כָּבוֹד וָאַהֲבָה
אֵין מַשְׁמָעוּת לַכָּבוֹד בְהֶעֱדֶר אַהֲבָה
וְאֵין מַשְׁמָעוֹת לָאַהֲבָה בְּהֶעֱדֶר כָּבוֹד
הַעְמָדַת פְּנֵי אוֹהֵב זוֹ סִבָּה לְאַכְזָבָה
לְטַפֵּחַ אַהֲבָה וְכָבוֹד צָרִיך גָּם לַעֲבוֹד
כִּי כָּבוֹד בְּלִי אִמּוּן כְּחֹמֶר נֶפֶץ טָמוּן
שְׁמִירַת אִמּוּן כְּמוֹ בִּטּוּחַ חַיִּים סָפוּן

כָּבוֹד וָאַהֲבָה יַחַד עִם אִמּוּן מִתְיַשֵּׁב
בִּתְנָאי שֶׁבְּדַעַת הַזֻּלַּת נֵדַע לְהִתְחַשֵּׁב

אֶלֶה תּוֹלדוֹת חַיֵּי שָׂרָה עִם אַבְרָהָם
אִישׁ שֶׁנּוֹדַע כִּנְשִׂיא אֱלֹהִים וְהָעַָם
כְּשֵׁם שְׁשַׁקְדָּה כָּבוֹד לְאַבְרָהַם לָתֵת
אַבְרָהַם הֶאֱדִיר שְׁמָהּ אֶצֶל בְּנֵי חֵת
אִתָּם נָהַג בְּכבְדֶּהוּ וְחַשְׁדֶּהוּ וּבְקֶשֶׁב
אַף הִשְתַחֲוָה לְעַם הָאָרֶץ כַּמִּתְחַיֵּב


אברהם אבינו ותכונותיו

הפתיחה שנושאה כבוד ואהבה , מכילה חלק חשוב ממה שאברהם מעביר לנו כמסר או כלקח טוב, שהשאיר לנו. זה מתחיל ב"לך לך" כמי שנבחר על-ידי הקב"ה כי היה המבשר של האמונה בבורא עולם. כבר נסינו לענות על השאלה מדוע הקב"ה בחר באברהם, מדוע נתגלה הקב"ה על אברהם ואמר לו לך לך . כי אברהם היה נחוש לנטוע את האמונה באלהים בקרב צאצאיו ועמו כי הוא .שגילה אותו. אברהם מפאת כבוד הורים לא נסה לשנות את אמונת אביו. כמובן בהמשך אנו מגלים כי בחירת השם באברהם הייתה בגלל המיוחד שיש באברהם ובתכונותיו. זה מתחיל מיד בהגיעו הוא ושרה ובן אחיו לוט לארץ כנען והתישב בה. למרות שהשם הבטיח לו את הארץ לו ולקרעו אחריו לא ראה את עצמו כבעל קנין מלא, אלא רק: גר ותושב(כג/ד) . זה שאמר לבני חת . לכשישב בקרבם. תכונות נוספות מתגלות לנו אצל אברהם בפרשת וירא: כאיש מכניס אורחים, זאת כאשר ראה אנשים מתראבים: וירץ לקראתם מפתח האהל .... ובהמשך אומר אל נא תעברו מעל עבדך יקח נא מעט מים ...וסעדו לבכם (וירא יח/ב,ג,ד, ה) נתגלה גם כאיש דורש טוב לעמו אבל גם לזולתו. כי כאשר הקב"ה גמר אומר להפוך סדום ועמורה אברהם התיצב בפני הקב"ה כסנגור המבקש טוב באמרו לקב"ה: האף תספה צדיק עם רשע (וירא יח/כג) תכונה נוספת של אברהם כאישלוחם . כי כאשר נשבה לוט המכונה אחיו למרות היותו בן אחיו, קם אברהם כלוחם ונלחם נגד רבים ועצומים ממנו שנאמר: וַיֵּחָלֵק עליהם ....ויכם וירדפם עד חובה משמאל לדמשק.(לך לך יד/טו) נתגלה לנו גם כאדם וכבעל, אוהב ומכבד, כך נהג עם שרה אשתו, עשה רצונה למרות רצונו וכשהיא מתה נתגלה כבעל אוהב: ויבא אברהם לִסְפֹּד לשרה וְלִבְכֹּתָהּ (כג/ב) הוא נהג והתנהג כאיש כבוד ואוהב . אולם בכך לא מנינו כל תכונותיו של אברהם. הפעם מול בְּנֵי חֵת המכונים בתורה "עם הארץ" מגלים אנו באברהם תכונה חשובה בכבדו את אלה שגר עמהם ובתוכם. זה קבל משמעות מוחשית במו"מ לקניית מערת המכפלה כדי לקבור את שרה שם . אברהם חשש שמא יבטיחו ולא יקימו, לכן נהג לפי הכלל כבדהו וחשדהו אף על-פי שמכבדים אותו בְּאָמְרַם לו: אדני נשיא אלהים (כג/ו) למרות שהארץ הובטחה לאברהם: ונתתי לך ולזרעך...את ארץ מגוריך..כל ארץ כנען לאחוזת עולם (לך לך יז/ח) אברהם עמד על כך לקנות בכספו את השדה שם מערת המכפלה. רק אז כששקל לעפרון ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר אז: וַיָּקֹם שדה עפרון אשק במכפלה ..השדה והמערה .וכל העץ לאברהם למקנה..(כג/כ). עד כמה חשוב לישם את הכללים שנכתבו בפתיחה לעיל בחיי יום יום של כל אחד ואחד, ובחיי המדינה והעם תמיד. לסיום פרק זה הרי בשם רש"י יובאו שני הפרושים של המלה מכפלה. פרוש האחד מתאר את המקום כמתקן בן שתי קומות, כלומר קומה אחת בעומק האדמה וקומה שניה מעליה. והפרוש השני מבהיר כי במערה זו עתידים להקבר זוגות זוגות. לפי המסורת גם אדם וחוה קבורים שם .

