אין ספק שהמצב כרגע מסובך מאד.
על משקל "כמו פיל בחנות חרסינה" אובמה מתנהג כעכבר בחדר מלא מלכודות, והוא כמעט ואינו פוסח על אחת מהן.
א. ארה"ב ומלחמותיה
מצד אחד – ארה"ב נכוותה בכל מלחמותיה האחרונות, מאז שהו-צ'ה-מין הוכיח שניתן לנצח את הענק האמריקני. אובמה הודיע על הוצאת כוחות ארה"ב מאפגניסטן, תוך הצגת היציאה כאילו ארה"ב נצחה שם במערכה ובאה העת להשאיר את השלטון [הדמוקרטי?] והביטחון בידי הנשיא הנוכחי והצבא המקומי. כולם יודעים שארה"ב לא ניצחה שם, ואפגניסטן נותרת מוכה וחבולה והשלטון בה ניצב על כרעי-תרנגולת ונתון לחסדי הטליבאן. המצב בשכנתה הגדולה, פקיסטן הגרעינית, מצוי בסכנה אף הוא.
אלא שלארה"ב תרופה פנטסטית המסייעת לדעת הקהל שם להירגע למרות כישלונותיו המדיניים והצבאיים של הנשיא. הנשק הזה קרוי "הוליווד": מה שלא עושים המדיניות והצבא עושים השחקנים בסרטי "גבורה" כמו "רמבו" ושות' . סטאלון ושוורצנגר מנצחים את הצפון קוריאנים ואת הוייטנאמים ועושים מעשי גבורה בפקיסטן, משחררים שבויים ומחוללים נסים ונפלאות על המסך ומזה מתבשמים האמריקנים, תוך זלילת פופקורן. החלומות עדיפים על מלחמות ועל המציאות...
המצב בעירק אינו טוב יותר. סדאם סולק ומאז יד כל איש ברעהו. כולם הכו באמריקנים, וכאשר אלו יצאו חלקית - הסונים והשיעים רוצחים אלו באלו. המצב הגיע לכדי כך שהאמריקנים תוהים אם לא עדיף היה להותיר את סדאם הרצחני על כסאו. גם בלוב אין כרגע דמוקרטיה אמיתית.
מה קורה בסוריה? האמריקנים בבעיה גדולה. מצד אחד קשה להם, "השוטר של העולם", במינוי מכח עצמם ועוצמתם, להשלים עם רצח עם בידי שליטו, בעיקר לאחר שזה השתמש בגזים רעילים נגד בני עמו. מצד שני – חלק ניכר מהמורדים באסד, אם לא רובם, משתייכים ל"אל-קאעידה" ותנועות אחיות, זו אותה אל-קאעידה שביצעה את הרצח באסון התאומים והכתה בבסיסי הצבא האמריקני, כולל בְּצוֹר ובדהראן, ובשגרירויות ארה"ב ברחבי תבל.
גם הנשק שסיפקה ארה"ב למוג'הידין המוסלמים באפגניסטן, עוד במלחמתם בפולש הסובייטי, הופנה בסופו של דבר כנגד האמריקנים. כך המורדים בסוריה מדממים ללא סיוע אמריקני ממשי.
ב. הדיפלומטיה האמריקנית וזו של אובמה בשאלת הגרעין
הדיפלומטיה האמריקנית לדעתי הצנועה היא מוזרה מאז תחילת המאה הקודמת. הדיפלומטיה כיום, ככל שיש כזו, מעלה תמיהות גם בתוככי ארה"ב, ובעיקר אצל הרפובליקנים.
ארה"ב נכנסה שלא בהתלהבות למלחמת העולם הראשונה ולמעשה הכריעה את הכף לטובת הדמוקרטיות המערביות ותרמה לפירוק האימפריה העותומאנית. עם זה ארה"ב לא נקטה עמדה ברורה בין שתי מלחמות העולם. וילסון האמין בשלום עולמי, במתן חרות ועצמאות לעמים השונים [פרט לאי-אלו שקופחו, כמו הכורדים, הדרוזים ולמעשה גם היהודים] שהשתחררו מהאימפריות ההבסבורגית והעותומאנית והקים את המבנה של חבר הלאומים ששימש בסיס לארגון האומות המאוחדות, ארגון שארה"ב יזמה אך היא עצמה לא הצטרפה אליו ובכך גרעה מכוחו ויכולותיו כבר מיום יסודו.
