נקודת נתניהו

מוטב שנודה בגלוי במפלה ההסברתית שספגנו מידי אויבינו המושבעים. מבחינה זו, באמצעות עזרה מתורת גבלס ואנשי השמאל הקיצוני בישראל ובעולם, הפלשתינים הביסו אותנו שוק על ירך, הציגו אותנו במלוא איוולתנו, דווקא בשנים בהן עומד בראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שנחשב לפחות על-פי דעתו, כמומחה להסברה. דומה שמישהו כאן חי בין עולם מציאותי שאינו מאיר לנו פנים לבין תעתועי תוכנית ריאליטי בזויה ופרימיטיבית.

נתניהו קרוב מאוד לאבד מקום של חשיבות בדפי ההיסטוריה שלנו הנפתלת והצהובה מזוקן. כמובן שכל עוד אדם מכהן בתפקידו צריך לקוות כי עוד ימצא דרכו להבנת כתב ברייל בראשי אצבעותיו. הכוונה היא לגבי כתב העיוורים של ההיסטוריה בעבר ובהווה שרק בודדים מסוגלים לפענח מקצתו, בעודם בתנופת מנהיגותם.

בינתיים, האיש נתניהו נקרע לגזרים ובזלזול מקומם בידי המתנחלים האריאלים העושים בלשכתו ובמשרדי הממשלה כרצונם, בעוד נציגיהם בכנסת מעפרים על ראש כולנו הצעות הזויות שנועדו להכשיל כל משא-ומתן. בנוסף לצרות המעיקות מבית, האיש נתניהו כורע תחת לחץ אדיר של אירופה שחזרה ליושנה, ושל ארצות-הברית שחולשתה היא בושתה, שתיים שעשו יד-אחת לאלצו להשלים עם תכתיב כוחני בתנאים שכנראה ימיטו עלינו תקלות רוויות דם לאין סוף.

אני משער, נוכח אינספור סימנים זעירים, כי נתניהו מנסה לתמרן בין התקפי מזג האוויר הפוליטי המסובך, ולנסות לצאת שלם. אך מצב זה עדיין רחוק מלהתגשם. הבעיה מתחדדת בעובדה כי רבים סבורים בנאיביות כי שלום עושים עם אויבים. משפט חלול זה מעיד עד כמה התרחקנו מלהודות בקיומה של סיטואציה בלתי-נסבלת, כאשר המנצחים הם שמובלים לחצר בית המטבחיים, למאכלתו של השוחט, וביציע יושבים הפלשתינים.

שלום אמיתי, גם בהיותו כרוך בוויתורים כואבים, יכול להיות מושג רק כאשר שני הצדדים חפצים בו בלב-שלם. אולם לא תיתכן כריתת שלום בין שני עמים, כשהמנוצח מרגיש עצמו שווה משקל למנצחו ואף יותר מכך, תוך זכייה ברוחות גביות מתעצמות, ויהירותו גוברת על הגיונו והוא מכתיב את תנאיו. במצב כזה ליליפוטים נתפשים בעיני עצמם כגוליברים. נראה, אפוא, כי לא תיתכן כריתה כזו כאשר הפלשתינים הפכו היסטוריה על פניה, שחור נהיה ללבן ולבן לשחור, והכזב נהיה לאמת.

מכאן לאותה הנקודה היהודית של נתניהו. בדומה למיוחס לארכימדס שטען כי אם יתנו לו נקודת משען יניף את העולם, כך ברוח זו יש להתייחס לנקודה היהודית באמונתו הצודקת של נתניהו שאסור לו להרפות ממנה, אף לא לוותר על מקצתה. הנקודה היהודית שנתניהו עומד על קבלתה בידי הפלשתינים, זו הכרה בקיומה של מדינת הלאום העברי, היא שעשויה להטות משא-ומתן עקר למשהו ממשי לטובת שני העמים.

אני מודע לעובדה שישראלים לא מעטים מקלים ראש בערך נקודה עקרונית זו שמציג ראש הממשלה, וכנראה ממשיך להתעקש עליה מתוך הכרה נכונה במשמעותה ההיסטורית, ומאידך-גיסא הוא מודע יותר ויותר לגבי טיבו של העתיד האורב לנו מעבר לפינה. הלב נחמץ להיווכח מה רבים הישראלים שתרמו איש מסיבותיו לניצחון ההסברתי המדהים הזה של הפלשתינים.

גישה זו של המוותרים בקלות-ראש בלתי-נסבלת על הנקודה הגורלית הזאת היא בגדר טעות נוראה, שכן נקודת נתניהו היא היא ורק היא ליבת הסכסוך ההיסטורי מתחילתו; זהו סירובו העקשני של העולם הערבי להשלים עם קיומה של מדינת בני העם האחר, קרי - אנחנו. מנקודה זאת צמח והתפתח סכסוך הדמים שאינו משנה גם ברגע זה טיבו ואופניו.

אי-קבלת תביעתו של נתניהו בידי הפלשתינים משאירה על האבניים את הקדרה בה ימשיך לבעבע לב הסכסוך הרותח. במילים אחרות, בכל רגע של שינוי דמוגרפי, למשל, יוכלו הפלשתינים לחדש מאבקם לביטול קיומו של הבית הלאומי הישראלי בטיעון של 'מדינת כל תושביה'. כדי לבטל איומים עתידיים מסוג זה, נתבעת כיום ההודאה הפלשתינית ב'נקודת נתניהו', שהיא חשובה גם לעתיד מערך יחסינו עם העולם כולו, היום, מחר ומחרתיים.

אנחנו נדרשים להתאחד סביב תביעתו זו של נתניהו. על כל אחד מאתנו, מימין ומשמאל, לתמוך ברגע זה בראש הממשלה בהתעקשותו על הדגשת לב קיומה של מדינת ישראל. בלי הנקודה הזאת יתברר המסמך, אם יהיה כזה, כנייר לקמוס שאפילו אינו ראוי לשימוש במחראות.

אם ישיג נתניהו את ההכרה הפלשתינית הזאת, כי אז אולי באמת יסומן צומת היסטורי חשוב שיעיד כי נתניהו הוא זה שמצא נקודת משען להרחיב אמון שאיננו מזויף בין הצדדים; הכרה פלשתינית בנקודה היהודית הזאת עשויה להתגלות כאבן פינה אמיתית למינוף משא-ומתן שאיננו ריק מתוכן. זהו מבחן היסטורי אמיתי לעוצמת שדרתו של ראש הממשלה. מדובר ברגע נוקב לגבי ערך הצהרותיו, אבל גם לגבי העתיד שכולנו אחראים לו במידה שווה. זהו רגע נכון בו על כל אחד מאתנו להתבונן במצפונו ולהשמיע את קולו בדבר חובת הפלשתינים לומר במילים מפורשות כי ישראל היא מדינת הלאום העברי.