תם פרק שרה החל פרק רבקה

הכתוב מתחיל: ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל.(כד/א) במה בכל? ב-"בן" (52 בגימטריה) בכל (52 בגימטריה) . אולם עניננו בנאמר על אברהם: זקן בא בימים . הלא אנחנו יודעים כי בעקדת יצחק היה אברהם בן 137 שנים ושרה מתה בסמוך לעקדת יצחק כי לפי רש"י פרחה נשמתה מרוב צער. זה מחזק את הגיל שבו נאמר על אברהם זקן בא בימים, בפנותו אל עבדו דמשק אליעזר (לך לך טו/ב) , בהשביעו להשיא את ה"בן" שה' ברך אותו בו. נחזור אל סוף פרשת וירא שם נאמר: וַיֻּגַּד (מאן דהוא סִפֵּר) לאברהם לאמר הנה ילדה מִלְכָּה גם היא בנים...(וירא כב/כ) ושם אחד הבנים בְּתוּאֵל אשר יָלַד את רבקה. ציון עובדת לידתה של רבקה מכיל את התשובה מדוע השביע אברהם את עבדו אליעזר: ולקחת אשה לבני משם (כד/ח) למעשה אברהם כִּיוֵּן בדבריו לרבקה. וככה מתחיל הפרק הבא שרבקה ממלא תפקיד חשוב בתולדות עם ישראל. אבל בפרק זה מופיע גם לבן אחי רבקה, אשר עתידים אנחנו לומר עליו ביחסו לצאצאי אחותו: כי לבן בקש לעקור את הכל , כי הוא מסמל את הַמִּנְתַכֵּל המתמיד לעם ישראל על כל דורותיו. דבר מתן רבקה ליצחק הניח את דעת אברהם. לסכום נשוב אל אברהם לקראת סוף ימיו שם נאמר: כי נשא לו אשה בערוב ימיו את קטורה היא הגר היא אם ישמעאל(יש גם דעה שזו אשה שלישית לא הגר) שילדה לו עוד שבעה עשר צאצאים בנוסף לישמעאל. ואז בהגיעו למאה ושבעים וחמש שנים מת וכך נאמר: ויגוע וימת אברהם בשבה טובה זקו ושבע ימים (כה/זח) ויצחק וישמעאל קברו אותו במערת המכפלה שקנה אברהם מבני חת. במות אברהם גם הפרק של ישמעאל מסתיים בהולידו שנים עשר בנים, המכונים נשאים כהקבלה לשנים עשר בני יעקב שהם שנים עשר השבטים .

