הרבה ביקורות ניתכו ואולי בצדק, על מספרם הגדול מדי של תלמידי המשחק בבית צבי בזמנו. כל שנה היו מתחילים 150 תלמידים חדשים, ומסיימים בשלישית כ-70/80. ברור שאי-אפשר למצוא לכולם עבודה. אך הכשרוניים ביניהם ממלאים כיום את הבמות של כל התיאטרונים, והודות לצעירים אלה, עלתה רמת התיאטרון בארץ לכזו, שאין צורך לרוץ בחו"ל לראות תיאטרון. אין לנו מה להתבייש. אך המצב כן השתנה, הדות לניהולו של מיכה לבינסון, והמספרים הצטמצמו מאד.

גרי בילו היה אדם קפדן, עם יד קשה, שידע את העבודה הכי טוב שאפשר, ודרש מתלמידיו לעשות הכל - כולל ניקוי השירותים בבית הספר. ואכן, מאז שהלך, והשירותים מנוקים בידי שכירים, הניקיון נעלם גם הוא. יד הברזל של גרי היא שגרמה להולדת כוכבי הבמה הגדולים ביותר שלנו. ואצלו צמחה לא רק ריטה, בתחום השירה (כפי שנטען בכתבה), אלא גם הראל סקאת, אסף פארינטה ולירז צ'רכי בין היתר.

הוא ידע לחבר אותם עם הנוגעים בדבר ע"י הזמנתם להצגות, ולגרום להתפתחות הקריירה שלהם. כך גם טיפח מקצוענים בניהול, הפקה, בימוי, תרגום - והעניק להם את האפשרות להתפתח בתחום. הוא היה רב כל. לא היה ואין לו מתחרה במקצועיות.

כבוגר בתחום ההפקה והניהול של ביה"ס הגבוה לתיאטרון "ראדא" בלונדון, הוכיח זאת. הצגות הילדים שהנהיג מדי חגים, היו לפנינים בתחום. כך לא תשכחנה ההצגות "האריה המכשפה וארון הבגדים”, "האסופית" ועוד.

הוא אף ייסד את תיאטרון "הספריה", שמעניק הזדמנות לבוגרי בית צבי להופיע על בימתו, כמקצוענים, ולנסוק בקריירה. כך גם עודד את תלמידיו המצטיינים להקים את תיאטרון "תהל", שרבים משחקניו הם גאים. מערכת ההשמצות עליו בזמנו, התעוררה בגלל כתבלב עיתון שמרח אותו ברפש בכתבה. הלה פשוט סיפר סיפורי ביוב על גרי ועל נטיתו לבני מינו. ואם בילו לא שיבץ אותו בתפקידים שהלז חשב שמגיע לו - האם זה חטאו? ההחלטות שלו בשיבוץ, במידה והיו, היו תמיד קולעות.

כעת שוב, עולה גל רפש חדש בעיתונות, כנגד המנהל שתפס את מקומו של גרי מזה כמה שנים - הבימאי הוותיק והמוערך מיכה לבינסון.

הטענות בכתבת הרפש שונות וחסרות פשר (אך נראות מכוונות על-ידי בעלי ענין במישרת המנהל) כמו: שתוכנית הלימודים שהיתווה גרי בילו לא שונתה, ומיכה לא עשה שום מהפכה בביה"ס. בינתים - ההצגות מוצלחות מאד. אז נכון שהשירותים לא נקיים. ונכון שמיכה לא רודה בתלמידים; "הוא יותר מדי טוב לב" נטען בכתבה.

כשלמעשה, רואים אותו יותר ויותר מעורב בעשייה, ומבין את מהות הניהול, לא רק מעצם היותו בימאי משובח. מאז שמיכה מנהל, יש פנינים בהצגות, כפי שלא ראינו באף בי"ס למשחק אחר. לדוגמא: הפרוזדור (ששם ללעג את תוכניות הריאליטי בטלוויזיה), מלון בינתים, החטא ועונשו, הוא הלך בשדות, לך לך מארצך, מראה מעל הגשר, אוטופיה (הבורגנים של גורקי), ו-כובע מלא גשם.

טענה מטופשת נוספתת בכתבה- שהמוסד מקדיש יותר מדי תשומת לב למחזות זמר, כאילו שמדובר במחזות זבל. רק לידיעת הנוסעים לחו"ל: 80% מההצגות בוסט אנד ובברודווי הן מחזות זמר, ולרוב - ביצועים חוזרים. זה מה שהקהל אוהב, אם הן בביצוע טוב. וכאן, בבית צבי, שהוא ביה"ס היחיד בארץ באיכות כזו של הפקת מחזמרים יש להיזכר ב"עלובי החיים" מלפני שנתיים, שהייתה הפקה מופלאה, והרבה יותר מוצלחת מהסרט שגרף אוסקרים בשנה שעברה... כך גם הפקת "אחים בדם" שבית צבי כבר העלה כמה פעמים, וההפקה האחרונה שלה עלתה עד ה-1.3.2014, ולוואי ותשוב בהמשך לטובת שאר הקהל האוהב מחזמר אופראי ברמה שכזו - הייתה זו חוויה מסעירה, עם זמרים וזמרות שחקנים ושחקניות מעולים שבמעולים, ועם הדיווה נעה גודל מהקאמרי.

