עצומה של 200 קצינים בכירים ביותר של צה"ל, מכל המלחמות והתקופות, פנו לראש הממשלה
בנימין נתניהו, בדרישה לתקן עוול היסטורי שנעשה לדדו.
ועדת אגרנט הפילה על צה"ל ועל הרמטכ"ל, את כל תיק הכישלון ההתחלתי, עת פרוץ מלחמת יום הכיפורים 1973, למרות שבתוצאה הסופית מדובר בניצחון גדול. בין החותמים:
אהוד ברק, מופז, דיכטר, חלוץ, קהלני (גיבור ישראל), יאנוש בן-גל ועשרות אחרים בכירים ולוחמים מצטיינים מכל החילות.
אחרי 40 שנה - הגיע העת - לתקן ולהעמיד דברים על דיוקם ההיסטורי והצבאי.
"מנהיג - הוא אדם המקבל עליו אחריות, הוא אומר: "הוכיתי" לא "אנשי הוכו". (אנטואן דה סנט אקזופרי)
"הניצחון - הוא נחלת המתמידים". (נפוליון בונפרטה)
גם ניצחון בסוף הדרך, יכול להרוס את המנצח
דדו, הוא דוגמה מאלפת, לאדם, קצין, חייל, שגם ברגעים הקשים, כאשר הייאוש הראשוני השתלט על חלק מהמנהיגות המדינית, דוגמת משה דיין, שר הביטחון דאז, לא נשבר, לא התכופף והשרה סביבו ביטחון ועוצמה.
בראיונות שנתן במהלך המלחמה ניתן היה להרגיש בקולו ובשפת גופו את הביטחון השקט, האמונה בכוח צה"ל, חייליו וקציניו לנצח במערכה, ואכן הובילם לניצחון דרמטי והיסטורי.
ועדת אגנרט שגתה במסקנותיה
על ועדת אגרנט ומסקנותיה, נכתבו עשרות מאמרים ומחקרים, כאשר המסקנה המובילה הייתה שהוועדה שגתה, בהטילה את כל כובד תיק הכישלון הראשוני על צה"ל והרמטכ"ל.
הדרג המדיני - ניצל אך לא טוהר
כישלון ועדת אגרנט נעוץ בעיקר בהתרחקות ובהתחמקות אלגנטית, מלהאשים את הדרג המדיני ובעיקר
גולדה מאיר ז"ל ומשה דיין ז"ל, בחלקם המכריע בקבלת ההחלטות השגויות וביניהן, מניעת תקיפות פתע ראשונות ו/או גיוס חירום מלא לאחר קבלת מידע והתראות מראש המוסד על כוונת מצרים במשולב עם סוריה וירדן לפתוח במלחמה.
יתרה מכך - גולדה מאיר ז"ל, קיבלה מידע ונתונים גם מ
מלך ירדן, בפגישה סודית, אך היססה, לא רצתה או פחדה להרגיז את העולם, שלא יגידו שישראל הייתה הראשונה שתקפה, משמע התוקפנית בנוסח מלחמת ששת הימים 1967.
ץנת
פרסום הפרוטוקולים
הפרוטוקולים שמתפרסמים עכשיו מוועדת אגרנט מוכיחים בבירור, שאמ"ן עמד במרכז הדרמה של יום כיפור, עם הקונספציה השגויה של "סבירות נמוכה" - שהיא האימא של האימא של כישלון הפתיחה וההפתעה של המלחמה.
שלא להזכיר את אי השימוש ב"אמצעים המיוחדים" שעמדו לרשות אמ"ן ולא הופעלו ע"י ראש אמ"ן דווקא ברגעים קריטיים, בניגוד לדעתם של קצינים נוסח תא"ל יואל בן פורת ואחרים - שהתריעו וצעקו אך צמרת המודיעין לא שמעה להם.
הפרוטוקולים הסודיים שמתפרסמים בימים אלה, מציגים תמונה של כישלון קונספטואלי, פרשנות מוטעית מבחינה צבאית של מערכי ומטרות האויב, ע"י הממשלה וקובעיה גולדה ודיין. לרמטכ"ל דדו ז"ל - נעשה עוול היסטורי וצבאי כשהטילו עליו את כל מחדלי מלחמת יום כיפור. הגיע זמן חשבון נפש והוצאת מסקנות גם לעתיד הקרוב. אורות וצללים - במלחמה הקשה עד למהפך ולניצחון.
מייד עם פרסום ועדת אגרנט - כתבתי מאמר ובו ציינתי (ע"ס העובדות והמסמכים שהתפרסמו אז) - כי נעשה עוול אישי ומשפטי לדדו. לעומת הדרגה המדיני, כמו שר הביטחון וראש הממשלה (דאז), שיצאו נקיים יחסית, למרות שהעובדות והמסמכים הראו אחרת.
