מה שמתרחש ב"בית היהודי" - בעניין הלינץ' הפוליטי נגד ח"כ יוני שטבון, מזכיר לי את הסיפור על אותו אדם נורמאלי שהגיע לבית המשוגעים וכל המשוגעים צעקו לעברו "הנה משוגע"!
זהו בדיוק המצב בפרשה הזו. ה"בית היהודי" טוען להיותו מפלגה דתית ושכזו הרי שהעקרונות הדתיים היו צריכים להיות בראש מעייניה. והנה - בקואליציה האנטי דתית הזו, משמשת מפלגה זו כסות "דתית" לכל ההצעות האנטי דתיות של "יש עתיד" ובמיוחד "התנועה", שהופכות לחוקים אנטי דתיים כמו אישור לחיי התועבה כ"משפחות", "חוקי גיור" שההלכה ואף רבני ה"בית היהודי" סולדים מהם, מלחמה בדת וביהדות לכוון הרפורמה ועוד.
אבל אף אחד מחובשי הכיפות ומטפחות הראש לא קם בזעקה נגד זאת למרות הקריאות הנואשות של רבני המפלגה עצמה. אבל כשמישהו מהח"כים - שהתחנך בארץ מולדתו צרפת לסולידיות בין כל שומרי התורה והמצוות, מבקש לשחרר מהצבא הטרף יהודים שהיהדות חשובה להם מכל, הרי שמיד אלה שהם חבריו לספסל ה"בית היהודי" מתמלאים חמה לאומנית ומציגים אותו כ"בוגד" וכמי ש"ירה" בהם מאחור ותקע בגבם סכין מסתובבת. ואת אותם "חברים לנשק" לא מעניינת טענתו של ח"כ יוני שטבון כי הוא עשה זאת גם משום המחאה על כך ש"יש עתיד" מעבירה בקדנציה הנוכחית כל חוק אנטי דתי שהיא רוצה.
במבט עמוק יותר אפשר להקיש בקלות כי הדת כבר לא מעניינת את ה"בית היהודי" - שבשנים האחרונות שכח מהיותו "מפלגה דתית" ונשאר רק עם התוית ה"לאומית", קרי, לאומנית. בתחילה הם החליפו את שמם והסירו את המילה "דתית", אח"כ הם אפילו הציעו להפוך את יום ראשון - ה"קדוש" לנצרו, ל"עוד יום מנוחה" (!) ואח"כ נכנסו שני "סוסים טרוייאנים" והשתלטו על המפלגה האומללה הזו.
אחד מה"סוסים" הפך ליו"ר המפלגה והשני(ה) ל"יו"ר הסיעה הפרלמנטארית". אני מכיר לא מעט יהודים דתיים וחרדים שהם קרחים אבל מעולם לא הייתה להם בעיה בחבישת כיפה, אך אצל
נפתלי בנט עניין חבישת היפה הקטנה עוררה בעיות לוגיסטיות ולא במקרה.
מצווה שעושים אותה בכוונה נעשית בשמחה ולא בצער אבל מצווה שנעשית בכפייה לעולם אינה שלימה מבחינה רוחנית. לא במקרה פלט בשעתו השר בנט כי בראשית דרכו הפוליטית הוא הניח את הכיפה על ראשו כדי לחדד את זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל. דהיינו, הוא לא הניחה משום שהיא סימלה עבורו את הדת היהודית ושמירתה אלא משום שהיא סימלה עבורו תירוץ להמשך הכיבוש ביש"ע. בנקודה זו - של הפיכת היהדות מהשקפה דתית וערכית לאמצעי קולוניאליסטי ולאומני, הרי שבנט ודומיו אינם שונים מאנשי השמאל של "תנועת העבודה" כמו יצחק בן צבי, דוד בן-גוריון וחבריהם. כולם יחד הופכים את היהדות ממטרה לאמצעי ומעיקר לטפל, אך בנט ודומיו הם ארסיים יותר בעניין זה וממשיכים את לזות התפאורה גם בחבישת הכיפה.
אבל בנט איננו לבד בעניין הזה מבין הח"כים של ה"בית היהודי". לצידו של בנט מככבת הגב' החילונית מצפון ת"א האנטי דתית, ולראיה הרי שכבר למעלה משנה היא איננה כלל מתעסקת בטיפוח היהדות - אפילו על-פי דרכם של הדתיים הלאומיים, אלא העמידה לעצמה את גיוס החרדים כ"פרויקט רוחני" שגם
יוסי שריד יבדל"א ו
שולמית אלוני המנוחה לא היו מתביישים במעשיה אילו הם היו במקומה. וחוץ מזה יש לה גם פעילות לאומנית ואנטי ערבית במקום התוכן הדתי שה"בית היהודי" כמעט ויתר עליו לחלוטין.
גם
אורי אריאל - זה שהתלהם נגד ח"כ שטבון, לא היה מעולם נושא דגל של ציויון דתי בימים שהיה ח"כ ב"איחוד הלאומי", אז למה שבאמת ישנה הלה את דרכו לאחר שהוא כבר חבר לבנט, שקד ולקומיקאי לעת מצוא (זה עם השפם...),
אורי אורבך?!
התהליך הזה - של שקיעה בחילוניזצייה אנטי דתית ממש, לא החל אצל ה"כיפות הסרוגות" בשנה שעברה. זהו תהליך ארוך ועמוק שגדולי ישראל כמו הרבי מבריסק, ה"כף החיים", ה"סבא קדישא" שלמה אלפנדרי, האדמו"רים מבלזא ומסאטמר, וכל שאר גאוני ישראל שהזהירו מהם. מי שהתפשר עם החילוניות האדומה של "תנועת העבודה" בראשית ובאמצע המאה העשרים - בפרשיות כמו "ילדי טהרן" ו"קליטת" עולי ארצות האיסלאם, הרי שבודאי שימשיך בדרך זו עם הימין הרויזיוניסטי בתחילת המאה ה-21. הבגידה בעקרונות הדת לא החלה עם לפיד גו'ניור אלא כבר בימי לפיד קשישא הופקרה התורה ומעייניה לטובת "נזיד העדשים" הלאומני.
עצתי לח"כ יוני שטבון - הצדיק היחיד שעדין זוכר כי פעם למפלגתו קראו גם "דתית", שלא יתפטר מסגן יו"ר הפרלמנט ובטח לא מחברותו בפרלמנט. בין 1992 ל-1996 כיהן בפרלמנט הישראלי ח"כ מטעם ש"ס ששמו היה הרב יוסף עזרן (גם לו היה רקע של חיים והתחנכות בכור ההיתוך היהודי התמים והחמים של צרפת). כשש"ס ה"חרדית" חברה למר"צ האנטי דתית ברשימה משותפת (!) להסתדרות הכללית הרי שהוא פרש מסיעתו והקים את תנועת "תלם אמונה".
כשדרשו ממנו - בש"ס, להתפטר מסיו"ר הפרלמנט ומחברותו בפרלמנט הוא ענה כי לא הוא זה ששינה את עמדותיו הדתיות אלא מפלגתו היא זו שבגדה ביהדות ובעולם התורה ולכן עליהם להתפטר. מיותר לציין כי הרב יוסף עזרן המנוח נותר ח"כ ואף סיו"ר הפרלמנט עד סיומה של הקדנציה. באותם ימים הציבור בארץ - מימין ומשמאל, העריץ את האיש העקרוני הזה ואילו מפלגתו לשעבר, ש"ס, היא זו שהתבזתה בפרשה ההיא.
יוני שטבון, לך בבקשה בעקבות הרב יוסף עזרן וה' הטוב יהיה עמך.
