איזה כיף לחזות בהתגלמות האופרה בימינו למיוזיקל רוק סוער ושובבני, שמניע את גופך לקצב ולפרפומרים הנהדרים.
המחזמר "גריז" בתאטרון ר"ג שמעלה "בית צבי", הוא בבחינת תשובה ניצחת לאופרה של המאה התשע עשרה ותחילת העשרים. זה מה שמדליק את כולם, ועושה מצב רוח כה מרומם.
מה הפלא שעשרות המשתתפים במחזמר הרוק שכבש את העולם אז, בברודווי, עם ג'ון טרבולטה ואוליבינ ניוטון ג'ון, ובעקבותיו הסרט - כובש כעת את הקהל הישראלי במיקצבים, במוזיקה הנהדרת של הלהיטים שכולם מכירים בע"פ, וביכולת הריקוד הפנומנלית של השחקנים - וזאת, הודות לשניים: לבימאי-שחקן, כוריאוגרף דניאל אפרת ולכוריאוגרף הצעיר והמחונן עומר זמרי. תחת ידיהם - כל השחקנים רוקדים בצורה מלבבת, כשבנוסף לכך הם נחונים בקולות מרהיבים, כך שגם העין וגם האוזן מתלבבים.
מה שעוד מוסיף לחן ולקסם של ההצגה היא העובדה שהכל עשוי בטוב טעם, אין עירום, אין נבזויות - שתוכניות הרפש מכבירות בהן בטלוויזיה. כי הסיפור מתרחש בשנות החמישים, כשהבנות לבשו חצאיות מתרחבות עם תחתוניות המנפחות אותן, ובאורך עד הקרסול. החטאים הגדולים שעשו אז התייחסו לעישון, ולהלצות על חשבון השני או השנייה, כשלמעשה, הנערים והנערות היו ברובם טהורים וזכים. והחלום הגדול ביותר של הבנים היה להשיג מכונית... אח, אח, איפה הימים ההם?
התום, הטוהר ואהבת המוזיקה, שאופפת אותך בהצגה כל הזמן, עם איזכורים קלים ברקע של להיטי אותה תקופה, כמו גם שמה של אלילת הנוער האמריקני אז - נערת הזהב סנדרה די - כל אלה מלווים בשרשרת שירים ריקודים בקצב הרוק הסוער, שמאז ועד היום לא נס ליחו.
השחקן המחונן מוטי חובה כדני זוקו, מפליא בשירתו וביכולת ריקודו, כמו גם יתר בני חבורתו - יואב מילשטיין (דודי), נדב זילברמן (קניקי), זוהר בדש ונתנאל בסיל. גם הבנות מפליאות בשירתן וביכולת התנועה. בשירה - מתגלה הילה הויזמן עם קולה המופלא, ובנוסף גם כרקדנית ושחקנית כשמילדה טובה ירושלים היא הופכת בסוף לנערה סקסית עם תנועה בהתאם; גילי גבל עם מיבטא ספרדי קומי כצ'ה צ'ה די גרגוריו - נערת הצ'ה צ'ה; וכך גם מפליאות נועם עמית כפטי, גיה באר גורביץ', עליה נאמר ש"זו הקטנה עוד תגיע רחוק" אחרי צפיה בהצגת "הפרוזדור" הכה מדוברת; יותם קוזניץ הכה מחונן שהפליא כ"מקס" בהצגת "הפרוזדור" וגם מחליף בתפקיד מהראשיים, בלט כאן גם בתפקידו בקורוס, כי אחד כמוהו לא שוכחים ולו אחרי צפיה אחת בלבד...
וכך גם כל היתר, כשלמעשה, צוות השחקנים הראשים מתחלף עם אחרים מוכשרים לא פחות. חבל רק שאיוון לורי, שמתחלף עם מוטי חובה בתפקיד דני זוקו - שבר את רגלו בתוך החזרות, כי הוא שחקן מחונן ביותר כפי שנוכחנו בהצגות קודמות של מחזור המסיימים השנה את בית צבי. נאחל לו החלמה בתקווה לשוב לחזות בכשרונו מה שיותר מהר.
הניהול המוסיקלי של התזמורת והעיבודים שעשה אורן אלדור ממצקים את מיקומו כמוסיקאי מוכשר בתכלית. עיצוב התפאורה הכה מקצועי ויפה של דפנה פרץ, התלבושות התקופתיות שעיצב יובל כספין (שאחראי לרבות מהמחזמרים שמעלה בית צבי), הדרכת המקהלה של דניאל שוורצמן - עושים מכל זה מופע מושלם, מהנה, שעושה כל כך טוב על הלב בימים של סופות בעולם ושמיים קודרים עלינו. לרוץ ולראות, אם תשיגו כרטיסים.
