הליכי החקירה בפרשת הרב יאשיהו פינטו מתבררים, מיום ליום, כהליכים מופקרים הטעונים חקירה רצינית מצד המחלקה לחקירת שוטרים; או למצער - בדיקה מעמיקה מצד גורם משפטי בלתי תלוי. במסגרת זו יש לחקור: כיצד אירע שקצינים בכירים שקיבלו בעצמם טובות הנאה משמעותיות, הם שניהלו את החקירה הרגישה נגד הרב פינטו; וכיצד אירע שבכירים בצמרת המשטרה והפרקליטות חיפו על אותם קצינים למרות המידע החמור שהובא לידיעתם.

העובדות החדשות המתגלות בהליך הבדיקה שהתבצע בשבועות האחרונים, בהוראת היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, מלמדות עד כמה חדרה תרבות החיפוי והשקר לצמרת המשטרה, ועל מעורבות הקצונה הבכירה בשיבוש מהלכי חקירה ומשפט. לא פחות. למעשה, החקירה כולה נוהלה מראשיתה ועד סופה בעבירה, ולכן יש לפתוח מחדש את התיק כולו ולחקור את כל הנוגעים בדבר. נבהיר להלן את העובדות המרכזיות:

• תנ"צ אפרים ברכה הוא העד המרכזי בפרשת הרב פינטו, בחשד המיוחס לרב: הצעת שוחד לברכה בסכום של 100 אלף דולר תמורת מידע על חקירה אחרת שהתנהלה, שגם בה נחשד הרב פינטו. עם מינויו של ברכה לראש היחידה הארצית לחקירות הונאה, הועברה החקירה בנושא ליחידת להב 433, בראשה עומד ניצב מנשה ארביב;

• ניצב ארביב קיבל לידיו את תיק החקירה ואת ניהולה. הוא האיש שקיבל את ההחלטות בנוגע לתיק ברכה-פינטו, שהובילו את המשטרה להמליץ על הגשת כתב אישום נגד פינטו בסוגיה זו. ניצב ארביב שיבש הליכי חקירה ומשפט, כאשר נמנע מלגלות למפקדיו ולחוקרים, כי פינטו דיווח לו, בזמן אמת, כמו גם לחוקרי ה-FBI, על מתן טובות הנאה לברכה בהיקף של עשרות אלפי דולרים, ועל בקשתו של ברכה לקבל סכום משמעותי נוסף - הוא הסכום שנחקר כהצעת שוחד;

• ניצב ארביב לא גילה למפקדיו, כמו גם ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה, על ניגוד עניינים מהותי ביותר שבו הוא נתון: הוא עצמו קיבל טובות הנאה ממקורבי הרב פינטו, ובסיועו הפעיל של הרב, בעת שכיהן כנציג המשטרה בארה"ב. למרות זאת, כאמור, ארביב לא פסל עצמו מלפקד על הצוות שחקר את פינטו ולקחת חלק פעיל, כאמור, בהליכי החקירה;

• כשהחל "לנצנץ" המידע בדבר טובות הנאה שקיבל ארביב, הוא השיב למפקדיו, ובראשם למפכ"ל יוחנן דנינו ולראש אגף החקירות דאז, ניצב יואב סגלוביץ', כי בזמנו - כשכיהן כנציג המשטרה בארה"ב - סייעו אנשיו של פינטו לבנו-הגדול, שביקש להשתקע בארה"ב למשך כמה שנים. ארביב הצליח לשכנע כי מדובר בסיוע פעוט ולא משמעותי;

• ארביב הסתיר את העובדה שקיבל טובות הנאה משמעותיות במשך תקופה ארוכה. גם כשפינטו ואנשיו החלו להזרים את המידע לחוקרי המשטרה, הוא המשיך להכחיש. ולשקר. למעשה, ניתן לקבוע כי ארביב קיבל במרמה ובתחבולה את תפקידו כראש להב 433;

• ארביב ידע היטב כי הוא נתון בסיכון. לכן הוא נקט קו-פעולה שתכליתו להחמיר עוד יותר עם הרב, ולהרחיק כל חשד שעלול לעלות נגדו. ומה עשה לשם כך? הוא דיווח לפתע על הצעת שוחד שקיבל, כביכול, מפינטו. התנהגותו במקרה זה מזכירה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, משתפי-פעולה שיוצאים מגדרם ומתנדבים להרוג כמה יהודים כדי "להתנקות" מחשד שהם משתפי-פעולה עם הישראלים...

• ואכן, ארביב יצא מגדרו להכביד עולו על הרב. הוא מסר עדות, והפך בעצמו לעד מרכזי נגד פינטו. טיוטת כתב האישום שהוכנה נגד פינטו כוללת שני סעיפי אישום מרכזיים: הצעת שוחד לברכה; והצעת שוחד לארביב.

היועץ המשפטי יהודה וינשטיין, הידוע ברפיסותו, החליט הפעם לעשות מעשה. לעצור את הגשת כתב האישום נגד פינטו עד שיתקבלו תוצאות הבדיקה-החקירה במידע שהעבירו פינטו ובאי-כוחו בעניין טובות הנאה שקיבל ארביב.

וינשטיין נתון ללחצים מצד הפרקליטות ומצד צמרת המשטרה, המפצירים: להימנע מכל מעשה שיטיל דופי בתנ"צ ברכה. אולם וינשטיין אמור להבין היטב, וכדאי שיפנים: לאמת העובדתית יש טבע "משונה" - היא מחלחלת ומחלחלת עד שהיא פורצת ברעש גדול.

טוב יעשה היועמ"ש וינשטיין אם יפעל לטיהור צמרת המשטרה הנגועה בעצמה בשחיתות ובתרבות השקר והחיפוי. טוב יעשה אם יציע הן לארביב והן לברכה להיבדק בפוליגרף, ויציג לכל אחד מהם את השאלות שלהלן:

• האם קיבלת טובת הנאה כלשהי מהרב פינטו או מי מאנשיו?

• האם מסרת מידע על חקירות רגישות לרב פינטו או למי מאנשיו?

• ושאלה לארביב בלבד: האם אכן קיבלת דיווח מהרב פינטו או מגורם אחר מטעמו על טובות הנאה שניתנו לברכה?

התשובות יפתיעו אפילו את וינשטיין, פרקליט ותיק שראה המון. התשובות יטלטלו עוד יותר את בכירי המשפט בישראל. או-אז יעלה הצורך לבוא חשבון גם עם אותם קצינים ופרקליטים בכירים, שקיבלו מידע ולמרות זאת בחרו לשתף פעולה עם קצינים עבריינים, או למצער לעצום עיניים ולהימנע מלבצע את עבודתם על-פי חוק.