דעת הרמב"ם על בני ישמעאל

כפי שקראנו בסיום פרשת חיי שרה לאחר מותה ומות אברהם נכתב כי בין שנים עשר ילדי ישמעאל המכונים גם "נְשִׂיאִים לְאֻמֹּתָם",שלושה מהם נקראים: מִשְׁמָע, ו-דּוּמָה וּ-מַשָּׂא (כה/יד). בתרגום יונתן לארמית (כדוגמת תרגום אונקלוס לארמית) נתנה לשמות אלו את מָשְׁמָעוּתָם כך : וּצְמִיתָא וּשְׁתוּקָא וְסוּבְרָא , כלומר: שְׁמַע, (מִן משְֹמַע) דוֹם (מִן דומה) וְשָׂא (מן ומשא). הרמב"ם שחי בקרב הישמעאלים והכירם היטב, כתב באגרתו ליהודי תימן שסבלו תחת עול הישמעאלים, שרצו להעבירם על דתם לדת הישמעאלים: (זה לא ציטוט): ואתם אחינו, ידוע לכם שהקב"ה הִפִּילָנוּ במהמורות עוונותינו בתוך אֻמָּה זו,שהיא אֻמַּת ישמעאל, שרעתם חזקה עלינו והם מִתְחַכְּמִים לְהָרֵעַ ולמאוס אותנו, כמו שגזר עלינו יתברך: "ואויבנו פלילים " (דברים לב/לא) ושלא עמדה על ישראל אֻמָּה יותר אויבת ממנה, ולא אֻמָּה שֶׁהֵרֵעָה בתכלית הרעה, לדלדול אותנו ולהקטין אותנו ולמאוס אותנו כמוהם. שאפילו דוד המלך עליו השלום , כשראה ברוח הַקֹּדֶשׁ כל הצרות העתידות לישראל, התחיל לצעוק ולקונן בלשון האומה מֵרַעַת בני ישמעאל, ואמר: אויה לי כי גרתי מֶשֶׁךְ, שכנתי עם אָהֳלֵי קֵדָר, (תהלים קכ/ה) וממשיך הרמב"ם ואומר וּראוּ איך זָכַר קֵדָר משאר בני ישמעאל (שבט קוֹרַיֶּישׁ) לפי שֶׁמְחַמָּד הוא מבני קֵדָר (כורייש ) כמו שהוא מפורסם מייחוסו. (כפי שמעיד על עצמו) הרמב"ם צִטֵּט לְאֵחָיו בני תימן את דברי דוד המלך : ואני כְּחֵרֵשׁ לא אֶשְׁמַע וּכְאִלֵּם לא יפתח פיו (תהלים לח/יד) וכמו שהוכיחונו רבותינו לשאת כִּזְבֵּי ישמעאל ושקריו ולשתוק ממנו כפי שזה משתמע משמות בניו של ישמעאל: וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָׂא.(חיי שרה כה/יד)דהיינו לשון: שׁמַע,דּוֹם,וְשָׂא.ומוסיף הרמב"ם ואומר: ועם כל זה לא נוכל להינצל מרוב רעתם ופחזותם בכל זמן. וכל זמן שאנו רודפים שלומם, הם רודפים אחרינו בְּחֵרוּם ובמלחמה, כדברי דוד המלך: אני שלום וכי אָדַבֵּר, המה למלחמה. (תהלים קכ/ז) . זה במידה רבה אקטואלי בימינו, אנו מדברים שלום וחמס קורא למלחמת פחדנים עלובים.

אַכְזָרִיּוּתָם מֵחֻלְשָׁתָם תּוֹלָדַת פִּגּוּרַם
נַטְלוּ תּוֹרָה וְעִוְתוּהָ וְשָׂמוּהָ תּוֹרָתָם
סִלְקוּ מִמֶּנָּה וְאָהַבְתָּ אֶת זֻלָּתְךָ כָּמוֹךָ
וְשָׂמוּ אֱלֹהֵיהֶם אֵל דָמִים בַּסַּיִף יַכֶּךָ
הָיָה וְלֹא תַּסְכִּים לְהַשְׁלִים וְתִתְמַסֵּר
תְּאֻכַּל בְּאֶשׁ הַמַּאֲמִינִים כְּעָלֶה נוֹשֵׁר

דִבְרֵי בֶּן מַיְמוֹן נֶאֶמְרוּ אָז לְחַסַר יֶשַׁע
שֶׁאִם לֹא יִשְׁעֶה הוּא לֹא יִנָּצֵל מְרֶשַׁע
חָלְפוּ יָמִים אֲפֵלִים וְשַׁב כְּבוֹד הָאָדָם
וְהָיָה מַעֲמָדֶנוּ עָדִיף וְטוֹב מִמַּעֲמָדָם
וְשׁוּב לֹא נִהְיֶה קָרְבָּנוֹת בִּימֵי סְעָרָה
הַקַּם לְהַכּוֹתֶנוּ יִקַבֵּל מִלְחָמָה שַׁעֲרָה

תָּם מַחֲזֶה שָׂרָה עִם אֲבִימֶלֶךְ וּפַרְעֹה
הַהַבְטָחָה מְקוּיֶּמֶת לְאַבְרָהָם וּלְזַרְעוֹ
וּבְנֵי קוֹרַיֶּיש יוֹדְעִים כִּי הַמַּחֲזֶה תָּם
וְעַם יִשְׂרָאֵל בְּאַרְצוֹ יֵשֵׁב בָהּ לְעוֹלָם