"מאות מאנשי כוחות המשטרה הפלשתינית היו מעורבים בהתקפות טרור נגד אזרחים ישראליים, כולל אזרחים אמריקניים. צה"ל ושירותי הביטחון הישראליים עוסקים בציד פעיל של הפושעים הללו ומשרד המשפטים שלנו עסוק בהגשת כתבי-אישום נגדם.
אלפי חמושים עם רובים באישור הרשות הפלשתינית הינם חברים פעילים בארגון הטרור פת"ח-תנזים. וכמעט לא עובר יום מבלי שעוד מתאבד מהתנזים ישמיד את עצמו ועוד עוברי-אורח תמימים במקום ציבורי.
אי אפשר פתאום להעניק סליחה או מחילה למנהיגי המחבלים ולפעיליהם, רק בגלל שיוזמה מדינית חדשה יצאה לדרך. על ישראל, כמו על כל מדינה מערבית אחרת, מוטלת החובה להמשיך לעצור ולשפוט את אלה שפועלים לקידום יעדם הפוליטי הפסול באמצעות העמדת אזרחים על הכוונת. הצדק מצווה שלא תהיה כפרה לאותם אנשי משטרה נוכלים.
רבים תולים את תקוותיהם החדשות בעזה בראש הביטחון המסכל מוחמד דחלאן. מר דחלאן, כוכב עולה על הבמה הפלשתינאית, מוצג בתור האיש שיכול לאחד את כל כוחות הביטחון של ערפאת ולהשליט סדר ברשות. השמועה אומרת שהוא שב זה עתה מטיול לוושינגטון וקיבל שם ציונים גבוהים מהמועצה לביטחון לאומי. (מר דחלאן מכחיש שנסע בכלל). בכל אופן, מר דחלאן הוא האיש שניצח על רשת טרור מבוצרת ביותר. עזה, ביתם של החמאס והג'יהאד האיסלמי, הפכה לבסיס של כמה מהתקפות הטרור המרושעות ביותר שבוצעו נגד ישראל.
תחת שלטונו, מר דחלאן איפשר לעזה להיהפך למקלט בטוח למאות הטרוריסטים שנמלטו מכוחות ישראל. בין אלה שקיבלו מחסה היה חבר ילדותו מוחמד דיף, המוח המוביל של החמאס, שידיו מוכתמות בדמם של עשרות ישראלים. בינתיים, המחוז של מר דחלאן הפך לבסיס השיגור של מאות טילי קסאם שנורו לעבר ישראל.
מעורבותו של מר דחלאן בטרור לא הסתכמה באי-מילוי תפקידו - אלא גם במעילה-רבתי בתפקידו. מר דחלאן, יחד עם עוזרו ראשיד אבו-שבאכ, הם החשודים העיקריים בהתקפת הטרור על אוטובוס הילדים בכפר דרום בנובמבר 2000. פיצוץ האוטובוס הותיר שישה ילדים נכים ופצע קשה אזרחית אמריקנית, רחל אסרוף. כתגובה להתקפת הטרור הברוטלית הזאת על תלמידי בית-ספר יהודיים, שלח ראש הממשלה דאז אהוד ברק את המטוסים הישראליים להפגיז את המפקדה של דחלאן בעזה.
בישראל, מטיפים לנו לעתים קרובות שעלינו לעשות עסקים עם המגוון הדוחה של רודנים, ביריונים ופושעים המקיפים אותנו. זהו - כך אומרים לנו - אופי השכונה שבה אנו גרים.
אך המחשבה הנוכחית, לפיה מר דחלאן יכול להביא רפורמה ואכיפת חוק לפלשתינאים היא שגויה לחלוטין. אסור לאף מדינה דמוקרטית להרשות לעצמה אי פעם, לעשות עסקים עם אנשים כגון אלה שמטווחים בכוונה על אוטובוס תלמידים.
עם כל ההערכה לנחישותם של מחלקת המדינה והשליח ברנס לעצב הסכם שלום בשמה של ישראל, להיטותם מתחילה להישחק. החיפוש אחר "ועידה אזורית בכל מחיר", ותליית תקוות בשירות ביטחון פלשתינאי מחודש תחת הנהגתו הבלעדית של מי שבעצמו מעורב בהתקפות טרור רציניות - גישה זו אלה מעבירה מסר בלתי-קביל. פושעים כגון מר דחלאן וערפאת לא ניתן לשקם; יש לעקור אותם מן השורש בכוח".