בין המלחמות, ארה"ב הסתגרה בד' אמותיה וסירבה ליטול חלק במחלוקות האירופיות, וכך תרמה, במודע או שלא במודע, לעלית כוחה של גרמניה. היו במדיניות האמריקנית גם גורמים פרו-נאציים ואנטישמים, כמו התעשיין הנרי פורד ויוסף קנדי, אבי הנשיא, ששימש שגריר ארצו בבריטניה.
בסופו של דבר, הודות לצ'רצ'יל מצד אחד ולטדי רוזבלט מצד שני, ולאור טעויותיהם ההיסטוריות של היטלר והיפנים, הצטרפה ארה"ב שוב למלחמה באירופה ובמזרח ושלמה בדם רב את מחיר הסתגרותה הקודמת.
ארה"ב , כמו בריטניה, לא הייתה מעולם פרו-יהודית, לפחות עד שלהי מלחמת העולם והתגלות זוועות השואה לקראת סופה. אומנם יהודים הורשו להגר מאירופה לארה"ב, אך היו תחילה בתחתית החברה. ערב המלחמה סגרה ארה"ב את שעריה [כמו בפרשת האניה סנט לורנס]. במהלך המלחמה היא נמנעה מלהפציץ את מחנות המוות ויש הטוענים שעשתה כן לאור התעמולה הגרמנית שארה"ב נשלטת בידי היהודים.
לאחר המלחמה ארה"ב שיקמה את אירופה, לרבות או בעיקר את גרמניה ["תוכנית מרשל" הידועה], אך לא שיקמה את בריטניה וצרפת וגרמה להן לצמצם ביותר את האימפריות שלהן ולאבד את יתרונן הכלכלי מול אויבותיהן מִזֶּה לא מכבר, גרמניה ויפן.
ארה"ב הגנה בחירוף נפש [כולל נפשם של הזוג רוזנברג] על סודות הגרעין וניסתה למנעם ממדינות אחרות, ובעיקר מבת-בריתה לשעבר בריה"מ.
ארה"ב מממנת למעשה את האו"מ ובראש קואליציות שיצרה בו יצאה לשורת מלחמות להגנה מפני התפשטות הקומוניזם. תחילה הגנה על
קוריאה הדרומית. המלחמה שם הסתיימה בתיקו, אחרי התערבות סין וחייליה. אולם
קוריאה הצפונית הפכה לדיקטטורה קיצונית והצליחה, בשל נרפות אמריקנית, לפתח פצצות אטום והפכה לסיוט מתמשך לשכנותיה ולמערב.
במלחמת וייטנאם ארה"ב הפסידה את המלחמה, אותה ניהלה באכזריות נוראה, בהרג איכרים בפצצות נפל"ם ובפלישה למדינות שכנות. למעשה המדינה הושארה לגורלה, כולל האוכלוסיות שתמכו בארה"ב.
מול קובה ניהל קנדי, שזה עתה התמנה לנשיא, את הפלישה בלב ולב וזו נכשלה. אומנם הוא עמד בנחישות מול הסובייטים בשאלת הטילים בקובה אך כמעט סיבך את ארצו ואת העולם כולו במלחמת עולם גרעינית.
תחת אפה של ארה"ב עלה בידי הודו לפתח נשק גרעיני ושכנתה המפוחדת, פקיסטן, החרתה מהר אחריה והצטיידה גם היא בנשק גרעיני. המדען חאן, מפתח הפצצה, רכש את עיקר השכלתו והכשרתו בארה"ב...
ג. הדיפלומטיה האמריקנית
הדיפלומטיה האמריקנית קצת קשה למעקב ולהבנה. דומה שארה"ב רואה עתה, ואולי בעיקר מאז כהונתו של קרטר, בקיום שלטון דמוקרטי את חזות הכל. בגישה זו היו התקדמויות ונסיגות, בחינת צעד לפנים וּשְׁנָיִּם לאחור. גישתה זו לא מנעה מארה"ב לתמוך בדיקטטורות ורודנים בכל "רפובליקות הבננות" ביבשת אמריקה, כולל בשליטי קובה, פנמה, ארגנטינה,יוון ועוד רבים ובו בזמן גם לא הססה לחתור תחת מנהיגים שעלו לשלטון בבחירות דמוקרטיות כמו איינדה בצ'ילה. ריגן אפילו סחר עם אויבתו אירן, באמצעות ישראל, על-מנת להשיג מימון ל"קונטראס" המורדים בגואטמלה נגד שלטון שנבחר כחוק, ועוד בניגוד להחלטות הקונגרס האמריקני.
