האישה והלשון ברכות לרות אלמגור, יועצת הלשון של
קול ישראל, על זכייתה בפרס ראש הממשלה. אין ספק שאלמגור היא מומחית בתחום, שעושה את מלאכתה בנאמנות, במקצועיות, בנועם הליכות ובאהבה רבה.
עם זאת, למרות אלמגור, האישה והלשון, דומה שאי-אפשר להתעלם מריבוי שגיאות הדקדוק שבפי השדרנים, הכתבים ואפילו הקריינים. מדובר בשגיאות בגִזרות הפעלים, בסמיכויות ועוד, ולא פחות בחילופי זכר ונקבה במיוחד במספרים. כך למשל לא נדיר לשמוע ברדיו אחת עשרה (במקום אחד עשר) אחוז, שלושת (במקום שלש) הבנות, ברביעי (במקום בארבעה) ביולי, ואיך לא הכלאת הדגל במספר השגוי שמונָה עֶשרה.
האם לא ראוי שהכתבים והשַדרים ברדיו הממלכתי יעברו קורס מזורז בעברית נכונה, כדי שישמשו מודל חיקוי לציבור הרחב בדיבור בעברית תִקנית? וּבא ללשוננו גואל.
פרס לרשלנות
חזרה לעבודה אחרי טראומה בהחלט מומלצת על-ידי גורמים פסיכולוגיים. זאת הן כהסחת דעת ואי שקיעה בדיכאון, הן כשיבה לשיגרה ובעיקר כתהליך שיקומי להתמודדות עם הטראומה, בפרט כשהיא קשורה לעבודה. לכן מבחינה אישית היה זה צעד נכון שטכנאי הגז שרשלנותו גרמה לפיצוץ הקטלני, שבו נספתה משפחת טפון, יחזור לעבודה.
אולם מה עם האבידות הכבדות בנפש וברכוש שהוא גרם בגין התרשלותו בתפקידו? האם אין חשש שהחזרה לעבודה, תחת מעטֶה אנונימיוּת, רק תנציח את הרשלנות, את תחושת ה'סמוך' וה'יהיה בסד"רהמאפיינת כל כך את הישראלים? האם אין היא מהווה פרס לרשלנות? ובכלל, האם אין סכנה שהטכנאי עלול לחזור על רשלנותו? ומה בדבר ההרתעה של טכנאים אחרים להימנע מרשלנות?
לכן מבחינה ציבורית, הצעד הנכון הוא השעיית הטכנאי מתפקידו, עוד בטרם העמדתו למשפט. יש לקוות שהמשטרה והמערכת המשפטית ינקטו את כל הצעדים הדרושים כדי למנוע את חזרתו הצפוייה לעבודה. די להפקרות!
במומו פסל
ניסו שחם, המטרידן הסידרתי, מי שכיהן כמפקד מחוז ירושלים לשעבר, מציג את עצמו כקורבן, בשעה שהנשים המוטרדות הן הקורבנות האמיתיים בפרשה.
דומה שלא צריך להיות מפקד משטרה כדי לדעת את החוק הבסיסי החָל בכל מקומות העבודה, אשר אוסר על קיום יחסים עם עובדות (לא קטינות) תוך ניצול יחסי מרוּת. אם הוא עדיין לא הִפנים הגדרה זאת, אז עם כל הכבוד להיותו שוטר מבריק, הוא באמת לא ראוי לתפקידו הבכיר, המחייב בראש ובראשונה להיות מודל להתנהגות מוסרית נאותה.
נראה שהזרעים להתנהגותו הסוררת נזרעו כבר בהתבטאותו המצ'ואיסטית הגסה בהינתקות. כבר חז"ל הצביעו על כך שאדם ניכר בלשונו ובכעסו. התחמושת המילולית מתחת לחגורה, במערכה הראשונה, הגיעה לידי מימוש בסופו של דבר במערכה השלישית בפרשת ההטרדות.
