הקדנציה השלישית של נתניהו

עיתון כלכליסט פרסם כתבה גדולה (11.1.14) מתוך סדרה: 100 האנשים המשפיעים על הכסף שלנו. מתוך הכתבה עולה כי נתניהו כאיש או אשף כלכלה, נמצא בתחתית הקריירה: "אצל נתניהו, לאחרונה... הסיסמאות הכלכליות נמוגו ואיתן נעלמו ה'הדגמות' שאהב להראות: הלוחות המחיקים והשרטוטים הפשטניים של איש הכלכלה. זאת, לא משום שהקופירייטר בתוך נתניהו כבה אלא משום שנתניהו עצמו כבה... החלק בנתניהו שעוד נשאר שריד מימיו כאיש מכירות יודע שאין טעם למכור לציבור את נתניהו הכלכלי, כי הוא פשוט לא עובד.

"...תבוסת נתניהו היא הגרעון התקציבי, אדיר הממדים שנפער דווקא במשמרת שלו... על כך אמר הנגיד פישר לפני שעזב: 'המשק הישראלי במצב מצוין, למעט ניהול התקציב, למעט הגרעון'... האשף הפיננסי (נתניהו) שהוריד מיסים והצליח לייצר הכנסות ממיסים, בעבר - נעלם. ברגע שהעולם המערבי נקלע למשבר כלכלי, המערכת הפיננסית הישראלית נתפסה עם המכנסיים למטה והכלכלה הריאלית, נגררה לקיפאון ממנו אינה מתאוששת. הכנסות המדינה הלכו לאיבוד, הגרף של נתניהו התגלה כפספוס העשור... או אז נאלץ ראש הממשלה להעלות את המיסים העקיפים - המיסים על צריכה, בעצם מיסים על כל דבר. כיסו של מעמד הביניים התרוקן מהעלאת המע"מ, מס על הדלק, על אלכוהול ועל סיגריות. כל הורדות המיסים שביצע נתניהו בקדנציות הקודמות בוטלו ועליית מיסים בכול תחום תמשיך להתקיים גם ב-2014. כל ביטולי המיסים התמוססו והפכו למיסים".

"בנוסף, עלו ההוצאות ויצאו מכלל שליטה: מערכת הביטחון קיבלה תקציבי ענק, בעלי כוח וועדים, זכו בתוספות שכר מפליגות... העלאות המיסים הן בניגוד להשקפתו ולדוקטרינה הכלכלית של נתניהו, אבל המציאות דורשת להפוך את הציבור העובד לצינור הכסף לכיסוי הגירעונות. נתניהו מבין את המספרים היטב, הוא מבין כלכלה ויודע שאין לנו רזרבות בכוח אדם ברמה גבוהה, יש הזדקנות אוכלוסייה, יש ירידה בפריון העבודה, אין לנו יתרונות תחרותיים מול סין והודו - כל אלה מסמנים ירידה ברמת החיים והתדרדרות שאינה נעצרת. הוסיפו לכך את התפישה המיושנת לפיה תמריצי מס, הטבות לחברות הגדולות יפתרו את הבעיות" (סוף ציטוט מכלכליסט)... ותבינו היכן נמצאת כלכלת המדינה בקדנציה השלישית.

כבר הובהר למעלה מכל ספק כי הממשלה וראש הממשלה מעוניינים שלא ירדו מחירי הדירות. הממשלה מחזיקה את רזרבות הקרקע של מדינת ישראל, היא מפרישה פיסות קרקע קטנות לפי רצונה מדי פעם בהתאם לאינטרסים של הבנקים והקבלנים. הובהר היטב כי המדיניות של בעל הבית, כלומר ראש הממשלה בנימין נתניהו, היא לדאוג לעשירי המדינה, לבעלי הבנקים ולבעלי המשרות הגבוהות בבנקאות, לחברות הענק במשק, לוועדים החזקים במשק. למשל, רפורמה בנושא חברת החשמל, חברה מונופוליסטית המייצרת הפסדים וגירעונות, לא התרחשה מאז הקדנציות של נתניהו. הקדנציה ה"קצרה", שתי הקדנציות ה"רגילות" והקדנציה הנוכחית.

עוד בנושא התקציב: המדינה בראשות נתניהו מעבירה כספים לפיתוח שטחים ובינוי התנחלויות בגדה, בסכומים שלא מדווח עליהם לציבור שהכסף מגיע מכיסו. רוב הציבור העובד בישראל מרגיש תסכול עמוק בנושא העתיד הכלכלי האישי, בו רכישת דירה לצעירים שאינם בני טייקונים היא חלום שלא ניתן להגשימו במדינת ישראל היום.

