א. הידד, שוויון הגיע! תנועת המלקחיים להריסה כל חלקה טובה, שנותרה בצה"ל, בעיצומה: מחד-גיסא הפמיניסטיות (רובן שמאלניות, עוכרות ישראל), שמייעצות למטכ"ל, דוחפות קדימה לאיפוס כוחו על-ידי החדרת נשים למקומות שאינן צריכות להיות, אך בעיקר - לתפקידים, שיזיקו לבריאותן. מאידך-גיסא, יצטרך צבאנו האמיץ, המפואר ועתיר הכישלונות בכל תחומי פעילותו, להתמודד עם מיעוט אלים וקולני, שרוצה להרוס את הישיבות ואת לימוד התורה על-ידי גיוס חרדים, שאינם רוצים ואינם מתאימים, לשורות הצבא.
כל אחד מהצדדים פיתח שורה שלמה של סיפורים ושל אגדות-עם במקום לחשוב על הגנת המדינה. כנראה, סוגיה זו אינה חשובה כלל למצדדי הפמיניזציה ולתומכי החרבת הישיבות.
ב. משאל-עם מי שקוראים לעצמם ליברלים יצאו בשצף-קצף נגד חוק משאל-העם, בטענה מקורית, שהוא מנוגד לדמוקרטיה.
ואני, כאידיוט מצוי, שואל - אם דמוקרטיה היא שלטון העם, מה רע במשאל-עם?!
ג. אחוז החסימה
צריך לחסום את הצביעות של האופוזיציה. כשאני שומע את בוז'י השתקן הרצוג פוער את לועו במסע של מלשינות בפני ראש ממשלת בריטניה, עולה במוחי גרסתא דינקותו מבית סבא, שהיה נתין נאמן למדי של הכתר הבריטי, שנאבק מרה נגד לוחמי המחתרות, ואפילו איים על דב גרונר הי"ד בחרם אם לא יבקש חנינה מהנציב העליון.
אחוז חסימה מוגדל הוא רעיון רע, שמשום-מה תפס, ומלהיב את כל מי שנמצא בשלטון. לדעתי, יש בארץ נטייה להגיע לשתי מפלגות - כאילו זה יחסוך את המשא-והמתן הקואליציוני ואת עלותו. ייצוג והעובדה, שמי שלא מיוצג יחשוב על שימוש באלימות כדי לייצג את האינטרסים שלו, או להשמיע את דברו - רחקה מדעתם.
וגם כך מדמנת ישראל רחוקה מאוד מלהיות דמוקרטיה. עכשיו היא התרחקה עוד יותר...
האופוזיציה - במחווה תת-אינפנטילית החרימה את הדיונים על שלושת החוקים. יש לה טענות כבדות משקל, שערכן כקליפת השום - בעיקר, כשזוכרים איך המכבש הקואליציוני שלה דרס בשעתו את המתנגדים כשהיו לאופוזיציה דברים חשובים לחוקק - כמו הסכמי האיוולת של אוסלו (עיינו בערך מיטסובישי) וכמו הטיהור האתני של גוש קטיף.
כמו שאומרים, נבלות טובלות עם שרץ מסריח בידיהן. לא סתם הלך בוז'י אצל דרעי שהרי הוא גרוע ממנו.
ד. גשם
אפילו אם יזיזו את פורים לאמצע אוגוסט, חייב לרדת בו גשם, כדי לקלקל את שמחת החג של הילדים.
פעם, לפני עשרות שנים, כשהייתי מדריך בצופים, ידענו שבט"ו בשבט (ימי-שדה מסורתיים), בפורים ובחופשת פסח (טיול מסורתי) יירד גשם להכעיס. והחוק הזה עובד עד היום.
לעומת זאת, הנחתי כמה דליים ברחבי גינתי, כדי למדוד את הגשם, שירד עליה בשפע. עץ הלימון שלי אמר לבן-חצב היקינטוני, שכנו, שהוא נהנה מאוד וכן ירבו.
ה. כן לשבור!
אני חסיד של שידור ציבורי - לא מה שקורה בארצנו (השתלטות של בעלי זרוע על המיקרופונים), אלא שידור מאוזן, שמביא ריבוי דעות, ואינו מוכוון ריטיניג ויורד למכנה המשותף היותר נמוך מכל. בשידור הציבורי שלי ידברו הקריינים עברית טובה וגבוהה ולא בפרֶכית מצויה.
בעצם, אני רוצה משהו דמוי שירות השידור הבריטי BBC, שהיה אביה החורג של
רשות השידור, שהתרחקה ממנו ת"ק פרסה ואולי אף יותר.
אני בעד שידור ציבורי, אך גם בעד ממשלה קטנה ככל האפשר. ממשלה אינה יודעת לעשות דברים. בקושי היא מסוגלת להיות רגולאטור, שמפקח על הנעשה. לבטח מאינה יודעת לעשות רדיו וטלוויזיה.
אינכם מאמינים? ראו את צבאנו הכושל, שעושק את אזרחיה המסכנים של המדינה אך אינו מגן עליהם, את המשטרע, שהפכה לבדיחה מרה על חשבון הציבור, ואת משרד החיוך, שאפילו נכשל בשירות שמרטפות, ומטפח במרץ ובשיטתיות בורות וטיפשות נורמטיביות.
לכן, אני בעד שבירת רשות השידור במתכונתה הנוכחית והחלפתה בארגון דמוי השידור הציבורי PBS בארצות-הברית, שנדבנים מממנים אותו...
גילוי נאות - כבר לפני המון שנים פטרתי את עצמי מן האגרה, שאינה מציקה לי, כמו לרבים אחרים - למרות שלא הבנתי מעולם את ההצדקה למס רכוש על מקלטי טלוויזיה.
כמו צבאנו, כמו המשטרע, כמו משרד החיוך וכמו משרדים אחרים - טיפחה רשות השידור בינוניות, רדידות והרבה בטלה לא-סמויה.
אנשיה ומנהליה כל אחד בתורו ניסרו בכל מאודם את הענפים הדקים, שעליהם ישבו, ומהם התפרנסו לא רע, למרות הנהי.
עכשיו הגיע הזמן לפרק את הקרקס, ולגרש את הליצנים.
ודרך אגב, זה חל גם על גידול פרזיטי נוסף, שמלכתחילה לא הייתה שום סיבה להקימו במדינה, המתיימרת להיות דמוקרטיה -
גלי צה"ל, תחנת השידור של צבאנו, שהפכה לגבבה של תעמולה אנטי-ישראלית.