יש לזכור כי אחרי שניסוֹ נשא את דגל הדָרת נשים נגד החרדים באוטובוסים, ואפילו בקלפי, והעלה את הנושא לראש סדר היום המשטרתי, הוא נתפס בקלקלתו כשמכנסיו מופשלות. הייטיב לבטא זאת הפשקוויל החרדי שהופיע בזמנו נגדו, וזה לשונו: "אשריך שנתפסת על
הדרת נשים". תודו כרזה בול. ישר ולעניין. שנון, קצר וקולע. מוח מבריק של יחסי ציבור וסאטירה במיטבה. הפוסל במומו פוסל כבר אמרנו?
הבטחות לחוד
נראה שיו"ר הבית היהודי,
נפתלי בנט, רוצה ליהנות מכל העולמות -גם להגן על ההתנחלויות במשא-ומתן המדיני - אך מבלי לעשות המעשה הראוי ולהתפטר מהממשלה, כשהוא מסתפק במחאה מילולית בלבד - וגם, כפי שהבנתם, להמשיך לרפד את כסא השר ובקיצור, לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלימה.
אז מה אם זה סותר את הבטחתו לבוחריו, להתפטר מהממשלה אם זו תמסור שטחים לפלשתינים? הבטחות לחוד ומעשים לחוד כבר אמרנו? יחי הכסא.
אשת הברזל
לא סוד הוא כי מאחורי כל איש ציבור עומדת אישה חזקה. זה נכון בפוליטיקה וגם בחצרות הרבנים. בש"ס אנו מכירים את שתי הנשים המובילות, העומדות, איך לא, מאחורי בעליהן מראשי התנועה - יפה דרעי ואהובה ישי. דמות אחרת, שהיא רבנית ו'בבא' בזכות עצמה, היא הרבנית ברוריה זבולוני, אחותו של ה'רנטגן', המאפילה אף על דמות בעלה.
הרבנית פינטו, המושכת בחוטי החסידוּת של בעלה, מזכירה במידה רבה, מבחינת הדומיננטיות שלה בחצר הרב, את הרבנית יהודית יוסף, ששלטה אף היא בבית חמיה הרב
עובדיה יוסף, ועל פיה נשק כל דבר. אולם אצל פינטו הדבר בולט ביתר שאת, לטוב ולרע, משום שכאשר היא אינה מתפקדת, בעקבות משברים נפשיים, כפי שפורסם, גם הפעילות בחסידות זו מורידה פרופיל ומתבצעת על אש נמוכה ביותר. שלו, ושלהם, כדברי רבי עקיבא, שלה הוא. אז מי אמר שהיא אשת הצללים ולא אשת הברזל?
עוף מוזר?
דומה שג'וסיש סטיל, למרות היותו עוף מוזר בחברה החרדית, הוא בדיוק ההוכחה מדוע אין לקטלג אנשים במגירות, ולא רק משום שהחוזרים בתשובה הם עם אחר. אז נכון שהוא רב, אבל לא בחזות ובהתנהגות הרבנית הסטנדרטית. הפתיחות החברתית, התארים האקדמאיים, היותו שף וכוכב תוכניות הריאליטי - כל אלה הופכים אותו לכאורה לאישיות יוצאת דופן ובלתי סטנדרטית בעליל.
נכון שלחברה יש צורך לשייך אנשים לקבוצות מבחינה חברתית, אבל ההלכה כדברי סטיל, ממש לא. הקריטריון היחיד הקובע לגביה הוא הכפיפות למצוות התורה. נראה כי אחרי שיהודה משי זהב חצה את כל הקווים מניטורי קרתא לציונות - הוא משתף פעולה עם מוסדותיה, ואף הדליק משואה ביום העצמאות, ובנו משרת בנח"ל החרדי -הכל כבר אפשרי.
והם לא לבד. האם למשל, ידעתם, שחסיד 'תולדות אהרן' הקיצונית, בשם אליעזר פפנהיים, הוא אקדמאי, כשני סביו שהיו בעלי תואר דוקטור, והוא פועל לשילוב חרדים בעבודה ולגישור בינם לחילונים? הדוגמאות שהובאו הם רק משל לאחרים. אז די למגירות!
פסוקו - הזַמר הצנוע?
לשהידים, כידוע, מצַפות מאה בתולות. ואילו הזַמר המפורסם, אייל גולן, כעדותו, הסתפק בחמישים בלבד. אתם שומעים טוב?