עם הגברת הדגש על הדמוקרטיה זנחה ארה"ב את ידידיה המובהקים, שלא שמרו במיוחד על זכויות האדם, למרות שהדבר לא מפריע לה לעשות עסקים עצומים עם סין, שמחנותיה מלאים אסירים המוצאים להורג בסיטונות בהאשמות דמיוניות, כמו בשל השתתפות בפעולות התעמלות שאינן לרוח השלטון, הרג שיצר לה מקורות הכנסה ניכרים ממכר אברי-אדם...
כך זנחה ארה"ב את השאח הפרסי, שאותו ציידה קודם בנשק מודרני, שנפל שלל בידי תומכי חומייני, שבראש וראשונה כבשו את השגרירות האמריקנית ושבו את באיה. זכויות האדם באירן ירדו לשפל שאיש לא חלם עליו בימי השאח. כמובן שמאז שרויה אירן בדמוקרטיה לדוגמא...
כך גם תרמה ארה"ב ישירות לנפילתו של הנשיא מובארכ במצרים, הגם שהיו לה כל הסיבות לחשוש שמצרים תיפול בידי האחים המוסלמים, המבקשים להשליט את משפט השריעה, הכולל קטיעת אברים וגם מוות בסקילה על חשש ניאוף. אותם "אחים" הם אבות אל-קאעידה הלוחמת בארה"ב ורוצחת אמריקנים ברחבי תבל, כולל ההתקפה על מגדלי התאומים.
אובמה יצא בראשית דרכו בהצהרה נלעגת כלפי עמי ערב והם הגיבו בשריפת הדגל האמריקני ותמונותיו של אובמה. ארה"ב ודאי ראתה באחים המוסלמים מפלגה דמוקרטית למהדרין. אובמה קידש את הבחירות המפוקפקות במצרים, שהעלו לשלטון את האחים המוסלמים מול רוב מצרי חילוני שהיה מפולג בין כמה מפלגות וראה בהן את התגשמות הדמוקרטיה...הוא שכח שכאשר האיסלאם הקיצוני עולה פעם לשלטון אין לצפות עוד לבחירות דמוקרטיות חופשיות.
מבחינה זו האיסלאם הקיצוני דומה לשלטון הקומוניסטי או הנאציונאל סוציאליסטי: אם אלו מצליחים לעלות לשלטון תוך ניצול ההליכים הדמוקרטיים- מאותו רגע לא נזקקים כבר לאותם הליכים, גם אם לכאורה מתקיימות "בחירות".
הנה לא מכבר היו "בחירות" באירן, והמנהיג חמינאי החליט מי ומי יהיו המתמודדים, ורק הם...
והנה התרחש במצרים נס - מה שלא הצליחו הגנרלים הקשישים במצרים, והגנרלים החילונים בטורקיה, התרחש במצרים של מורסי: גנרל סיסי הדיח את הנשיא המוסלמי הקיצוני, שנטל לעצמו רת כל הסמכויות, ובלם את האחים המוסלמים. ארה"ב של אובמה וקרי הפנתה לשלטון החדש עורף. כך הישגם העצום של ניקסון וקיסינג'ר בסילוק הסובייטים ממצרים והעברתה לעולם המערבי השפוי יותר מתמסמס לנגד עינינו ומצרים חוזרת אט אט ובבטחה לחיקה החם של רוסיה, הדמוקרטיה הגדולה של פוטין...
ד. ארה"ב ואירן
המתרחש באירן אינו מוצא חן בעיני ארה"ב יותר משהוא מוצא חן בעיני ישראל. ארה"ב ספגה מכות והשפלות גדולות מהאירנים, החל מהפלישה לשגרירות ארה"ב ביום מהפכת חומייני, ונטילת מאות אמריקנים בשבי לתקופה ארוכה. זכור הכח המשולב קרקע-אויר שנשלח לאירן לא עמד בקשיי הדרך המדברית וכשל עוד בטרם שהגיע לאירן.
ארה"ב, אשר כה התנגדה לחימוש מדינות אחרות בנשק גרעיני, ובימי ג'ון קנדי עשתה צרות צרורות בנדון לידידתה ישראל, וכבר נוכחה מה טעמו של הסיכון כאשר נשק גרעיני מצוי בידי שלטון הזוי ומטורף כמו בידי קוריאה הצפונית, קנאי ומתנדנד כמו בידי פקיסטן, או כזה שכמעט והגיע לידי קדאפי ולידי
סדאם חוסיין, אינה מוכנה לעימות מול הצטיידות אירן בנשק כזה. ארה"ב חוששת מהסתבכות נוספת במלחמה באירן.
הנשיא חלוש מאד. אובמה סובל מצרות קשות בבית, מול רוב רפובליקני בסנאט, ומול כשלון ספינת הדגל שלו - תוכנית ביטוח הבריאות לכל, ומחפש רק כיצד להחלץ מהמיצר תוך התעלמות מהסיכון העולמי שבהחזקת פצצה גרעינית בידי האייתולות באירן.
