|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מסעדת "קיטון" הוותיקה שבתל אביב ממשיכה לשמור על גחלת המטבח המזרח-אירופאי מהשטטל של פעם, אבל כנראה שלא לאורך ימים
|
|
בטעם של פעם [צילום: מסעדת קיטון בתל אביב]
|
|
|
|
|
אף שהמטבח היהודי של פעם עדיין פופולרי מאוד בארץ שלנו - ימיו, מן הסתם, בהחלט שאולים. המציאות של היום מוכיחה בעליל שלא נשקף לו עוד אופק רחוק. לפי שעה מחזיק אותו, ממש בציפורניים, דור שני של בשלנים מבית-אימא, אף כי על אש קטנה למדי, שרק לא חלילה ידעך במהרה.
אלא שאת האמת קשה להסתיר. ימיה של הקולינריה היהודית, המזרח-אירופאית, ספורים. אז לפני שהיא נעלמת כליל מן המפה הגסטרונומית - החלטנו להעניק קיתון של שבח למסעדת "קיטון" התל אביבית (דיזנגוף 145), המשמרת כבר שנים, באדיקות יתרה, את מורשתו של המטבח היהודי במיטבו. מסתבר כי ימיה של המסעדה המובחרת הזו כימי תל אביב הקטנה, והיה זה המשורר המיתולוגי אלכסנדר פן שהעניק לה את שמה עוד במחצית המאה החולפת.
ואכן, "קיטון" היא ממש תא קטן בליבו של רחוב, שהיה פעם פאר-רחובותיו של הכרך הגדול. מאז כבר הספיקו לזרום מים רבים בירקון ו"קיטון" ממשיכה, גם בממדיה הקטנים יחסית, לשמור על הגחלת הקולינרית היהודית לשמה. הגענו אליה לעת צהריים, על בטן ריקה ודי-מקרקרת, כשהתפריט שהוגש הבטיח גדולות.
כעונג הזה
פתחנו במרק מעורב של קרפלעך וקניידלעך, ששחו בו גם אטריות למכביר, ושהותיר אחריו טעם בצקי דומיננטי. החרתה החזיקה אחריו קציצה נדיבה של דג ממולא, שהייתה בהחלט ערבה לחיכנו, כשלצידה הוגשה חזרת חריפה.
אבל מה שבאמת הותיר אחריו טעם של עוד היה החמין המשובח של "קיטון", שהיה מורכב מבשר ומעיים, תפוחי-אדמה וביצת-חמינדוס. כעונג הזה כבר מזמן לא אכלנו. על התבשיל, שהוגש ביד נדיבה ביותר, ניכר שהוכן בידיים אמונות והוא הדיף ניחוחות שרק טשולנט גזעי עשוי להדיף. לרוויה שתינו גזוז של פעם ולימונדה סחוטה, עסיסית וטרייה.
הקינוח היה מעל ומעבר: קיגל-אטריות, בנוי למופת ומוצק כדבעי. לצידו הוגש לפתן-שזיפים מחייה-נפשות, ואספרסו כפול, שעשוי היה להיות מוצלח יותר. שילמנו לשניים 220 שקל והוספנו תשר של 12% לשירות סבלני ואדיב, כשאת "קיטון" זיכינו ב-9 מתוך 10 הנקודות של הסולם הקולינרי שלנו.
|
| תאריך:
|
03/03/2014
|
|
|
עודכן:
|
03/03/2014
|
|
ראובן לייב
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
רחובותית
|
3/03/14 13:19
|
|
בהיסטוריה של אוקראינה יש מונח אחד שמעביר צמרמורת בגבו של כל אוקראיני. קוראים לו הולודומור. פירושו המילולי הוא מוות ברעב או מגפת רעב. בשנים 1933-1932, ההולודומור היה חלק מתופעה כוללת של רעב בברית המועצות, כתוצאה מתהליך הקולקטיביזיציה, שפגע אנושות בייצור החקלאי. בהולודומור נספו, על-פי הערכות שונות, ארבעה עד עשרה מיליון אוקראינים, והוא נחשב לאסון הגדול ביותר בתולדות אוקראינה בהיסטוריה המודרנית.
|
|
|
|
|
הרבה ביקורות ניתכו ואולי בצדק, על מספרם הגדול מדי של תלמידי המשחק בבית צבי בזמנו. כל שנה היו מתחילים 150 תלמידים חדשים, ומסיימים בשלישית כ-70/80. ברור שאי-אפשר למצוא לכולם עבודה. אך הכשרוניים ביניהם ממלאים כיום את הבמות של כל התיאטרונים, והודות לצעירים אלה, עלתה רמת התיאטרון בארץ לכזו, שאין צורך לרוץ בחו"ל לראות תיאטרון. אין לנו מה להתבייש. אך המצב כן השתנה, הדות לניהולו של מיכה לבינסון, והמספרים הצטמצמו מאד.
|
|
|
|
|
העיתונאים השמאלנים בישראל תומכים בפוטין, כלומר הימנים  מעריב מבצע גרינווש לקוקה-קולה בישראל היום ממשיכים לסקור יהודים בלבד
|
|
|
|
|
באותו השבוע בו קוראים בביתי כנסת פרשת "ויוצא", נזכרתי שעוד בנעורי קראתי באיזה מחזה על התרגיל של יעקוב אבינו עם מקל ומחשופים. הגלישה הקצרה בגוגל הפנתה אותי אל הקומדיה מאת וויליאם שייקספיר "הסוחר מוונציה". רעננתי לעצמי את היצירה המפורסמת וחשבתי: התיאטרון הלאומי "הבימה" לא מזמן העלה הצגה לפי היצירה של המחזאי הגדול - איך התמודדו שם עם האתגרים, אשר מציב המחזה לפני הקהל היהודי? הרי יש בו לא מעט ביטויים והאשמות שליהודי מין השורה לא קל לשמוע... המחזה בעצם מחזק ידיהם של אלה, שתומכים בדעותיו של חמינאי האירני, אשר בטוח שהיהודים - הם סרטן בגוף העולם, כלבים שוטים, אינם בני אדם...
|
|
|
|
|
מדי חג פורים מגיעים ילדים ובני-נוער לבית-החולים, כשהם סובלים מפציעות ופגיעות שונות האופייניות לחג.
|
|
|
|
|
מכיוון שכולם כועסים על ישראל ללא סיבה אמיתית, רק מתוך אנטישמיות, לתת את המתנה...
