הסיפור של אוקראינה מרתק אותי בימים האחרונים. הוא משלב את כל הדברים המעניינים בפוליטיקה העולמית: יחסי כוחות, מלחמה קרה, היסטוריה ובמיוחד מראה את המצב המביש שבו נתון המערב כיום עם הנהגה חלשה וחולשה גוברת והולכת של ארצות הברית ואירופה מול הכוחות העולים בזירה העולמית – סין ורוסיה.
בספור הזה אני לא בצד של אוקראינה. האוקראינים, שנגע האנטישמיות דבק ברבים מהם, תרמו למותם של מאות אלפי ואולי מיליוני יהודים תוך שיתוף פעולה עם הנאצים. כל דבר שיקרה להם לא יצער אותי כלל. מעבר לך, אין להם כל זכות על האי קרים. האי קרים שייך באופן היסטורי, מאות בשנים לרוסיה, הוא הועבר באופן מנהלתי לאוקראינה בתקופת ברית המועצות, בזמן שרוסיה ואוקראינה היו מדינה אחת. ולכן, מוצדק שרוסיה דורשת בעלות על המקום שהיה בריבונותה ההיסטורית. רוב האוכלוסייה בחצי האי קרים היא רוסית. לכן, זה טבעי שקרים תשוב לריבונות רוסית מלאה.
כל העולם כבר משלים עם חזרתו של חצי האי לריבונות רוסית מלאה. אפילו האוקראינים מבינים שאת חצי האי הם איבדו ולא ניסו לירות אפילו ירייה בודדת, שיכולה לתת צידוק לפלישה רוסית רחבה בהרבה. השאלה היחידה שעוד נותרה היא מה הלאה. האם רוסיה תנגוס בעוד חלקים של אוקראינה או שמה תסתפק בנתח הזעיר שגודלו יותר ממדינת ישראל, אבל הוא כשתי אלפיות בלבד משטח רוסיה.
הדוגמה של אוקראינה היא דוגמה לכל הטעויות האפשריות בבניה של מדינה ובניהול של מדינה. נקודת הפתיחה אינה טובה. שטחי אוקראינה מצויים בין שתי כוחות גדולים – מצד אחד רוסיה ומצד שני גרמניה. שטחיה של אוקראינה היו זירה למלחמות, להזזת גבולות ולתנועת אוכלוסיות. כתוצאה מכך, נוצרה מדינה שאין לה גבולות היסטוריים ברורים. חלק מהשטחים שהיא מחזיקה היום היו שייכים לפולין וחלקם לרוסיה, כך שיש ממנה תביעות טריטוריאליות. בשל הגבולות הלא ברורים, המדינה מכילה גם מיעוטים גדולים, ובעיקר המיעוט הרוסי המהווה חלק גדול, אולי יותר מחצי ממספר התושבים במדינה. וכשהגבולות לא ברורים מבחינה היסטורית וכשחצי מהמדינה היא נתיני המדינה הנוגסת קשה מאוד להילחם. מי ילחם – רוסי ברוסי? ועל איזה גבול?
מעבר לכך, הניהול הכושל של אוקראינה – מדינה מפגרת מבחינה כלכלית, עם שחיתות כבדה ועוני, שתלויה בגז הרוסי לחימום בחורף הכבד, מעודדת דווקא בדלנות ורצון להצטרף לרוסיה, מדינה שמונהגת ביד ברזל ושעשתה צעדים גדולים קדימה מבחינה כלכלית. העוני המחפיר שבו רוסיה הייתה שרויה רק לפני כ-15 שנה נמחק והיא מהמדינות עם רזרבות המטבע מהגדולות בעולם, בעוד שהמערב ובמיוחד ארצות הברית מצויים בחובות כבדים.
