ענישה לחוד
כמה שווים חיי אדם? אם לשפוט לפי העונש 3 שנות מאסר בלבד, שקיבל רוני לוי, אשר דרס למוות בני זוג וברח, התשובה היא שנה וחצי מאסר בלבד - הרבה פחות מענישה על עבירות רכוש (עיין ערך אופנובנק).
רק סמלי הדבר, כי בשעה שהענישה בחוק על עבירות תנועה קשות הוחמרה, קיבל הנהג 'פרס' על הריגה כפולה. נראה כי בפועל השופטים מקילים מאוד בעונשי תעבורה, וכי במקום שהעונש ייקבע על-פי מבחן התוצאה הקטלני, גם הפעם (כמו בדריסת בני הזוג רווה בחיפה בעבר) השופט הטיל על הנהג את העונש המקסימלי על גרימת מוות ברשלנות, שהוא לעג לחוק.
יש לזכור כי מעבר לתאונה הקטלנית, מדובר בתאונת פגע וברח וכן בנהג משאית, כלי הרכב שמעורבותו בתאונות היא הגבוהה ביותר. לנוכח העונש המגוחך, היכן אלמנט ההרתעה? האומנם הלכה לחוד וענישה לחוד? לתשומת לב שר התחבורה, ישראל כץ.
א - פוליטי?
ראש עיריית ירושלים,
ניר ברקת, המתמודד גם לקדנציה הבאה של ראשות העיר, הצהיר כי הוא, בניגוד למועמד
משה ליאון, א-פוליטי. אז איך זה שהוא מציג את עצמו מעל כל במה אפשרית, ותחת כל עץ רענן, כנציג הציונות הדתית והבית היהודי?
מתברר שלטנגו הפוליטי הזה יש שני רקדנים. וכך מערכת הבחירות הירושלמית הפכה למערכה פוליטית מובהקת, בין ליאון - נציגו של דרעי, לבין ברקת, נציגו של בנט. כמו בבחירות לרבנות הראשית, הבחירות בבירה הפכו למאבק על מעוז השליטה בין ש"ס למפלגה הדתית. הגיעה השעה לומר לציבור את האמת. אי-אפשר לעבוד על כל הציבור כל הזמן. הבנת את זה, ברקת?
מדינת חלם
האם יש קשר בין הגירעון התקציבי, הטבות הטייקונים והגזירות הכלכליות? התשובה היא חיובית. יש קשר, ועוד איך. שמתם לב לסכומים האגדיים, כפי שנחשפו בדוח
מבקר המדינה, שמהם נהנו הטייקונים? - הטבות מס בסך כ-40 מיליארד שקל (אתם קוראים נכון), ושל 21 מיליארד(!) שקל תספורות.
האם אי-אפשר היה לכסות בסכומים אלה את הגרעון הכספי של האוצר, בסך כ-50 מיליארד שקל (או פחות), ועוד היה נשאר עודף משמעותי בקופת המדינה, במקום להטיל גזירות קשות על הציבור? מדינת חלם כבר אמרנו?
זוללי חשמל
עיזבו את חשמל חינם, שכבר הפך לטאבו, ואת ההטבות הבלתי חוקיות של עובדי חברת החשמל. עיזבו את העובדה שהם מצפצפים על החוק (כי ועד העובדים שם חזק מהחוק). אבל היכן האחריות המקצועית והציבורית שלהם, כשכבר בפעם השלישית (!), ככה פתאום, בהחלטה שרירותית, הם מוכנים לשבות ולהפסיק את השאלטר של המדינה?
מה הם חושבים שם למעלה: הם רוצים גם להיות מונופול וגם לשבות על גב הצרכנים, שהם החמצן של החברה והכספומט שלה, המממן את הכנסותיהם הגבוהות של העובדים? ובמילים אחרות - גם לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלימה? רק תנו להם לזלול את כספינו, והשאר היסטוריה. די לחוצפה!
מעניין, ברוב חוצפתם הם מכנים את הרגולטור באוצר, שהתריע על החריגות בשכר, לפני הדיון על הרפורמה בחברה, "חסר אחריות". מעֵבר לסוגיית ההתחמקות בשאלת העיתוי, כביכול, הבולטת לעין כל, הפוסל במומו פוסל כבר אמרנו?
תסמונת האישה המוכה
נשות כת ההתעללות, שהתגלתה בירושלים, טוענות כי הן אוהבות את ראש הכת, שהייטיב עימן, וכי העונש החמור שנגזר עליו, 26 שנות מאסר, לא מגיע לו.
תגובתן אינה מפתיעה כלל. מדובר בתסמונת שטוקהולם (או תסמונת האישה המוכה), לפיה הקורבן נקשר מנטלית במכהו, או במקום שביו, ומתקשה להיפרד ממנו ומדפוסי ההרגלים שקנה שם. כך גם שבויי מלחמה.
כבר במדבר ביקשו אבותינו לחזור למצרים, כור העינוי, שאותה ראו כסיר הבשר. כך גם הצביעו חז"ל על המנטליות הגלותית של היהודים: "יותר משקשה להוציא את ישראל מהגלות, קשה להוציא את הגלות מישראל".
