משפטן מליגת העל

ביום שישי האחרון נפרדתי לנצח מהיועץ המשפטי לממשלה לשעבר יוסף חריש ז"ל, שהסתלק לעולמו בגיל 90 והיה לאורך שני תריסר השנים האחרונות לחייו חבר קרוב שלי למרות פער הגילים ששרר בינינו.

כאשר היה חריש שופט התפעלתי מהשכלתו הרחבה ומידענותו בהלכה ובנבכי השפה שבאו לידי ביטוי בפסקי הדין הרבים שכתב, אבל לא הכרתי אותו מקרוב. ההיכרות הייתה בעקבות מעידתו כיועץ משפטי לממשלה בראשית דרכו, כאשר החליט שלא להעמיד לדין את ראשי הבנקים שחטאו בוויסות מניותיהם וגרמו לנזקים כספיים כבדים למאות אלפי אזרחים.

באותה עת הייתי שותף פעיל למערכה ציבורית ומשפטית שניהל חבר הכנסת המנוח עו"ד מרדכי וירשובסקי למען העמדתם לדין של הבנקאים. העתירה שהוגשה לבג"ץ הולידה הכרעה יוצאת דופן של שופטי בג"ץ שהורו לחריש להגיש כתבי אישום נגד ראשי הבנקים.

המציאות המשפטית הוכיחה במרוצת השנים, שלרוב בג"ץ אינו מתערב בהכרעות היועץ המשפטי לממשלה שאמור לבדוק היטב את משקלן של הראיות. חריש כיבד את הנחיית בג"ץ בחירוק שן. הסטירה המשפטית הכאיבה לו ללא ספק.

בשיחות שהיו לנו במרוצת השנים, כאב על כך שהוא היה היועץ המשפטי הראשון שבג"ץ פסל את הכרעתו וטען שהוא שלם עם ההכרעה, וגם הרשעתם של הבנקאים לא הזיזה אותו מעמדתו.

"לקום ולעזוב?"

ב-1996 התייחס חריש בראיון להארץ לביקורת שעוררו כמה מהחלטותיו כיועץ משפטי. "הייתי שופט 28 שנה. מה קורה לשופט שנותן פסק דין ובאים והופכים אותו מכל וכל? האם הוא קם ומתפטר? שופט מתורגל לזה. לא ראיתי בזה שום דבר. נכון שעיתונאים לא אהבו אותי וכתבו רבות נגדי. אז לכן הייתי צריך לקום ולעזוב את המשרה? מפני שיש ביקורת שאני יודע שהיא לא צודקת?"

גם על התקשורת מתח חריש ביקורת לעיתים קרובות וכינה עיתונאים מסוימים שלא הניחו לו "מכסחים מקצועיים". בהזדמנות מסוימת העיר על כך: "האמת לא עניינה אותם אף פעם ולא הפריעה להם לעמוד מול הראי בשעת הגילוח".

בארבע עיניים

הקשרים שלנו, שהיו ידועים למתי מעט, היו שילוב של "ישיבות עבודה" בנושאים שעמדו על סדר היום הציבורי ועלה מהם חשד למינהל לא תקין, היעדר טוהר מידות ושחיתות ושיחות אישיות של שני אנשים ששרר ביניהם אמון הדדי.

בחלק מהשיחות נכחה רעייתו השנייה המנוחה, יהודית, שכיהנה אז כיועצת משפטית של חברת "אל-על" והייתה משפטנית מוערכת בזכות עצמה.

בפגישות הרבות, בארבע עיניים לרוב, שהיו לנו במרוצת השנים והתקיימו לרוב בשבתות בבוקר בביתו של חריש בתל אביב, תהיתי אם הוא יכול לשמש בתפקיד התובע הראשי של המדינה. טוב ליבו, מידת הסלחנות הרבה שהייתה נטועה בו וזיקתו למסורת הכתיבו לו לעיתים הכרעות מקלות ברוח בית הלל שמשמעותו אי-הגשת כתבי אישום.