לרוסיה כוח עצום. אוקראינה חלשה. אבל כלום לא היה קורה אילולה טעות פטלית אחת: הסכם בודפשט. זהו הסכם בין רוסיה אוקראינה והמערב בו התחייבה אוקראינה להתפרק מהנשק הגרעיני תמורת חתיכת נייר שמכיר בגבולותיה ושכולם התחייבו שלא לפגוע בשלמותה הטריטוריאלית. אם לאוקראינה היה כוח גרעיני והיה סיכוי שמישהו יעשה מעשה, רוסיה ופוטין היו חושבים פעמים לפני הפלישה שהייתה עשויה לגרור תגובה גרעינית ומנהיגי אוקראינה לא היו מתחננים לעזרה של המערב ומקבלים תמונה של אובמה משוחח עם פוטין וביקור של גון קרי.
אז מה הלאה?
כל המפתחות בידיים של פוטין. יש לו כלכלה חזקה, אוצרות טבע כולל גז ונפט, צבא חזק שהשקיעו הרבה בביצור כוחו ורזרבות מטבע ששום סנקציה לא תזיז לו. אובמה אפילו לא מדגדג לו. בקרוב הוא יצטרך להחליט: האם הוא לוקח גם חלק ניכר מהאזורים הרוסיים באוקראינה ומספח אותם לרוסיה, או שהוא פועל להכפיף את כל אוקראינה למרותו באמצעות הרוב הרוסי הגדול באזורים המזרחיים והדרומיים של אוקראינה.
אם יותר לי לנחש, אני מאמין באפשרות השנייה. שאוקראינה תשאר מדינה עצמאית. אבל התנלפיכך הוא השפעה רוסית רחבה כמו שהייתה במרבית השנים מאז התפרקותה של ברית המועצות. הסיבה שאני חושב כך היא שמדינות רבות בעולם מחזיקות מדינות קטנות יותר בהשפעתם באזורי הגבול שלהן. הדבר מפריד בניהן לבין כוחות זרים. אולי הדוגמה הטובה ביותר היא
קוריאה הצפונית שמצדה האחד יש את סין ומצדה השני את
קוריאה הדרומית – קרי המערב. קוריאה הצפונית לא מאפשרת לצבא מערבי לשבת על גבולה של סין ולכן סין תתמוך בקוריאה הצפונית. לפחות כל עוד המערב לא יגבה מסין מחיר עצום לתמיכה זו. רוסיה זקוקה לבידוד זה מכוחות נאט"ו על גבולה. אוקראינה תחת חסותה היא אפשרות מספיק טובה מבחינתה. לא צריך ממש לכבוש אותה.
כמה תובנות לגבי עצמנו: אסור אף פעם להחליף את היכולת להגן על עצמנו בניירות כמו שעשתה אוקראינה. היכולת שלנו לפעול בשטחים, לסכל טרור ולהגן בעצמנו על גבולנו אינה ניתנת להחלפה. שום הבטחה של ארצות הברית או מדינה אחרת לא תגרום לה להילחם למעננו. ברגע האמת ינטשו אותנו. חשוב גם שנהיה מדינה עם רוב יהודי מוצק. מכיוון שכשמדינה אינה עם רוב אתני מובהק, אין לה כוון מוגדר והיכולת לעמוד על עקרונותיה נחלשת. חשוב שנשאר בבקעת הירדן כדי למנוע הגירה ערבית לשטחים "של פליטים" ומשם דרך הגבול הפרוץ לתוכנו ומצד שני, שנאפשר מדינה לפלשתינים, אפילו חד-צדדית, על השטחים עם ריכוזי הפלשתינים הגדולים ביותר, כדי שלא יווצר תהליך בו הם יהיו אזרחי המדינה והרוב היהודי המוצק בארץ ייחלש.
ואולי הלקח החשוב ביותר: ניתן לראות מה הנהגה פייסנית גורמת. המערב פייסני כלפי רוסיה ורוסיה לוקחת. ובעצם – למה שלא תיקח? כל האובמות בנינו –האנשים שמדברים כמוהו וחושבים בצורה מפויסת כמוהו – מסוכנים לכולנו.
