ההתקפה הבוטה שספגו ערוצי חדשות הרדיו - פלפונים החרדיים (ה"נייעס") מידי מפעילי התקשורת הסטליניסטית ביהדות החרדית טעונה כולה בצביעות. ההתקפה הזו לא באה משום יראת שמים מיותרת ולא נעשתה כנגד אי-יראת שמים. ההתקפה הזו באה מכיוון אלה שנכשלים במתכוון בייצוג אינטרסי היהדות החרדית מתוך נפלם לשוחד השילטון, ואשר היו שמחים שאיש לא יספר זאת לאחרים. כדי להבין את כל ההמולה צריך להבין מהי העיתונות החרדית ומהו ולמי הצורך בה.
העיתונות קמה כדי להעניק אינפורמציה לכל - אינפורמציה שאותה הסתירו מהכלל המעמדות השליטים. מנגד קמה בעולם עיתונות הפוכה - שכל כולה לחסום את האינפורמציה הזו מלהיות חופשית. העיתונות שמנגד הייתה בדרך כלל סוג של עיתונים בבעלות או בהשפעת הממסד שבאו להלבין שחורים כעצמם ולהשחיר את מתנגדיהם הלבנים. זו הייתה העיתונות מטעם. העיתונות מטעם המשיכה בכל כוחה במיוחד במדינות מזרח אירופה הקומוניסטיות ובבריה"מ לשעבר עד שנת 1992, עת קרס הקומוניזם. בוויאטנם, קמבודיה וצפון קוראיה נשאר הסגנון הזה - של עיתונות מטעם, זו המפארת את הדיקטטורה ומסתירה את האמת מההמונים. מהימים הגדולים של הסטאליניזם הסובייטי ועד לנפילתו נודע בבריה"מ לשעבר העיתון ה"ממלכתי" ששמו "פראבדה" כדוגמה לכלי תקשורת שמשקר למען השלטון כדי להעלים את האמת המרה ביותר מהעם. מאז דבק הכינוי "פראבדה" בכל כלי תקשורת מניפולטיבי שמטרתו הייתה לסמא עיניים ושבו לא היה מדרך רגל לדעות אחרות ו/או לדיווח אמת.
מאז אותם ימים ועד היום עברו מים רבים בנהרות ובאוקיאנוסים ולא רק כלי התקשורת הקומוניסטים נעלמו אלא גם אותם כלי תקשורת ישראלים שהיו כמותם נעלמו. כמו העיתונים המפלגתיים של "דבר" (מפלגת העבודה), "על המשמר" (מפ"ם), "קול העם" ו"זו הדרך" ( של הקומוניסטים הישראלים) ואחרים ובמקומם קמה אומנם תקשורת יותר אמיתית יותר, עם כל בעיות השליטה עליה,ובמיוחד ללא תעמולה מפלגתית בלבד. רק במקום אחד בעולם נותר ציבור שלם שבוי בידי ממשיכי ה"פראבדה", וכשמדובר בעיתונות מפלגתית המעלימה את האמת ומנגד משכנעת ישרים ותמימים לקנות אותה (למרות שקריותה ורמתה הנמוכה...) "כדי שלא יקראו עיתונות אחרת שתקלקל אותם".
המקום היחיד הזה הוא הציבור החרדי הנאנק מתחת עולם של חמישה עיתונים (ארבעה יומיים והחמישי עומד לחזור למתכונת היומית) מפלגתיים (של ארבע מפלגות בלבד...) שמטרתם לסמא עיניים ולשקר לטובת כמה עסקנים ממולחים שבדרך אגב מצליחים גם להתל ברבניהם, ומנגד ללא עיתון אחד יומי לרפואה שיהיה עצמאי! מעת לעת.
כשקמים אמצעי תקשורת חרדיים שמנסים לספר את האמת מיד יוצאת ה"מאפייה" המפלגתית הזו ב"מלחמת קודש" נגד התקשורת החרדית החדשה וכמובן מחתימה במרמה את
הרבנים "למען יראו" ובעיקר ל"מען יראו". כך עשו זאת ל"ערב חדש" ול"יום השישי" למשל, שהיו בסה"כ שבועונים. למנוח - הרב ישראל יצחק ירחמיאל דאמב מלונדון הבריטית, היה הסבר מקורי ומעניין מדוע ה"גדולים" עטים לחתום לטובת העיתונים שלהם, למרות שהאחרונים אינם טובים מאלה שנגדם מיועדות החתימות השליליות.
בספרו "העתקות" (שיצא לאור בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20) כותב הרב דאמב בפרק "הגדולים והעיתונים" כי כמו שכל עיתון ביהדות החרדית זקוק ל"גדול" שיאשר אותו כדי שהציבור החרדי יקרא בו, כך גם כל "גדול" זקוק לעיתון כדי שהציבור ידע מי הוא באמת "גדול הדור". הרבה סערות עורר הפרק הזה - כמו כל הספר, באותם ימים אבל רק מעטים ביהדות החרדית יודו כיום כי הספר הזה, ובמיוחד הפרק הזה, נכתבו ב"רוח הקודש" או אולי גם על-פי הפסוק ש"עדיף חכם על נביא". פתיחת השבועון "המחנה החרדי" הייתה נגד "המודיע", אח"כ נפתח "יתד נאמן" נגד אותו "המודיע", ובהמשך פתחו "יום ליום" נגד "יתד נאמן", ואילו "המבשר" נפתח אף הוא כמרד בעיתון "המודיע" עד שהגענו לפני יותר משנה לקרב ב"יתד נאמן" על הכתרת "גדול הדור" ומשום שני "גדולים" שהתפלגו התפלג גם "יתד נאמן ולצידו קם ה"פלס". ההיסטוריה הזו הוכיחה כי דבריו של הרב דאמב ניחנו בראייה מרחיקת לכת עד למאוד.