בכלל דומה כי הנשיא אובמה עסוק בבעיות מבית ומותיר את הטיפול בשתי בעיות קשות – הפצצה האירנית והמצב במזרח התיכון – בידי שר החוץ קרי. הדבר מזכיר מאד את תקופתו של הנשיא ניקסון שהשאיר את הטיפול במזה"ת בידי יועצו הנאמן הנרי קיסינג'ר שגם החליף, תוך כדי הטיפול, את שר החוץ רוג'רס. אלא שקיסינג'ר, כך נדמה, היה גם יותר חכם מקרי וגם נוטה יותר לצד ישראל. מה גם שהדב הרוסי חשף אז [והיום!!] את ציפורניו.
דומה כי גם העמדה העקרונית של ארה"ב נגד הפצת הנשק הגרעיני נעלמה מהשלטון הנוכחי בארה"ב.
סעודיה היא תופעה מיוחדת במישור המדיני. זו מדינה שכרתה ברית חזקה מאד עם ארה"ב שגם מגינה עליה מחוץ ומבית. עם זה סעודיה מפיצה את האיסלאם הקיצוני, הוואהבי, ברחבי תבל, כולל בארה"ב, מקימה "מדראסות" לחינוך מוסלמי קיצוני מגיל ילדות רך, וקונה שקט יחסי לשלטונה המושחת במימון כתות מוסלמיות קיצוניות המסוכנות לה והלוחמות בארה"ב בת-בריתה.
סעודיה הסונית חוששת מאד מהגרעין האירני בידי משטר שיעי. בית המלוכה הסעודי חש כי ננטש על-ידי שלטון אובמה. סעודיה כבר פועלת להשגת פצצה אטומית מפקיסטן, שם מימנה את פיתוח הפצצה בידי חאן, ובמקביל פונה לפוטין, שנוא נפשה עד לא מכבר, לרכישת נשק רוסי.
היכן אובמה וקרי? זה עוסק במדיניות פנים וזה עוסק בלחץ על ישראל ונתניהו בשני מישורים – המו"מ עם הפלשתינים והשתקת המחאה מול ההסכמים המתגבשים מול אירן, הממשיכה להעשיר אורניום ופוטוניום ללא הפסקה...
היש ספק שגם מצרים תפנה עתה את משאביה הדלים, על חשבון אוכלוסייתה הרעבה, להשגת נשק אטומי. ומה עם
ארדואן בטורקיה? הוא יסתפק בתעלות מתחת לבוספורוס, אחרי ששכנתו השנואה סוריה כבר נתפסה בנסיונות להקים בסתר מפעלי גרעין?
כלום לאובמה ולקרי יש ספק שאם אירן תתקרב עוד, או כבר תשיג, נשק גרעינו כל מדינות האזור יאוצו להצטייד בו גם הן?
מישהו בבית הלבן זקוק לניעור ולניקוי ראש...
ה. נתניהו ואובמה
ישראל, מנגד, אינה יכולה לעבור לסדר היום על ההתעצמות האירנית, וְלוּ בשל כך שמנהיג אירן מכריז השכם והערב, אפילו אמש, בערב החתימה על הסכם הקלת הסנקציות שהוטלו על ארצו, על כוונתו להשמיד את ישראל. לנתניהו אין ברירה אלא להמשיך ולהתריע על האסון העולמי הקם ומתהווה באירן. אין ספק שאין מנוס מלהביע קְבַל-עם ועולם את מהות הדברים. הסגנון נתון לויכוח.
עתה, כאשר ארה"ב העייפה ממלחמות, וקרי המחפש הישגים לעצמו ולנשיאו, נכנסים לעימות מול נתניהו. נתניהו, וכולנו עמו, בקושי עצום. דומה שמאז קנדי לא היו "מניותינו" בארה"ב במצב כה ירוד. אובמה ובעיקר קרי רואים בדברי נתניהו מקל בגלגלי השיחות עם אירן והחשש הוא שהיריבות המתגברת עלולה לדחוף את ארה"ב לחיזוק רצונה להשיג הסכם בכל מחיר, מחיר שישראל תהא הראשונה לשלמו, ואחריה ארצות המזרח התיכון ולבסוף- העולם כולו.
