בימים הקרובים יתברר האם מדינת ישראל נפלה למלכודת פלשתינית בסיועו של
ג'ון קרי, שר החוץ של ארה"ב. אבו מאזן עומד לקבל בשיטת סחיטת "השוק המזרחי" את מתנת חייו - ישראל מגישה לו את ראש עצמה על טס של כסף שלא היה כדוגמתו. אם מישהו מתייחס לאמירה זו כליצנות או שמא כהגזמה, שיקרא היטב את השורות הבאות.
שוב מתברר כי האיש הקטן והבכיין חוזר כקוסם יש מאין ומצליח שוב בתרגיליו, וכי לא ענף זית בפיו אלא מאכלת מושחזת לשחיטה, מעשית עד צמרמורת, נוכח השתתפותה של ארצות-הברית במהלך זדוני, חכם להפליא של אבו-מאזן וחבריו, המריח כתבשיל מתוחכם בסיועה של ארה"ב. מה בסך-הכל הם דורשים? לשחרר ארבעה-עשר מחבלים ערבים מבין תושבי ישראל.
זה כלום. בטח בדיחה תפלה, לא מלח לא סוכר? רעל!
אכן מדובר בגלולת רעל קטלני שבעזרתה אפשר לחסל חלום דורות, בגלל טיפשות של ממשלת ישראל והעומד בראשה,
בנימין נתניהו. ראש הממשלה הזה ייזכר לדורות כמי שבימיו חוסלה הציונות והעבריות הייתה למרמס, ובמקומה התעוררה לחיים מפלצת נוראה המכונה "תרבות הגיטו היהודי". ואילו עכשיו, אם אכן מתכוונת הממשלה לממש את ההזוי מכל, שחרור ערבים ישראלים, כי אז היא משולה כממשלה המוותרת על ריבונותה. וכידוע כי מי שאין לו ריבונות אין לו כלום. ריבונות היא חירות!
בוויתור כזה בהינף איוולת אחת, מתרחשת טעות היסטורית בגודל מפחיד, בעזרתה יצליח אבו-מאזן גם לשים ללעג את התביעה של ישראל שאין צודקת ממנה, להכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום העברי, וגם לזכות בפיס הגדול ביותר, חלום הנרטיב הפלשתיני.
אבו-מאזן מצדיק את סירובו העיקש שנראה לטובים ורבים בקרבנו, כ"לא חשוב, אז הוא לא רוצה, אז מה? העיקר השלום!" הרבים והטובים, התמימים או השוטים האלה, מתעלמים לצערנו מהעובדה המוחצת כי בהשלימו עם עובדת בית ללאום העברי, מוציא אב-מאזן מסמך היסטורי המעלה כורת כפי שהוא לא מסתיר זאת, על חלום העם הפלשתיני, הוא הנרטיב שלו, כפי שקורא לזה
עיתון הארץ. אך באמצעות הייצוג של ערביי מדינת ישראל מעתה והלאה, הופך אבו-מאזן את הקערה על פניה ושומר לעצמו את הנרטיב הפלשתיני כנרטיב המביס את הנרטיב הציוני.
לפנינת דרמה העלולה בהינף עט מסלסלת חתימה לשמור על זכותם גם בעתיד לתבוע את שובם של הפליטים הפלשתינים לתחום מדינת ישראל. מלכודת-פתאים זו נוצרה על-ידי ממשלת ישראל שהלכה ובלעה את הפיתיונות שהניחו בערמומיות ובשיטתיות אבו מאזן, ג'ון קרי ושליחיו.
עלינו לזכור כי ברגע בו ישוחרר ערבי ישראלי אחד - נגוז החלום. שכן גם אם תוכר לאחריה הדרישה הישראלית, היא חסרת משמעות. מאותו רגע יזכה אבו-מאזן בהכרה בינלאומית כמי שמייצג בפני העולם לא רק את הפליטים אלא גם את ערביי ישראל, ואז מה ערך הסכמתו למלים חלולות כהכרה במדינת הלאום העברי בישראל?
קלטתם? אם לא, אולי תבינו מחר או מחרתיים.
