מי שסגד לפני דור-שניים לדן בן אמוץ, ליצירתו ובעיקר לאורח חייו, וחינך כך את ילדיו, מוצא היום את בניו ונכדיו "ממשיכים את המסורת" אצל אייל גולן.
מדובר במובילי תרבות (כאז כן היום) ברוכי כישרונות, כריזמטיים, בעלי השפעה בדרגת "גורו" על הנוער, לטוב ובעיקר לרע.
החברה הישראלית חיבקה את דן בן-אמוץ כגיבור תרבות וקיבלה את מעלליו בקריצה שהופנתה לכלל הציבור.
בדרך כלל קריצה היא משהו אינטימי, העוברת מעל הראש, אך בעניין בן-אמוץ - אין אחד שלא ידע ואין אחד שלא הבין במה דברים אמורים.
הערכים - תמיד קדושים, ובקדושתם מתווים דרך התנהגות העוברת בירושה ונטמעת בנפש הדור הצעיר בברכת דור המייסדים.
זו היא ארץ ישראל וזהו הצבר החצוף, הנערץ בעיקר על-ידי עצמו.
זכור לי שיח שהתנהל במרקע, בין אלוף
רחבעם זאבי ז"ל לבין פרופ' פעיל פוליטית שלא נחוץ לציין כאן את שמו. הפרופ' הזכיר את מעלליו בימי בחרותו, והתגאה בכך שהיה נער שובב הממעט ללמוד והמפריע בכיתה.
לעומתו, גנדי אמר שתמיד היה תאב ללמוד ואהב ספרים. הפרופסור הביע בשיח שהתנהל את מה שציפו ממנו - הוא היה שובב בילדותו, שונא ללמוד, מפריע למהלך השיעור, הוא עמד בציפיות וסיפק את הסחורה.
לשבחו של גנדי ייאמר כי הוא עמד בפיתוי ותיאר מצב שונה.
אי-אפשר להשתית חברה ותרבות על בסיס קלוקל ועל שקרים, לפיהם מחפים על עברייני מין ומעריצים את התנהגותם, מוותרים לגנבי פירות מעצי השכן ולגנבי תרנגולות מהלול שלו - ומכנים את פעולת הגניבה "סחיבה", ולא במקרה הגיעה העת לחקיקה קפדנית בכל התחומים האלה.
והנה שוב, מה שטוב הוא טוב ומה שרע הוא רע.
מי שפוגע בילדות הוא עבריין ומי שגוזל מהשכן הוא גנב.
הגבולות נקבעים על-ידי החוק הכתוב, היבש, הברור.
הטענה "סחבנו תרנגולות מהלול של השכנים" כמו גם "בעלנו את הילדה מהגימנסיה" לא תסייע לשום עבריין.