כמובן, שיש לזקוף את האפשרות הפיסית להצליח בהעלאת מחזמרים בקנה מידה בינלאומי לזכותו של ראש העיר הקודם של רמת גן - צבי בר. הוא שהעמיד בכל פעם את אולם תיאטרון רמת גן המעוגל, לרשות בית צבי, בכל הפקה מוסיקלית. ואיזה בי"ס יכול להתחרות בזה, בעוד להם אולמות קטנטנים עם כסאות פשוטים ולא נוחים? מפליא שהכתבה המכפישה לא ציינה כלל את חלקו של ראש העיר הנוכחי, שגם הוא רואה בבית צבי את אחד ממוקדי גאוות העיר.

הכתב בישראל היום לא דייק במאטריה עליה כתב. אילן שטורם, שהיה יד ימינו של גרי בילו, ועזב עוד בטרם בילו התפטר - התקבל אומנם לעבוד גם בזמנו של מיכה לבינסון, ניסיון שלא צלח, והוא עזב. אבל לא נאמר בכתבה שם, שהוא עזב עוד קודם לכן, לאחר חילוקי דעות עם הבוס גרי, שלמעשה, היה זה ששיכנע אותו לנטוש את המשחק לאחר לימודיו שם, ולעבור להפקה. "הוא מוכשר מאוד לזה" אמר לי גרי. וחבל שאילן עזב. כי מאז, לא היה מישהו עם כישורים כמו של אילן שטורם, שנתן את כל ליבו לבית צבי, כמו אביו הרוחני, גרי.

לטענה בכתבה שירידת מספר התלמידים בבית צבי מעידה שהפך ללא רלוונטי - דבר זה לא נגרם בשל חוסר התעניינות. להפך, הייתה זו החלטה אמיצה של מיכה לבינסון להפחית במספרם, כדי שהרמה תעלה, תשומת הלב לכל אחד תגבר, יתר אפשרויות להשתתף בהצגות לכולם, וזאת - במחיר של הקטנת הההכנסות. ועם כל זה - הצליח לבינסון לאזן את החוב שהיה לבית צבי כשנכנס לתפקיד, מבלי להוריד את רמת הלימודים.

אולי יד קשה יותר, כמו של גרי, לא הייתה מזיקה למיכה. כי הוא אדם הרגיש מאוד לאנשים שמולו, לא מהיר חימה, אך מבין בחומר ההצגות בצורה מעולה, ועובדה - הצלחות ההצגות שעלו אצלו מאז נכנס לתפקיד. מכל מקום - אין להשוות באופן אישי את העבר להווה. המבחן הוא מבחן התוצאה. ואם רוב השחקנים מהשורה הראשונה ועד הקורוס במיטב התיאטרונים בישראל הם בוגרי בית צבי (לא רק איתי טיראן...) זה אומר דרשני.

יש בארץ פיצוץ של כשרונות, וכה חבל שלא לכולם נמצא מקום על הבמות. אך גם כאלה שאינם משחקים - עושים פעילות חיובית כמו כתיבת תסריטים (יוני זיכהולץ), בימוי (גלעד קמחי) תרגום מחזות (דניאל אפרת) ועוד רבים וטובים שפועלים במסגרות פרינג' וכובשים לאט-לאט מקום על הבמה (דייויד לוינסקי, עידן סמאדג'ה). בידקו בתוכניות ההצגות, מה הרקורד של כל שחקן, ותתפלאו לראות מה גדול חלקם של בוגרי בית צבי בתיאטרונים וברמתם.

כך שמוקדם להספיד את המוסד. בעוד באוניברסיטה, שחדלה להפיק הצגות עבור תלמידי החוג לתיאטרון, כל ההפקות שם הם על חשבון תלמידי המגמה לבימוי שמביאים שחקנים מתנדבים מבחוץ.

בית צבי עדיין "המלך" של בתי הספר למשחק, גם אם סטודיו יורם לוינשטיין מצליח להוציא מקרבו מדי שנה אחד או שניים המצטרפים לבמות הגדולות או לקולנוע, וגם בו יש לנו מה להתגאות. אבל חשבונות קטנוניים אישיים המתבטאים בכתבות מכפישות - לא ישנו את העובדות ולא את המציאות.