מזה כאלפיים שנה, מאה שנה לפני שחרב, הר-הבית לא בידינו. המסורות היהודיות והנוצריות מספרות לנו כי המקדש, הגם שנוהל בידי יהודים, היה למעשה תחת חסות רומאית עובדת אלילים. וגם כשהיה לכאורה בידינו, רבו בו אנשי המדון, היה בו רצח לא מעט, ובכלל הוא היה מקדש לפוליטיקה דאז לא פחות מאשר לדברי תורה.
מזה אלף שנה שהאימפריה המוסלמית לדורותיה הניחה את ידיה על הר-הבית, כסמל לעוצמתה ולעליונותה על האנושות. במקום שבו עמד הכהן הגדול כורעים ארצה אלפי מוסלמים ומרימים את אחוריהם לעבר קודש הקדשים, ופניהם לאדמה, ונותנים תודה לאללה שעשה אותם אדונים ליהודים, לנוצרים, להינדים, לנאמני קונפוציוס, ולכל אמונה אחרת. ברור לכל שההר אינו קדוש לאיסלאם בפני עצמו, אלא כסמל לעליונות האיסלאם על היהודים. שכן, כל עוד היהודים היו חסרי כוח, נחותים, נרדפים ונתונים לחוקי בני-החסות, היו הר-הבית והמסגדים שעליו מוזנחים והעזובה שלטה בו. עד כדי כך שכיפת הזהב הידועה קולפה, ולבסוף הוחלפה בכיפת נחושת. אבל מן הרגע שהיהודים שבו לארצם והחלו לדבר על ריבונות, עלתה בעיניהם חשיבותו של ההר, וכיום הוא מהווה את מוקד האלימות המוסלמית נגד יהודים וסלע המחלוקת שעליו יישבר כל הסכם שיש בו הכרה כלשהי בריבונות היהודית על ההר, העיר והארץ.
לעומת זאת, השליטה הרשמית של האיסלאם על הר-הבית, זו שממשלת ישראל הכירה בה, היא המאפשרת למנהיגות המוסלמית להסכין באופן בלתי רשמי עם השליטה היהודית בעיר ירושלים ובארץ ישראל. ריבונות הוואקף בהר-הבית היא סמל לריבונות הוואקף בירושלים, והוואקף שריר וקיים בכל הסנג'אק הדרומי של דמשק, שירושלים היא העיר הראשית בו.
את כל זה רוצה ח"כ
משה פייגלין לשנות. פייגלין מאמץ את הגישה המוסלמית אל ליבו ואומר כי ריבונות יהודית על הר-הבית היא הכרחית לריבונות המדינה היהודית בירושלים ולריבונות היהודית בכל ארץ ישראל. ולהפך, מי שמוותר על הריבונות בהר-הבית, מסמן למעשה את מוכנותו לוותר על ריבונותו על ירושלים, ובהמשך - על ארץ ישראל.
וכל זאת מבלי להתחשב בגויים בכלל.
בשל הפרת המצב הקיים בהר-הבית, הצביע השבוע הפרלמנט הירדני, המייצג את הלוך הרוחות של העם הערבי, על גירוש השגריר הישראלי בירדן ועל השבת השגריר הירדני מישראל. מישהו השאיר, בהסכמים - שבהם ויתר הכתר הירדני על כל תביעה על שטח בארץ ישראל המערבית, אך השאיר לנו את פצצת הדמוגרפיה הערבית - עלה תאנה לשושלת ההאשמית, כשומרת המקומות הקדושים, של כאילו ריבונות על הר-הבית. כשהחל הכותל הדרומי העליון של הר-הבית, שהוא תוספת מאוחרת של קיר תמך למסגד אל-אקצה, לגלות סימני אי-יציבות, הייתה זו ממשלת ירדן שתקצבה את עבודות התמך. הממלכה ההאשמית מִתנאה באותה כאילו-ריבונות, כאילו היא זו המחזיקה את הסיכוי האמיתי של האיסלאם לשוב ולכפות את הסכמי עומר על היהודי. זאת, גם כשברור בעליל שהיהודי השתחרר מחרצובות ההסכם, מפעיל כרצונו כוח נגד האיסלאם, וכל מה שנשאר לאיסלאם הוא מראית העין של ריבונות על רחבת המסגדים.
