כל היכולת הרטורית המרשימה של ראש ממשלתנו,
בנימין נתניהו, עלתה על שרטון של גמגום. גמגום, שאינו מסוגל לפתע להגות את צמד המלים המוכר לו כל כך - "מדינה יהודית".
בברכה שנשא בנימין נתניהו לאזרחי ישראל, בני העדה הנוצרית, כבר עלו על לשונו קרעי הביטוי "המדינה היהו...", אך "היהו..." נתקל במחסום גרוני לא ברור. לפתע נתניהו בברכתו לקהילה הנוצרית אינו יכול להגות את המילה "יהודית" בכל תפארתה. הוא מסתפק בשבריר "יהו.." אחרי המילה "מדינה".
וכמו שקורה למגמגם בעל תושייה גם בנימין נתניהו הצליח להיחלץ מהמחסום, שמנע ממנו לשחרר את צמד המילים "מדינה יהודית" ושיחרר על לשונו את צמד המילים "המדינה שלנו".
לפתע נתניהו המגמגם נאמן לחזון המדינה לכל אזרחיה - "המדינה של כולנו", של כל האזרחים גם ערבים בני דתות אחרות. זה נראה יותר ממגוחך, שאותו ראש
ממשלה הדורש מאבו מאזן לשנן על לשונו את הצירוף "מדינת היהודים", אינו מרשה לעצמו לומר את צמד המילים "מדינה יהודית" בברכתו לאזרחי ישראל, ערבים נוצרים, בחגם.
זה נראה יותר ממגוחך להמיר את צמד המילים השגורות "מדינה יהודית" בצמד המילים "המדינה שלנו". המרה הנשלפת באבחת דילוג קופצני הזורקת לאשפה את שברירי ההגאים "מדינה יהודית" ומציאת תחליף אלטרנטיבי בדמות מדינת כל אזרחיה, "המדינה שלנו".
כן, בנימין נתניהו יודע מתי צריך להתכחש למחויבות שלו לסיסמה "מדינת היהודים". זה לא היה מעמד של כשל לשוני. זה היה מעמד מביש ומבייש. נתניהו ברח מ"המדינה היהו..." ל"מדינה שלנו" כי המילה "יהודית" נזרקה לאשפה אל מול מצלמות הטלוויזיה.
הגמגום של בנימין נתניהו הציג בפנינו את הלולייניות הרטורית שלו, שלפתע הוציאה לאוויר העולם אמירה, שחייבת להיות כאן מדינה של כל ילידיה, היהודים והערבים.
בנאום בר-אילן הוא אמר לנו את מה שהוא אינו מאמין ואינו רוצה - "שתי מדינות לשני העמים", כך נפלט לו, ללהטוטן ולגמגמן לעת מצוא, "המדינה שלנו".