הימים הראשונים למלחמת יום הכיפורים (1973) - היו מלאי כישלונות צבאיים, חרדה, ייאוש ואובדן עשתונות אצל המנהיגות הבכירה בממשלה. אותה מנהיגות שהעם מצפה ממנה, תעצומות נפש, תקווה ועידוד במצבים הקשים של המלחמה.
מנהיגות צבאית ואזרחית: נמדדת בגודלה, בעוצמתה והשפעתה בימים קשים ונוראים כשנדמה שהכל אבוד, ושהעם מאבד את ביטחונן. מנהיג בסדר גודל כזה שהוציא את הציבור מהייאוש והפיח תקווה, קור רוח, סבלנות, כושר ספיגה וסבל ובמיוחד רוח של תקווה ואמונה בניצחון, היה ווינסטון צ'רצ'ל, במלחמת עולם ה-II, ראש ממשלת בריטניה.
לנו, במלחמת יום הכיפורים - הייתה חסרה דמות כזאת או דומה לה.
ההיסטוריה מלמדת - שצבאות קטנים שהעזו, שתקפו, ללא מורא ופחד, הביאו לניצחונות גדולים.
דוד מול גוליית - דוגמה קלאסית לכך. לוחם צעיר, ללא שריון קל תנועה עם "קלע דוד" - מפתיע ממרחק את הבריון המשוריין, הבטוח בעצמו.
אכילס - גדול לוחמי יוון (על-פי המיתולוגיה), לחם לבדו מול ענקי האויב ולוחמי טרויה ויכול להם.
אלכסנדר מוקדון - הכובש הגדול, הלוחם האמיץ האסטרטג הצבאי המוכשר, הצליח עם צבא של 45,000 לוחמים מיומנים, נאמנים ואמיצים, להכניע צבא פרסי שמנע כ-200,000 לוחמים במהלכים של תעוזה ומכת פתע - וכך כבש את כל המזרח.
ג'נגיס חאן - כבש את אירופה בסערה במהלכי פתע ובהפתעה צבאית.
אפשר להמשיך, בדוגמאות גם מהיסטוריה קרובה יותר של מלחמת עולם ה-II ופעולות צה"ל עד מלחמת יום הכיפורים.
המסקנה - מכל הדוגמאות, גם כשאתה בנחיתות מספרית, גם כשאתה במצב קשה צבאית ומדינית, עמידה איתנה - אמונה בעם ובצבא ובעיקר כשהמנהיגות משדרת ביטחון ודוחפת לניצחון, הדבר מביא לתוצאות חיוביות.
מלחמת יום הכיפורים
המעבר מייאוש לניצחון הצליח בסופו של דבר בשל עמדתו האיתנה של הרמטכ"ל דדו, מפקדים כמו שרון, ברן, רפול, טליק, מח"טים כמו בן-שוהם ז"ל, ינוש בן-גל, אמנון רשף, קהלני ובודדים כמו צביקה (כוח צביקה) - ורבים וטובים אחרים.
יש עדיין מחדלים וכשלונות - שמרמזים שלא הפנימו מספיק את לקחי העבר.
כשקוראים את דוח וינוגרד על מחדלים מודיעיניים וצבאיים במלחמת לבנון ה-II או על משט "המרמרה" לעזה, נראה שעדיין לא למדו מספיק את לקחי העבר. מה חבל ומצער.
מסקנה - רק אנשים עם כוח אמונה, כושר עמידה, דבקות במטרה ואהבת המולדת, בעיתות משבר ובזמנים קשים - מביאים לידי ביטוי את כושר מנהיגותם והיכולת לסחוף אחריהם באמונתם ומעשיהם את הציבור, את הקצינים והחיילים למעשי גבורה.
מסקנה משנית: דדו, לא היה נקי לגמרי, בהתנהלותו והחלטותיו שלפני פרוץ המלחמה, סמך יותר מדי, על אמ"ן ולא הפעיל שיקול דעת עצמאי ואמיץ יותר אפילו מול גולדה מאיר. אך בניהול מלחמה, כשפרצה, הפגין מנהיגות, נחישות, ביטחון וכוח עמידה - שהיא מנת חלקם של מנהיגים גדולים והיא שעמדה לנו בניצחון הזה שהוביל את ישראל מחושך לאור.
לפיכך דרישת הקצינים לתיקון עוול היסטורי לדדו, הוא מוצדק, במקומו ויש לעשותו.
ולסיום פתגם שמדבר בעד עצמו: - "גם המנצחים נהרסים ע"י ניצחונותיהם". (ג'ון דריידן)
ברגע אחרון:
האלוף דני מט, נפטר בגיל 85, היה מגדולי לוחמי ישראל מאז מלחמת העצמאות דרך יחידה 101 האגדית עם הר-ציון ושרון, דרך חטיבת הצנחנים שחצתה ראשונה את התעלה במלחמת יום כיפור, כיחידת חוד של אוגדת שרון – שהובילה למפנה ולניצחון במלחמה.
האלוף דני מט – מופת ומודל לקצין וג'נטלמן צה"לי.