לצורך הפולמוס, נניח שהכנסת תזרום עם דעתו של פייגלין ותצביע ברוב קולות על החלת הריבונות היהודית על הר-הבית. מה בדיוק ייעשה בריבונות הזו? האם ריבונות משמעותה להרוס את המסגדים? החוק הישראלי שולל זאת מכל וכל. האם יעלו המוני בית ישראל לראות ביפעתם של המסגדים? עשינו זאת מיד אחרי מלחמת ששת הימים, כשהערבים היו עדיין בהלם המלחמה. זה לא שינה דבר. האם יוקם על הר-הבית מקדש יהודי, בנוסף למסגדים, עם כנסת גדולה, קורבנות לרוב, תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם? לא נראה לי. הפולחן ההוא היה תחליף לפולחן האלילי. גם נביאי ישראל התנגדו לו, ואין מקום לבית-מטבחיים פומבי במדינה היהודית. האם פתיחתו של הר-הבית לתפילה יהודית יביא את עם ישראל לנטוש את הגולה הדווייה ולעלות בהמוניו לארץ ישראל? מסופקני. האם יתגייסו משתמטי תל אביב וסרבני הגיוס החרדים להגן על הר-הבית מפני הפולש הערבי הזר? לא סביר. האם תגביר השליטה בהר-הבית את הרצון לשמר בשליטת צה"ל את גבול ישראל על-פי הסכם השלום עם ירדן, דהיינו בקעת הירדן?
רוצה לומר, הכל סמלי. הר-הבית בידינו מעשית, אך לא סמלית. ירושלים היא היא בירת ישראל מעשית (אם כי יש לתגבר זאת דרך העברת המטכ"ל ומערכת הביטחון לירושלים), גם אם השגריר הירדני יושב בתל אביב. ארץ ישראל לגבולותיה מצויה למעשה תחת שלטון יהודי, גם אם סמלית מצויה בה הרשות הפלשתינית, גם אם ארצות-הברית הרשמית מתנגדת להתנחלויות. ישראל היא מעצמה כלכלית, חברתית, תעשייתית, אקדמית, מוזיקלית, גם אם במפה של טיסת "רויאל ג'ורדנייאן איירליינס" שקיבלה מחיל האוויר שלנו אישור מעבר בהר מירון, מדינת ישראל אינה מופיעה כלל.
פייגלין זקוק להשלמת הסמליות. לי חשובה יותר המעשיות. 200 אלף יהודים מגולת אוקראינה יזדקקו בקרוב לפינוי מהיר מן המדינה השסועה על-פי הכתוב בגווארדיה הלבנה של בולגקוב - מבשרת אדומים ממתינה להם. 500 אלף יהודים בצרפת מוצאים עצמם נרדפים בידי האיסלאם הצרפתי - השטח העצום שבין סוסיא-כרמל-עתניאל-בית חגי ממתין לעלייתם. מיליון יהודים אמריקניים יבינו כי יאבדו את בניהם ובנותיהם אם יישארו בגולה האמריקנית - השומרון ממתין לגאולתו. ואת כל זה אפשר לעשות גם אם הוואקף יושב בהר-הבית ומניף את דגל האיסלאם המובס למעשה - גם אם יתנוסס ברוח אלוהים הנושבת על הר-הבית.
יש אחידות דעים בין משה פייגלין לבין הפרלמנט הירדני. שניהם רואים בסמליות את חזות הכל. לפייגלין חשוב להתריס על הר-הבית נגד ממשלת ישראל, ולפרלמנט הירדני חשוב להתריס ברבת-עמון נגד המלך ההאשמי השומר על הגבול המזרחי של מדינת ישראל לא מאהבת מרדכי אלא מפחד הג'יהאד הסלפי שלא יהסס להפוך את ירדן לסוריה דרומית. זו אינה אחידות דעים של מחשבה רציונלית, אלא של סמליות קמאית בלבד. לוּ אני ח"כ פייגלין, הייתי משאיר את סמליות חסרת תוחלת זו לאיסלאם, ומשקיע את מאמצי בהצלת מאתיים אלף יהודי אוקראינה.
האם פתיחתו של הר-הבית לתפילה יהודית יביא את עם ישראל לנטוש את הגולה הדווייה ולעלות בהמוניו לארץ ישראל? מסופקני. האם יתגייסו משתמטי תל אביב וסרבני הגיוס החרדים להגן על הר-הבית מפני הפולש הערבי הזר? לא סביר
