ידיעה, ככל הנראה בדויה, באשר למוכנותה של ארה"ב לשחרר את פולרד תמורת הסכמתה של ישראל לשחרר מחבלים בפעימה הנוספת בסוף החודש, טרפה את הקלפים וגילתה את פניהם של פוליטיקאים צבועים המוכנים לגלגל את לשונותיהם לפי משב רוח העשוי להיטיב עמם פוליטית, ולשכוח מהר מן הצפוי את "עקרונותיהם".
נבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: סוגיית שחרורם של מחבלים שידיהם מגואלות בדם נקיים אינה פשוטה כלל ועיקר. מובנת לחלוטין התנגדותם של ארגוני המשפחות השכולות אשר שכלו את בניהם ובנותיהם בפיגועים רצחניים ונושאים על כתפיהם את עול האובדן הנורא. זכותם ואף חובתם לעשות הכול כדי שהרוצחים השפלים יירקבו בבתי הכלא הישראלים. מאידך ממשלות ישראל סוברניות להחליט אם לשחרר מחבלים או לא בעתות הסדרים כאלה ואחרים. על-פי חוק הממשלות בישראל אינן זקוקות לאישור הכנסת או אישורו של אף אחד אחר בבואן לשחרר מרצחים תמורת הסדרים מדיניים. כפי שממשלה סוברנית להחליט על יציאה למלחמה ללא כל אישור מאף גורם אחר, כך גם בנושאי שלום ומחירו. כך היה מאז קום המדינה, למרות הביקורת הקשה שנמתחה בכל אחת מן הפעמים שמחבלים שוחררו.
אמרנו כבר שהתנגדות עקרונית של פוליטיקאים לשחרור מחבלים לגיטימית לחלוטין. אלא שלפני יום-יומיים יצעה המרצע מן השק. דוברים רהוטים מאוד של הימין הפוליטי טענו שתמורת שחרורו של פולרד מן הכלא האמריקני הם מוכנים לתמוך בשחרור המחבלים. וזו צביעות שאין למעלה ממנה לא משום שפולרד לא צריך להשתחרר אלא משום שהטיעונים של אותם דוברים שהוזכרו לעיל הופכים לבלתי רלוונטיים וחושפים את המניעים האמתיים שלהם.
שחרור מחבלים עם דם על ידיהם אמור להיות, לפי אותם מתנגדים, מעשה בלתי מוסרי בעליל. אז איך מכשירים את השרץ הזה, אליבא דה אותם מתנגדים חריפים: טוענים שאם פולרד ישוחרר, השרץ יהפוך לכשר למהדרין. זו צביעות שאין למעלה ממנה כי אין כל קשר ממש בין המחבלים המתועבים לבין פולרד. אז איך ניתן למתוח קו שווה בין שחרור רוצחים שפלים לבין שחרור פולרד? רק ליחידי סגולה תשובות.
ישנם אחרים הדורשים שאם מחבלים ערבים ישוחררו כי אז יש לשחרר את הרוצחים היהודים היושבים בכלא על רצח ערבים. הייתכן שגם כאן משחקים ברגשות בני אדם ומנסים לטשטש את ההבדל רק כדי להצדיק את שחרור הרוצחים היהודים? התשובה היא כן. שימו לב לדברי הח"כית
מירי רגב, יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, בהקשר זה " ח"כ רגב סיכמה: "חברי הוועדה קוראים לרה"מ שלא לשחרר אסירים ביטחוניים ערביים או יהודיים. אם בכל זאת יחליט רה"מ לשחרר אסירים ביטחוניים, אזי יש לשחרר הן אסירים ביטחוניים יהודים והן את
פולארד. ראוי ללמוד מהאמריקנים מהו כבוד לאומי. הם לא משחררים מרגל ואנחנו, על אחת כמה וכמה, לא צריכים לשחרר רוצחים.
לדבריה, "שחררנו מחבלים במהלך שלוש פעימות ולא התקדמנו במו"מ. יש עדיין טרור מעזה ואבו מאזן אינו מכיר במדינת ישראל כמדינת העם היהודי. צריך להפסיק את המו"מ". בנוסף, ביקרה רגב בחריפות את משרד רה"מ וטענה כי "לא כיבד את הוועדה והכנסת". הבנתם את זה? אם פולרד ישוחרר וגם הרוצחים היהודים כי אז יש אפשרות לשחרר את המחבלים המתועבים. זה מגוחך, זה מבזה.
ראש הממשלה והממונים על המו"מ עם הפלשתינים התחייבו בפני קרי לבצע ארבע פעימות של שחרור מחבלים. אם זה לא מוסרי, אם זה בלתי קביל ובלתי אנושי, מדוע ראש הממשלה חתם על כך והתחייב? שאלה טובה. איפה היו כל אותם מקטרגים כאשר נחתם ההסדר בין ישראל לבין ארה"ב והפלשתינים? מדוע לא יצאו חוצץ נגד ההסדר ואף הגישו את התפטרותם למען יזדעזעו אמות הסיפין של הפוליטיקה הישראלי? כפי שהם נצמדו היטב אל כסאותיהם, סביר להניח שגם הפעם יעשו זאת. איומים לחוד ומעשים לחוד.
לדאבון הלב, ארה"ב כבר הודיע שלא תשחרר את פולרד בשום עסקה סיבובית. אם מותר להעריך, שחרורו של פולרד רחוק למדי. לעומת זאת, שחרור המחבלים הרבה יותר סביר.