קשה היה להאמין בעירק של המאה ה-19 כי ייתכן כל קשר ביו ה"בן איש חי" הקדוש לאיזה עיתון לבלרי עלוב של כמה בעלי בתים יהודים בבגדד הבירה, ושהם יקבעו לגבי גדולתו. ומי היה מאמין שגדלותו של ה"חפץ חיים" בפולין תקבע ע"י איזה עיתון יהודי של "חרדים" מהשוליים הסהרוריים? אבל בימינו המצב השתנה. כשנפטר מן העולם הרב אלישיב למשל היו כל ה"חרדים" דרוכים מי יתמנה לגאנגסטר החדש או הישן ב"יתד נאמן" ואת מי יכתירו הלבלרים המתגוששים שם כ"גדול הדור". בראש העיתונים הללו לא יושבים "מלאכי שרת" ולא פעם הם מחתימים את ה"גדולים" כדי לשמור על מעמדם שלהם ומספרים ל"גדולים" הללו כי בעצם הם נאבקים בהחתמה זו גם על מעמדם של הללו כ"גדולים".
חמשת העיתונים הללו הם עיתוני שקר שגם אם לפעמים לא רק שקר הם כותבים הרי שזו חצי אמת, שכולנו יודעים שהיא שקר. לפני שהללו מתחילים להאשים את קווי ה"נייעס" ב"סטייה מדרך ההשקפה הטהורה" הרי טוב יעשו אם יבדקו את עצמם קודם לכן. קחו למשל את עיתון "המודיע". כל עסקן שם - של חוג זה או אחר, ובמיוחד של גור, רשאי להכניס לעיתון שקרים ושטויות במסגרת "שמור שקר ואשמור לך כזב". כך היתל שנים רבות ח"כ לשעבר שמלק'ה הלפרט בציבור הקוראים על פעולותיו - שלא היו ולא נבראו, בארץ מולדתו רומניה. כך מפארים חסידי גור את ליצמן ללא קבלות אמיתיות.
כך מספר שם יואל טוביאס מבני ברק על "הצלת קברים" ברומניה בזמן שהוא שותף לביזויים ולמכירתם. קחו למשל את עיתון "המבשר". העיתון הזה אפילו לא מתבייש לצאת לשוק בלי "ועדה רוחנית" רשמית ומבלי ש"גדול" רשמי שיהיה אמון עליו.
ה"גדול" שם הוא ח"כ
מאיר פרוש שפתח את העיתון הזה משום שב"המודיע" לא רצו להזכיר את שמו בין החיים. בעיתון הזה כותבים רק מה שפרוש מכתיב ו/או מה שהוא מדמיין. וישנו גם העיתון ה"מיתולוגי" "יתד נאמן" שכבר החליף פנים, עורכים ומנהלים והעיקר - "גדולים". העיתון הזה שולל תארים רבניים ממתנגדי השקפתו ומעניק אותם ללבלריו ועסקניו. בעיתון הזה ששים אלי קרב כדי להוכיח נגד "גיורים" של ספרדים ובעלי כיפות סרוגות אבל כשזה מגיע לבית הדין של האח של בעל ההשפעה שם - מוטלה קרליץ, מיד הפיות נסתמים, האוזנים נסגרות והעיניים מתכסות.
קצת מוזר כיצד משוים הסטליניסטים את ה"נייעס" ל"אינטרנט החרדי", שהרי אותם המשמיצים את ה"נייעס" אינם מתביישים לפרסם באותו ה"אינטרנט החרדי" שמושמץ על ידם פרסומי בחירות לקראת בחירות ובחילות. מכאן שהמלחמה של הסטליניסטים נגד ה"נייעס" איננה באה ממקור קדוש אלא מכך שב"נייעס" - כמו בעבר בעיתונים "ערב שבת" ו"יום השישי", מפרסמים את האמת שחמשת היומונים הסטליניסטים מונעים ממנה לצאת לאור. היומונים הללו אינם מסחריים באמת אלא איילי הון וטייקונים אינטרסנטים מחזיקים אותם כי כך הללו מחזיקים את המפלגה של העיתון וכך בעקיפין הופך בעל ההון גם לאיש החזק אצל ה"גדול"...
אז באמת חברים לא יקרים עזבו אותנו מסיפורי ה"השקפה" שלכם ותפסיקו לאיים עם ה"גדולים" שלכם כי אתם יודעים יותר טוב מכולם שכל הסיפורים שלכם הם עורבא פרח ולכן תנו לעוד הרבה יהודים טובים להקשיב ולשמוע כי
אריה דרעי, יענקי ליצמן, מוישל'ה גפני, שרוליק אייכלר, מנדי מוזס,
אלי ישי וחבריהם הם רק עדת "מעכרים" ולא "שלוחא דרנן", וכי "דרבנן" שאתם טוענים הם לא "דרבנן" מאורייתא, שאחרת הייתם עפים על ידם לאלף אלפי עזעזלים כשאתם עטופים בעיתונים הסטליניסטים שלכם שרק בקוריאה הצפונית, בויטנאם ובקמבודיה ניתן למצוא כמותם. אבל שם לפחות הרמה העיתונאית ורמת הלבלרים גבוהה לאין שיעור מרמת ה"עיתונים" וה"עיתונאים" שלכם, שאפילו לכתוב בלי שגיאות כתיב קשה להם.
