הרפלקסים שלנו

שערו בנפשכם כי לשעה אתם נוטלים חופש מכל האירועים שמטלטלים את העיירה - ישראל או פסק זמן מסתם אי נחת מבן או בת-הזוג וכיוצא באלה זוטות שמטרידות אותנו. ואם זה לא די, אז לשעה קלה לא תשמעו את הקולות הביביאניים של פיצוח גרעינים אירניים והאיומים של מנהיג המעצמה הישראלית נגד נשיא מדינה קטנה ששמה ארה"ב. כמו באותה בדיחה כאשר הפסימיסט שואל: "ומה יהיה אם יקרה להפך - אם נכריז מלחמה ונכבוש את אמריקה. איך נוכל לספק את הצרכים של 300 מיליון תושבים מפונקים?".

נסתפק בזה.

תארו לעצמכם - אם תרצו אין זו אגדה. לכו אל רפלקסולוגית (ההעדפה שלי) או לרפלקסולוג, למדו דרכיהם ותירגעו. רפלקסולוגיה היא שיטת טיפול רפואי משלים, שעיקרה עיסוי חלקים שונים של הרגל מן הכף ועד לברכיים. היא אינה שיטה חדשה, ובעצם היא עתיקה מאוד ומאוד פופולרית כיום. כמו כל תחום ברפואה המשלימה, שפעם קראו לזה רפואה אלטרנטיבית - היא אינה כזאת. יש עליה עוררין. יש מומחים ברפואה קונבנציונלית שחולקים על השיטה ויש מצדדים.

תחום אחר ברפואה המשלימה, אקופונקטורה, שיטה סינית עתיקה של דיקור הגוף במחטים, מוכר היום ברפואה המודרנית. במקרים רבים גם חוקרי רפואה קונבנציונליים, מודים שהיא יכולה לסייע, אך הסיבה עדיין לא ברורה. רפלקסולוגיה קצת דומה אבל בלי דיקור.

ישנם ספרי הדרכה של "עשה זאת בעצמך", אבל בכך ניטל לדעתי האלמנט החשוב של רפלקסולוגיה שעליו אעמוד להלן. אצל רוב הרפלקסולוגים תמצאו מפה של כפות הרגליים, אשר מכסות את כל חלקי הגוף בפנים ובחוץ. כמו מוח, צוואר, גרון, עיניים, אוזניים, כתף, עורף, סרעפת, קיבה, טחול - הכל.

מישוש מתון.

יש אנשים אשר אינם אוהבים עיסוי של כל הגוף, מטעמים שונים. אני אוהב ואין זאת חלופה לרפלקסולוגיה. נכון שעיסוי טוב יכול להיות קצת מכאיב לאנשים רגישים. המעסה שלי למשל, לא משתמש לא באצבעות וגם לא בידיים. הוא משתמש בזרועות, שהן להערכתי בהיקף של כ-35 ס"מ והתחושה היא כמו של כביש שמשפצים אותו בימינו. ראשית, מרסקים ואחר-כך עוברים במכבש. אינני יודע איך הכביש מרגיש, אבל כשאני יוצא מן המעסה שלי - כל איבריי במצב משופץ.

מי ששיטה זאת לא נוחה לו, הרפלקסולוגיה היא חלופה סבירה. עם זאת, כמו בכל טיפול רפואי, פיזי או נפשי, הפציינט חייב לשתף פעולה, כמעט בשותפות מלאה. היתרון במקרה כזה הוא לאנשים כמוני, שאוטוסוגסטיה (הרהורי לב ודמיון) היא חלק מן התכונות שלהם. אצלי היא קיצונית שמגיעה לפנטזיות. מה שכן דרוש, גם בטיפול רפלקסולוגי, הוא לרחף קצת. לא חלילה באמצעות איזה סם. מה פתאום!!! לאחר אוי! של כמה קווטשים מתונים - לשתוק. להמריא לאיזה ענן דמיוני ולהתענג על המישושים שמגיעים אל כל חלקי הגוף. לתת להם לעשות את שלהם ואם את או אתה תתמזגו עם התענוג הגופני הזה לשעה קלה, אז אין גרעין אירני, אין סלע קיומנו, אין סלעים בכלל, אין עצים ואין יער וגם לא דובים. הכל ירוק ופורח. וזה, כאמור לא חשיש או סם אחר שמתמכרים לו. זה תענוג שמתמסרים לו.

בהזדמנות כזאת מפציע עלי הרהור שיש סוג של רפלקסים שאתה רק צד אחד בהם. כולם תוצר התנסותי. למשל, אינך צריך לדרוך על יבלות כדי לשמוע - תפסיק כבר! די אם תביט בזולת מולך בתמיהה בכיוון לציפור הנפש, זאת כבר פגועה עד העומק מבלי שהשלכת אבן לעברה. די בפליטת פה שפוגעת בגאווה, כדי שתקבל בעיטה במפשעה. מספיק שאתה מעיר פעם אחת בלבד הערה על טעות בנהיגה, של נהגת, כדי שזאת, גם אם היא דברנית, תשתוק עד סוף המסע... אישה, כידוע, מטפחת את חזותה, אך ורק לעצמה, אבל אם תשכח, ולו פעם אחת, להחמיא על אבזם חדש - כי אז אתה רשום בפנקס האדום.

היה אם תפגע באגו שלו, אתה אבוד, ואם תשפשף את הביטחון העצמי שלה, לגמרי במקרה, אל תופתע אם השיניים היפות הופכות למלתעות של ערפד ואתם מדמם. גם אם אתה מכה על חטא, הקפד לעשות זאת בנגיעה קלה, שאם לא כן, אתה מצטייר כגורילה שוביניסט שצועק: אני! אני! כל אלה הם אוסף מקרי, ששייכים במקרה זה, לרפלקסים מסוג אחר, שלי. אולי יום אחד אוציא "מדריך למשתמש-ת". כולל איורים...

ברפלקסולוגיה רגילה, פיסית, כמו כל טיפול מסוגו, כולל עיסוי, התחושה היא זמנית. אך כאן יש לזכור שני דברים. אחד - החיים כיום, הם עניין יומי - אומרים הפסימיסטים. אבל אם אתם רוצים להיות אופטימיים כמוני, תחשבו שבשבוע הבא או בעוד שבועיים, שוב תעברו את אותו טיפול מרגיע ומענג. ואגב, זאת גם מתנה יפה במקום פרחים, "אמרו זאת ברגליים". עשיתי זאת ואנשים הודו לי מאוד. ואם המָתָנה תכלול גם פרחים וגם מישוש הרפלקסים שלנו - מה טוב ומה נעים.

באחד האתרים מצאתי את הסיסמה הבאה: רFלקסולוגיה - הרגל לחיים טובים! קצת מוגזם, אבל יש "רגליים לדבר". נסו.