בש"ס שאחרי לכתו של גאון ההלכה בדורנו, מועלות לסדר היום טיפין טיפין תהיות ושאלות בדבר העדר אישה בתפקידי הנהגה כדוגמת ייצוג בכנסת או בתפקיד של שרה.
תהיות ושאלות לנוכח העדרן של נשים בצמרת המנווטת והמוליכה במציאות חיינו, חייבות להיות מעוגנות בבחינת ההתרחשויות שליוו אותנו כעם מראשית קיומו.
"בשכר נשים צדקניות, שהיו באותו דור, נגאלו ישראל ממצרים" (סוטה י"א). ישראל הפך לעם במהלך השעבוד במצרים בזכותן של נשים, נשים צדקניות, שהיו באותו דור. את סיפורן של הנשים חובה עלינו להאדיר בחיי היום יום שלנו. כי מה שחוללו על ערש קיומנו כעם, הן בוודאי יכולות לחולל גם במציאות חיינו כיום.
שש דמויות של נשים ממלאות תפקיד משמעותי ומשפיע בחייו של משה, מי שנשא על גבו את נטל המשימה של שחרור מעבדות מצרים והמעבר לחיי עם בן-חורין.
ללא עיקשותה של אישה - מרים אחות משה - קשה היה לראות איך היה נחלץ משה מאימת הכיליון? לולא אזרה אומץ מרים כצופה - "לְדֵעָה מַה יֵעָשֶׁה לוֹ ?" (שמות א' 4) לא היה חוזר משה מאי שם מחיק "דּומָם שָׁטָה תֵּיבָה קְטַנָּה עַל הַיְּאוֹר", לא היה נחלץ מהלא נודע והנסתר ועולה על מרכז הבמה העברית. מגיע למעמד של הנהגת עם וחילוצו מחיק העבדות.
מרים אינה רק ממלאת תפקיד של אחות-ילדה. היא נערה בעלת שיעור קומה, דעתנית לוחמת על דעותיה נגד סביבה שהרימה ידיים. בשמות רבה א' מסתתר לו סיפור, החובק בחובו את דמות מרים, המתגלית כנערה עצמאית בדעותיה, נערה בעלת שיעור קומה ערכי ומוסרי.
בשמות רבה א' הנערה הדעתנית מרשה לעצמה אפילו להתריס כלפי אביה, הנוהג כשאר האבות, עבדים כנועים, המגרשים את נשותיהן בהיותן בהריון מפאת אימת השלטונות.
מרים פונה אל אביה כתלמידה חכמה בהסבר לוגי הלכתי עם רגישות אנושית - "אבא גזרתך קשה משל פרעה, פרעה גזר על הזכרים, ואתה גוזר על הזכרים והנקבות". הצעקה וההתרסה לעבר אביה - להשיב את אמא הביתה מעלה את דמותה של מרים כדמות מופת, שמן הראוי שנכבד אותה, לא רק כדמות ספרותית, אלא כמודל לתפקידי מנהיגות בימינו.
הפרו הוראות
בזכות עקשנותה של מרים ואנושיותן הרבה של המיילדות, פועה ושפרה, שאינן שועות לפקודת פרעה, הוענקו למשה ורבים כמוהו חיים.
מלשון התורה לא ברור אם שפרה ופועה הן עבריות. ילקוט שמעוני ליהושע ט' מונה אותן כנשים נוכריות, חסידות עמי העולם, שבזו ליחידת "עוז" של אותו הממשל, הן הפרו הוראותיו, כי הן לא עמדו במבחן מצפונן.
בישראל של היום על-פי חוקים הנרקמים בכנסת ישראל, הרי כנשים זרות הן היו מוצאות עצמן במחנה כליאה, ולמנה גדושה של צרחנות כדוגמת צרחנותה של חברת הכנסת חברת הכנסת
מירי רגב, שהייתה מגדפת אותן על כך שהן סרטן בגוף החברה.
התעוזה של ארבע הנשים - יוכבד האם, מרים האחות, המיילדות פועה ושפרה - מלוות את משה ברגעי בואו לאוויר העולם. תרומה רבה יש לאישה החמישית - לבת פרעה - שנחלצה להצלת תינוק, שידעה כי "מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה"."( שמות ב' 6 ). למרות שידעה, כי נשקף לה עימות עם היחידה המשטרתית, משטרת "עוז" של אותו משרד הפנים המלכותי בפיקודו של אביה.
בת פרעה אינה מצייתת להוראות ממשל, שהיא בשר מבשרו, כי אינן עומדות במבחן מצפונה כאדם וכאישה. בתמורה לכך העניקה לה מסורת ישראל את השם "בתיה" - בתו של אלוהים.
בויקרא רבה א' אנחנו קוראים את דברי ר' לוי - "אמר לה הקב"ה ואני קורא לך בתי". ובילקוט שמעוני מוזכרת בת פרעה כאחת מתוך תשעה שזכו להיכנס לגן עדן חיים.
כשם שתושייתה של בת עם זר, שהמרתה צווי שררה בארצה, נתנה למשה חיים, כך אנחנו רואים את תושייתה של אישה זרה במדבר, בת כהן אלילי, האישה הששית בסיפור משה, כמי שסוככת עליו ומחלצת אותו מכל אימה וצרה.
לציפורה רעייתו מקדיש המדרש מקום מכובד. במדרש יפהפה מןרחב הסיפור על ציפורה, כמי שסוככה על משה וחילצה את בנו ממות וזאת על-ידי החלטתה לימול את הבן - "וַתִּכְרוֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ", בכך חלפה הסכנה לחיי הנער.
שש הנשים, שצוינו לעיל, בחייו של משה התמודדו עם מצבים קשים מנשוא. מצבים מסובכים ובלתי צפויים, ותמיד השכילו הנשים להגיב בחוכמה ובתושייה.
נשים, שהמרו צווי שררה של שלטון וממשל. נשים, חלקן נתנו במעשיהן ביטוי למרי אזרחי מול כוח דורסני של ערכי מוסר. חלקן היו עבריות וחלקן בנות עמים זרים.
הייתה כאן אחווה של נשים עבריות ושל נשים בנות עמים זרים, שכולן פעלו מתוך סולידאריות ואחווה אנושית גדולה. לכבודן של נשים אלו אני שר "רוֹנוּ גִּיל זֶה בְּנֵי אֱלוֹהַּ, בְּנֵי אָדָם אַחִים הֵמָה."
שירת אחים ואחיות, בה כולם-כולן ראויים-ראויות לתפקידי הנהגה.
