שעות אחדות אחרי שנסגרו הקלפיות בשעה 22:00 בלילה, ביום שלישי השבוע, זה כבר היה ידוע לכל. שוב רוב מוחץ למועמדה של תנועת שס בבחירות לראשות עיריית בית שמש.
זה היה קרב קשה רווי פוליטיקה, יצרים, תככים, מועמדים שקמו ויותר מאוחר גם נפלו. מעל הכל ריחף שם סקר אחד שהיה צריך להכריע מי מבין המתמודדים יזכה באמון הציבור ויקבל את המנדט לעמוד בחזית מול ראש העיר המכהן. יוזמה שנקטעה זמן קצר אחרי שהתחילה. אלה היו הבחירות המקומית בעיר אחת, לא גדולה אך מספרת משהו רחב יותר, ודאי משמעותי לערים נוספות שמתחילות להידמות לה, מנסות בכל כוחן לשנות כיוון לפני שיהיה מאוחר מדי.
עשר שנים קודם לכן, החל ליזום חבר הכנסת
משה גפני, ממפלגת יהדות התורה, הקמת קריות חרדיות שיועדו עבור מגורים לכל אלו שהיה להם חשוב להישאר בקהילה סגורה ולהמעיט בחיכוך עם האוכלוסיה המקומית הכללית, או בקיצור - להישאר בין חרדים. בתכנון היו כמה ערים כאלו, ביניהן ניתן למנות את בית שמש ואופקים. בתחילה נבנתה בבית שמש שכונת רמת בית שמש שחולקה לשני אזורים, כאשר כל אחד מהם יועד לציבור אחר - שכונה אחת לציבור הדתי לאומי והשנייה לציבור החרדי. בהתחלה הייתה דממה, כל אחד חי במרחב הפרטי שלו כפי שמצא לנכון, תוך מתן כבוד לסובבים אותו והערכה לתרבות שלהם גם אם נדרשה פשרה כדי לשמור על יחסים של שלום קר.
עם הזמן המצב התדרדר, אירועי האלימות התרבו והחיכוך בין אוכלוסיות העיר הפך למשמעותי, עד שלפני מספר שנים עלו קולות שקראו ליצור שתי רשויות נפרדות בבית שמש - אחת בעבור הציבור החרדי ואחרת לציבור הכללי. כך שכל אדם יוכל לחיות את חייו בשקט, בלי מלחמות וכפייה, בלי שייקבע עבורו מה נכון לעשות ובעיקר מה לא. אלו המקרים בהם אדם חושב אחרת והדעה שלכאורה נשמעת בעוצמה לא-מידתית היא דווקא זו של קבוצת מיעוט. מצב זה משקף את הסיטואציה הקשה עמה נאלצים להתמודד תושבי העיר במהלך השנים האחרונות. הרוב המתון נדחק לפינה וקולו כמעט לא נשמע.
הרצון לסגור את בית הספר המעורב "אורות" הנמצא בעיר ובהמשך מעשה היריקה כלפי הילדה נעמה מרגוליס בת ה-7, האירוע שהתרחש לפני שנתיים וזכה להכרה בתקשורת הארצית בזכות כתבתו של שי גל ששודרה בתוכנית אולפן שישי, עוררו תדהמה על מגמת ההתחרדות בבית שמש. עליית המדרגה הזו החלה להתרחש בהדרגה עוד שנים קודם לכן, כשאיפשרו הקצאת שטחים נרחבים לטובת האוכלוסיה החרדית במחירים מוזלים שלא נתנו לציבור הכללי, וכך נוצר מצב בו קבוצת קיצוניים המשתייכת לזרם "תולדות אהרון" מעלה את הטון בשם אלו שלא רוצים לכפות את עצמם על איש ומעוניינים ביחסי שכנות טובה וכבוד הדדי כלפי החילונים והדתיים הלאומיים החיים יחד.
חלק ניכר מהדתיים הלאומיים והחילוניים שמצבם איפשר להם, בחרו להגר לעיר אחרת ולבנות בה חיים שקטים נטולי מלחמות על צביון כשהם מותירים את חוסר השקט מאחור. אלו שנותרו בעיר נאלצים להתמודד עם ביטויים שונים של עוינות והתבדלות שלהם מהזרם המרכזי בעיר, אותו מהווה כיום האוכלוסיה החרדית. בית הספר החילוני בעיר נותר בודד בין מוסדות חינוך רבים שיועדו לשימוש האוכלוסיה הדומיננטית.
השבוע, הקרב על צביון העיר הגיע לישורת האחרונה ואולי לסוף הדרך, כשהמועמד החרדי ימשיך לקדנציה נוספת, יטפח את שכונות הציבור ששלח אותו לכיסא ראש העיר ומותיר במושב האחורי את הנשים, כשהוא מדחיק את העובדה הביולוגית הפשוטה שגם הוא כמובן בעזרת בורא עולם הגיע לעיר של מטה, באמצעות אישה. את זה כדאי שיזכיר לעצמו כשהוא מדבר על החזרת עטרה ליושנה.