מתנהלות בקדנציה הזו שיחות שלום בין ישראל לפלשתין. השיחות הן חשאיות בעיקרן ותוכנן לא מודלף לתקשורת או לציבור. במקביל לשיחות אלה, גדל מיום ליום המתח והניכור בין ישראל והמדינה החשובה בעולם, ארה"ב, הנחשבת לידידה ראשית ותומכת כלכלית ואידיאולוגית במדינת ישראל.

שני הצדדים המתדיינים על ההסכם, מביעים ללא הפסקה שאט נפש זה מזה וג'ון קרי, מזכיר המדינה של ממשל אובמה, טורח לדחוף בקושי את העגלה החלודה שמסרבת לזוז. אחד השיאים של אווירה קשה בין ישראל לארה"ב, שנוצרה במהלך הקדנציות של נתניהו, הוא המשפט שפורסם בידיעות אחרונות ויצא מפיו של בוגי יעלון, שר הביטחון, שהוא פחות או יותר התאום של נתניהו.

יעלון אמר כי קרי, מזכיר המדינה של ארה"ב, המעורב עד צוואר בשיחות השלום, הוא "הזוי, אובססיבי ומשיחי ובכלל, שיקבל כבר את הנובל שלו וילך...". ראש הממשלה חיכה כיממה עד שהגיב על פרסום הכרזה זו ואז נזף בשר הביטחון נזיפה שלא מבטאת את התנגדותו לתוכן דברי יעלון, אלא סוג של נזיפה בתחום הלכות-נימוס.

ראש הממשלה ורוב שרי הממשלה מבינים כי אם לא יקום חוזה בין ישראל לפלשתינים בעתיד הקרוב, ישראל תהיה מנודה, כלכלית ומוסרית, על-ידי ממשלות אירופיות, והקרע עם ארה"ב ילך ויגדל. מדובר בחרמות, בביטול עסקות, בנידוי ובהתרחקות מישראל שכבר קיימת בשטח, ברוב ארצות העולם.

מים רבים זרמו בירדן מאז ימי "היידה ביבי, היידה שרה". מרכז הליכוד וביבי - כבר לא! ה"ידידים" של ביבי הלא הם ליברמן ויעלון, כל אחד מהם שואף בעצמו לרשת, בעתיד, את מקום ראש הממשלה.

מן הידועות הוא שהגלגל מסתובב מהר וללא הפסקה. אחרי כמה שנים בהן התבלט נתניהו כאישיות חשובה בעולם המנהיגים ואף כונה (בלגלוג או ברצינות?) "קינג ביבי" כאשר הופיע על שער הטיים מגזין לפני כשנתיים - היום, נחשב הוא לתימהוני. האיש שחושב אחרת מכל האחרים. זה שרוצה להתקיף את אירן ולצאת למלחמת ענק בניגוד לדעת "כל העולם" כבר לא נחשב למישהו בכלל. משהו קרה בינתיים בעולם המדיני-כלכלי, הכורע תחת נטל חובות, אבטלה ובעיות כלכליות מחמירות: "כולם" רוצים שלום ובכל מחיר. מי שיצא בינתיים ברווח (זמני) ממגמה זו הוא אסד רוצח עמו ואירן הדוהרת אל הפצצה האטומית.

בניגוד לנשיאי צרפת בכל הדורות של קיום הרפובליקה, ראשי ממשלה בבריטניה ונשיאי ארה"ב, מאז מתקיימת החוקה, נתניהו לא חש חובה לדווח לעם ישראל, להסביר את עצמו ואת מחשבותיו, חזונו, התלבטויותיו, מעשיו וכדומה. העם קטן מדי על ראש הממשלה והקשר מתקיים רק כאשר ראש הממשלה מרגיש שעשה איזה מעשה מופלא שעליו לציין מעל ראשי הגבעות.

לדוגמה: לאחר השריפה בכרמל, וכאשר בתום אסונות, דעכה האש, שמענו את נתניהו מונה, בגדול, את נפלאותיו. גם כאשר יש מבצעים צבאיים, נתניהו נוהג לבוא בדברים אל העם רק בתום המבצע. ברגעי משבר לא הופך נתניהו להיות צ'רצ'יל. למשל, כאשר כל המדינה געשה ורתחה (ועדיין רותחת) על רשימת בזבוזי הכסף של משפחת נתניהו בנושא ההוצאות האישיות שלהם, בדירות הפרטיות שלהם על חשבון הכסף הציבורי - לא טרח ראש הממשלה "לבוא אל העם" ולהסביר את עמדתו. שוב היה העם קטן עליו. הנתק בין ראש הממשלה ורוב העם הוא משמעותי ובולט מאוד בתחושותיהם של אזרחים רבים.

הנה, כך, בקיצור, נראית השנה הראשונה בקדנציה השלישית של בנימין נתניהו.