את הדברים הללו כתב לא פחות ולא יותר מאשר ממלא מקום ראש הממשלה אהוד אולמרט ביום ב', 3 ביוני, 2002 בעיתון האמריקני הנחשב "וול סטריט ג'ורנל" (Wall Street Journal - תרגם מאנגלית אריה פרלמן וקטע המאמר מובא כאן באדיבותו), אך נדמה כאילו כל מתנגד ממוצע לתוכנית ההנתקות, לשחרור האסירים ההמוני, להחזרת המגורשים, ולשאר ויתוריה חסרי הביסוס של ישראל בעת האחרונה, יכול היה לומר אותם ולחתום עליהם גם בימים אלה מלה במלה, פשוט מלה במלה.
אכן מר אולמרט מה נשתנה כעת שחברך ובן בריתך מופז יושב כל מוצאי שבת עם חברו החדש מוחמד דחלאן במלון אחר בת"א? האם דחלאן זה, כבר איננו חברו הטוב של מוחמד דיף? האם הוא כבר איננו אחראי לפי דעתך לפיגוע "אוטובוס הילדים" בכפר דרום, האם ילדי משפחת כהן מהפיגוע ההוא שגפיהם נקטעו, שבו ללכת כמו פעם באורח נס, האם ההרוגים קמו מקבריהם וחזרו לחיים?? האם לא הפכה עזה תחת שרביטו ובגיבויו המלא של החבר החדש של שרון, מופז ושלך למעוז הטרור הגדול ביותר המכוון כנגד ישראל כדבריך שלך?
מה נשתנה אולמרט שכיום אתה כבר מוכן "להעניק סליחה ומחילה למנהיגי המחבלים ולמפעיליהם", כדבריך במאמר המאלף שהביאו עלינו למעלה מאלף הרוגים? האם אתה מבטיח לנו שלא יהיו עוד אלף הרוגים בהמשך - מה קרה לכותרתו הנחרצת של מאמרך שלך (לא שלי, לא של אפי איתם, ולא של אריה אלדד) כפי שפורסם בוול סטריט ג'ורנל- לפיה "ישראל איננה יכולה לעשות עסקים עם טרוריסטים". מדוע מה שהיה נכון לחלוטין אך לפני שנתיים וחצי הינו שגוי כעת? מדוע?
ובקשה אחרונה ממך מר אולמרט - בפעם הבאה שחברך מופז נפגש עם דחלאן, תן לו ביד את המאמר המצהיב הזה שלך שידע עם מי הוא מחליק כאפות שם במלונות תל-אביב ומי הפרטנר שלו "למלחמה בטרור" כפי שמתעקשות כותרות העיתונים- ואם תתעקש ותחזור על הטיעון האינפנטילי של ידידיך מהשמאל הנאיבי "ששלום עושים עם אויבים" - אז אני בטוח שיש לפחות 1,500 ישראלים שלו היה זה באפשרותם היו מתעקשים בכל תוקף לומר לך שהיגד זה שגוי מיסודו. "קורבנות השלום" היה מי שקרא להם, "קורבנות השלום". מצד שני מה אני מתאמץ אתה עצמך ענית על טיעון זה במאמר באופן ברור.
מה אומר ומה אגיד - מביש, מביך ובעיקר מעציב שזהו יחסם של קברניטי המדינה אל אזרחיה הנאמנים: אלו המתים שהלכו אל מותם בעקבות אשליות שווא של חבורת אוסלו ואלו החיים שרבים מהם עלולים ללכת בעקבותיהם, לאחר שאתה אולמרט ואחרים כמוך סירבתם ללכת לפי הגיגיכם שלכם מתמול שלשום ולהסיק את המסקנות הלוגיות המתבקשות.
האחריות, עד כמה שקיים מושג כזה בפוליטיקה הישראלית (והוא לא קיים הציבור יכול להיות רגוע), על הטרגדיה הבלתי נמנעת הבאה שתתרחש כאן רובצת כמובן עליכם - שרון, מופז, ושאר החברים וכן, גם עליך מר אולמרט האיש שכמו ביילין, פונדק והירשפלד לפניו, יקבל משר ההסטוריה תואר - "יוזם תוכנית ההנתקות".
מה חושב רוב רובו של הציבור הישראלי על השלישייה האמורה, אותם "קברניטי הסכם אוסלו", נדמה כי אין צורך להכביר במלים.
- * הכותב הינו עו"ד ועיתונאי באתר החדשות NFC