טעות עם אולמרט

על-רקע זה היו לנו ויכוחים רבים, בעיקר בשל החלטותיו של חריש לסגור תיקים פליליים זועקים לשמיים של ראש הממשלה לשעבר המגה-מושחת אהוד אולמרט, כמו בפרשת ההלוואה מבנק צפון אמריקה - חשתי שהוא הוליך את חריש בכחש פעמים רבות במתק שפתיו הערמומיות.

בהזדמנות מסוימת, כאשר חריש הטריח עצמו אל משרדו של אולמרט על-פי הזמנתו כשהלה כיהן כשר הבריאות ונחשד בפרשת שחיתות חדשה, לא היססתי למחות בפניו של חריש שמחל ללא צורך על כבוד בפני העבריין הסדרתי.

בהזדמנויות רבות טען חריש באוזניי שאני מגלה אובססיה כלפי אולמרט שנהנה מחזקת החפות כל עוד לא הורשע בדין, ואני ניסיתי לשכנעו שהדין אינו נוקב את הר השחיתות של אולמרט. רק בשנים האחרונות, כאשר המעגל של מערכת אכיפת החוק נסגר סביב אולמרט באיחור רב, הודה חריש כי טעה לגביו לאורך כל הדרך ולא ניסה להצטדק ולהשתמש במושג השדוף: "היעדר ראיות".

מספר אבני יסוד

חריש התמנה כיועץ המשפטי לממשלה בשנת 1986 בעקבות פרשת קו 300, שבמהלכה נרצחו שני מחבלים שהשתלטו על אוטובוס ונעצרו בחיים על-ידי אנשי השב"כ בדם קר והמדינה סערה. קודמו בתפקיד, השופט העליון בדימוס יצחק זמיר, ביקש להעמיד לדין כמה מראשי השב"כ שהיו מעורבים בפרשה למורת רוחם של ראש הממשלה דאז שמעון פרס וממלא-מקומו יצחק שמיר, ושילם על כך בכיסאו. פרס ושמיר האמינו שהיועץ החדש חריש יכיר להם תודה על המינוי ויסגור את התיק, אבל חריש הפתיע ותבע במפגיע לערוך חקירה יסודית של המשטרה. מי שהביא לסיום הפרשה היה הנשיא חיים הרצוג, שהעניק חנינה לאנשי השב"כ.

במסגרת תפקידו קבע חריש מספר הנחיות חשובות שהפכו מאז אבני יסוד משפטיות. הבולטות בהן היו:

• העמדה לדין של חיילים בעבירות של התעללות בערבים, במהלך האינתיפאדה הראשונה.

• חובת עמידה בקריטריונים בתמיכות ממשלתיות וביטול "הכספים הייחודיים".

• איסור מינויים פוליטיים בשירות הציבורי.

• הליך השימוע בטרם הגשת כתב אישום.

הוויכוח עם רבין

בתקופת כהונתו השנייה של יצחק רבין כראש ממשלה היה לחריש ויכוח עקרוני על מהות תפקידו של היועץ המשפטי. חריש סבר כי יש לבצר את מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה ואף לערב אותו בתהליך המדיני. "אמנם אין לשלב אותו בכל שלבי המשא-ומתן המייגע, אולם בשלבים המכריעים יש להיוועץ בו" אמר חריש. רבין סבר אחרת. על-רקע זה היה ביניהם ויכוח נוקב סביב החזרתם של אנשי חמאס ללבנון.

חריש לא סלח מעולם לדורית ביניש שכיהנה אז כפרקליטת המדינה והתייצבה לצדו של רבין נגדו למרות שהייתה כפופה לו. חריש ראה בכך גיוס תמיכה למינויה כשופטת בית המשפט העליון כפי שאמנם היה במציאות.

הלכה משפטית חדשה

עימות מסוג אחר היה לחריש עם רבין בעניינו של שר הפנים דאז אריה דרעי נגדו הוגש כתב אישום פלילי. חריש עמד על השעייתו מהממשלה לאחר פתיחת המשפט נגדו ורבין סירב לכך מחשש שיאבד ציר מרכזי בקואליציה.

