה הקולונל בדימוס דגלאס מקרגור מארה"ב. את הרצאתו הוא פתח בסיפור מלימודיו במכללת ווסט-פוינט, כאשר הוא וחבריו לא ידעו על הנעשה בעולם.

יום אחד, בעודם מתכוננים לאחד השיעורים, הודיעו להם על פרוץ מלחמת יום הכיפורים. עוד אמרו להם, כי אם המצרים יגיעו לנקודה מסוימת בסיני, כוחות צבא אמריקנים הנמצאים בגרמניה יילחמו לצד ישראל וכי לימודיהם במכללה יושבתו. כנראה שמדובר היה בתכנון אמיתי של האמריקנים, שהרי אם לא – אין שום סיבה להגיד זאת לחניכי המכללה.

אפשר להגיד, שמזלנו שלא הגיע כוח אמריקני לסייע לישראל בלחימה. אם אכן היה מגיע כוח כזה, בריה"מ הייתה רואה חובה לעצמה לשלוח כוחות משלה לסייע למצרים במלחמתם. האירועים היו יכולים להסלים לכך שבמקום חורבן בית שלישי, הייתה מתרחשת מלחמת עולם שלישית.