ו. תקיפה ישראלית עצמאית באירן
שר הביטחון בוגי יעלון חוזר ומדגיש כי ישראל יכולה, בעת הצורך, להכות לבדה באירן. בכך הוא נותן גיבוי להתראות נתניהו. יש להניח שאין מדובר באיומי סרק, אף שכנראה אין בידינו פצצות עוצמתיות כאלו שתוכלנה לחדור מטרים של בטון מזוין, שנטען כי ארה"ב כבר פיתחה.
עם זה - ראוי לזכור כי בשתי מלחמותינו הגדולות – ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, ניצבנו "עם הלשון בחוץ". נזקקנו לאמריקנים לא רק במישור המדיני והגלובאלי [מול איומי בריה"מ אז, שטייסיה ומדריכיה גם נטלו חלק ממשי במלחמה], אלא גם באספקת אמצעי לחימה ותחמושת אשר כלו ממחסנינו.
הבה נניח שנצליח במכת מנע לפגוע ביצור הגרעיני באירן, ונניח שהדבר לא יגרום להתמוטטות המשטר שם – הניתן להניח שאירן תשתוק ותלקק את פצעיה כפי שעושות סוריה, לבנון וסודן
שספגו מכות קשות אשר גורמים זרים מייחסים לצה"ל?
יש להניח כי אירן לא תשקוט על שמריה. אנו צפויים לתקיפה מצפון, מהחיזבאללה בלבנון ובסוריה ומדרום מהחמאס שבעזה וסיני. יש להניח שהכוחות האירניים הנלחמים כיום בסוריה יתוגברו מאד ויפנו נגדנו וצבא אירני עשוי ללחום הן מכוון סוריה והן, אולי, אפילו מירדן. כיום, למרות מלחמת עירק-אירן בימי סדאם, אפשר שהשלטון השיעי בעירק יאפשר לְחֵיְלּוֹת אירניים יבשתיים לחצות את עירק ולעבור לסוריה. [ניתן להזכיר את הדיביזיה העירקית שהפתיעה אותנו, יחד עם הכח האלג'יראי, ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. למזלנו היה זה מעט לאחר שהפלישה הסורית לרמת הגולן כבר נבלמה וצה"ל נערך למתקפה]. אומנם צירי הלוגיסטיקה ארוכים מאד , אך הצבאות יכולים להכין בסיסי תיספוקת הן בעירק והן בסוריה.
האם אנו ערוכים למלחמה כזו?
ז. עמדתה התמוהה לכאורה של רוסיה ושל פוטין
רוסיה הוכתה מכה אנושה, יוקרתית, צבאית וכלכלית, בהתפרקות בריה"מ למדינות עצמאיות, שחלקן כבר עברו למערב ואפילו נכנסו לברית נאט"ו. פוטין מנסה לנשוך בעקביה של ארה"ב ככל יכולתו ובכל הזדמנות, ומנסה להשיב לרוסיה את כוחה הצבאי, הדיפלומטי ואת מעמדה כמעצמה עולמית שְׁוַת-כח לארה"ב. דומה שזהו שיקול מכריע אצלו, שאינו נעלם בכל עימות בינלאומי. בעימותים בין ארה"ב לסוריה ובינה לבין אירן פוטין אינו חורג מגישה זו.
רוסיה תמיד לטשה עין לנפט האירני ולנמלים האירניים, ובשכבר הימים אפילו פלשה לפרס של אז.
עם זה "הבטן הרכה" של בריה"מ בזמנה, ושל רוסיה כיום, הם המיעוטים המוסלמים הקוראים תגר על רוסיה הקומוניסטית בעבר והאתיאיסטית כיום, ועל הדיכוי שהיא מדכאת את המוסלמים בשטחה. לא בִּכְדִי רוסיה יצאה למלחמות עקובות מדם באפגניסטן, בצ'צ'ניה, בקווקז ונתנה בְּאֵלֶם את ברכתה לטבח הסרבי במוסלמים באלבניה ובבוסניה. המוסלמים מהווים איום על שלטונו של פוטין. בו בזמן לאירן [ולטורקיה] יש השפעה ניכרת על אותם מוסלמים. על כן פוטין אינו מעוניין עתה בעימות עם אירן, שהוא חומד את הנפט שבשטחה, וחושש מג'יהאד מוסלמי על שלטונו. עם זה אף רוסי אינו מעוניין במדינה מוסלמית פנאטית המחזיקה בנשק גרעיני על גבולות רוסיה. אלו שיקולים נוגדים ונראה שפוטין בחר צד – את אירן, ממש כפי שתמיד בחר בערבים לאומותיהם השונות והעדיפם על ישראל. אך נתניהו ממשיך לעלות לרגל לפוטין. דומה שהישגו היחיד בביקורים אלה הוא בכך שהוא מעורר עוד את זעמו של הבית הלבן.