בסופו של דבר הגישה עמותת 'אמית"י' למען מינהל תקין - שהיה לי הכבוד לכהן אז כיו"ר הנהלתה - עתירה לבג"ץ נגד המשך כהונתו של דרעי בממשלה. עתה מותר לגלות שזכינו אז לעידודו הסמוי ולברכת הדרך של חריש ואלה סייעו לנו לנצח במאבק ולגרום להלכה משפטית חדשה שקבעה, כי לא יכהן בממשלה שר שהוגש נגדו כתב אישום פלילי.

פגיעה מ"בשם החוק"

במהלך כהונתו של חריש כיועץ משפטי פרסם נגדו איש העסקים השנוי במחלוקת משה בדש, שלא היה שבע רצון מהכרעותיו בעניינו, ספר רווי שטנה בשם: "חריש עמוק". חריש התייחס בביטול ל"ספר" זה וראה בו בצדק אשפתון.

לעומת זאת נפגע חריש עמוקות מספרה של עו"ד דורית זילבר מפרקליטות המדינה, "בשם החוק", שהופיע לפני כמה חודשים ובו זכה למגינת ליבו ליחס מזלזל. "איך היא העזה לכתוב עלי כך", קבל באוזני לפני זמן קצר וחזר על מה ששמעתי ממנו הרבה פעמים: "הגיע זמן שאכתוב ספר אוטוביוגרפי על חיי ופעילותי המשפטית המסועפת".

ואמנם חריש החל לרכז חומרים לקראת כתיבת הספר, אבל התוכנית לא יצאה אל הפועל עד יום מותו וכך הפסדנו ספר מרתק.

אהבה לארבעת ילדיו

אגב, בנו המסור גלעד הפתיע את אביו ביום הולדתו ה-85 כאשר הכין לו ספר מכורך ובו ריכוז מאלף של פסקי הדין החשובים שלו. גלעד היה איש הקשר בין אביו לביני בנושאים שונים. שמחתי מאוד על הצטרפותו למועצה הציבורית שליד אומ"ץ. בזכות פעילותו המופתית של חריש הבן למען משפחות נזקקות באמצעות עמותת "לשובע" שהקים, הוא זכה לאות אומ"ץ לגאוות אביו.

חריש אהב מאוד את שלושת בניו מאשתו הראשונה ואת בתו הקטנה מאשתו השנייה, והפליג תמיד בסיפורים על כישרונותיהם ומסירותם הרבה אליו.

בשנות חייו האחרונות חלה התדרדרות במצב בריאותו. הוא התקשה בהליכה, בהדרגה הפך לסיעודי ונזקק לעזרה מרובה. בשבועות האחרונים נמנע אף לצאת מביתו. מדי פעם המשכתי לבקרו כפי שעשיתי בעשרים השנים האחרונות מאז שפרש מתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה.

השיחה האחרונה

השיחה האחרונה שלנו הייתה טלפונית והתנהלה כשבוע לפני פטירתו. חריש סיפר לי שעיתונאי מסוים עומד לפרסם למחרת בעיתונו את דרגת הפנסיה התקציבית במשק והוא הועמד בראש הפירמידה. "אני מקבל את הפנסיות שלי בזכות ולא בחסד. הכל על-פי חוק", אמר לי בנימה של כעס מהולה בצער על החשיפה הלא נעימה. ואמנם, למחרת פורסמה הטבלה בעיתון. שמו של חריש לא פורסם. רק התואר: "יועץ משפטי לממשלה".

מסכת חייו של חריש הייתה רצופה מאבקים ועימותים משפטיים ואישיים ועם אנשי תקשורת. חריש לא הסתיר את חלומו להגיע לכס בית המשפט העליון כפי שהגיעו כמה יועצים משפטיים לפניו ואחריו, אבל הוא לא זכה להגיע לארץ הלא מובטחת. קרוב לוודאי ששילם מחיר אישי כבד.

אזכור את יוסף חריש כמשפטן מליגת העל שלא זכה להוקרה שהיה ראוי לה וכאדם יוצא דופן בעל נשמה יתרה.