אפל הוא הלילה

התבוננות לשמים היא למעשה התבוננות אל העבר. אנו קולטים בעזרת עינינו חלקיקי אנרגיה הנקראים פוטונים הנעים בחלל דקות, שעות או כמה אלפי שנים במהירות האור. בעזרת טלסקופים עוצמתיים הצליחו מדענים לקלוט אפילו פוטונים שהחלו את מסעם לפני מיליארדי שנים. אנו ברי מזל שפוטונים אלו "צלחו" את דרכם אלינו על-מנת שנוכל בעזרתם לראות את היקום כפי שנראה בעבר הרחוק מאוד.

בעשורים האחרונים, מתוך הסתכלות לשמי הלילה, התגלתה תגלית שמסתורין רב אופף אותה. תגלית זו גוררת אחריה את אחת מאי הוודאויות הגדולות ביותר בפיסיקה של ימינו.

נשאלת השאלה המסקרנת: מהו גורלו העתידי של היקום? האם כשם שאנו זורקים כדור טניס כלפי מעלה ויודעים שכוח הכבידה של כדור הארץ יאט את מעופו עד לעצירה מלאה וימשוך אותו חזרה אל הקרקע, כך בסופו של דבר ימשוך כל החומר ביקום זה את זה עד להתרסקות הבלתי נמנעת? או אולי היקום הוא סטטי ונצחי כפי שנאלץ אלברט איינשטיין להאמין בהתבססו על תצפיות השמים בזמנו? מסתבר שהתשובה הנכונה היא לא זו ולא זו. ב-1929 גילה האסטרונום האמריקני אדווין האבל כי הגלקסיות ביקום מתרחקות מאיתנו, וכי אלו שמרחקן גדול יותר מכדור הארץ נעות במהירות רבה יותר מאלו הקרובות אלינו. ההסבר הטוב ביותר לתופעה מוזרה זו היה שהמרחב עצמו ממשיך להתפשט, ובתהליך "לוקח" עימו את החומר ומרחיק אותו. במילים אחרות היקום אינו סטאטי כפי שסבר איינשטיין.

בשנות ה-90' של המאה ה-20 נעשו מאמצים גדולים לבחון את ההיסטוריה של קצב התפשטות-המרחב ביקום לאורך השנים. הציפייה הייתה למצוא כי קצב התפשטות הולך וקטן, כך שבעתיד הרחוק יפסיק המרחב להתפשט, ובהשפעת כוח הכבידה, ייתכנס כל החומר ביקום לכדי התרסקות אחת גדולה. בפועל התקבלו תוצאות לגמרי שונות שהדהימו את החוקרים. קצב התפשטות המרחב לא רק שלא האט, אלא אף האיץ עם הזמן. כאילו שכדור הטניס שלנו נזרק מעלה וממשיך לנוע מעלה במהירות הולכת וגדלה.

אבל מהו אותו כוח המניע את הגלקסיות אלו מאלו בתאוצה?

ההסבר המקובל כיום לתצפיות אלו היא שלכוח הגרוויטציה שטיבעו למשוך, ישנו כוח מתחרה שדוחה גופים אלו מאלו. באופן מפתיע, איינשטיין היה הראשון שסבר כי כוח דוחה הנוגד את כוח הכבידה ושווה לו בעוצמתו חייב להתקיים, וזאת על-מנת לשמר יקום סטטי. כוח זה נודע בתיאוריית היחסות הכללית בשם "הקבוע הקוסמולוגי". באופן אירוני מחק אינשטיין את הקבוע הקוסמולוגי ממשוואותיו ברגע שאדווין האבל, שהוזכר קודם לכן, אומנם קבע כי היקום ממשיך להתפשט וכלל אינו סטטי. כיום מסתבר כי כוח הדחייה חזק בהרבה מכוח הגרוויטציה, וכי עבור קבוע קוסמולוגי בעל ערך שונה מזה שסבר איינשטיין, ניתן לקבל את תופעת היקום המתפשט בקצב מואץ בדיוק כפי שעולה מתצפיות עדכניות.

שאלות רבות נשאלות כיום על-אודות כוח מסתורי זה "המביס" את כוח הכבידה. מניין הוא מגיע? האם הוא יישאר קבוע לעד, או שמא תפחת עוצמתו? כה מסתורית היא האנרגיה המלבה כוח זה, שהיא קיבלה את השם המיסתורי אף הוא: "אנרגיה אפלה".

כעת יש בידינו המידע לענות על השאלה, מה יהיה גורלו של היקום. בהנחה שהאנרגיה האפלה לא תדעך עם הזמן, ימשיכו הגלקסיות להתרחק זו מזו בקצב הולך וגובר כשבעתיד המאוד רחוק (מיליארדי שנים) ייפרדו הגלקסיות במהירות העולה על מהירות האור במרחב הולך ותופח (גבול מהירות האור חל על אוביקטים בעלי מסה, לא על המרחב עצמו). פוטונים המוחזרים מכוכבי הגלקסיות הללו במהירות האור לעולם לא יגיעו לכדור הארץ, ואנו, יחד עם שאר כוכבי הגלקסיה שלנו, נישאר מנותקים מכל מידע אחר ביקום. כשהאסטרונומים של העתיד יביטו אל שמי הלילה, כל שייראו יהיה מספר כוכבים שכנים ומעבר לכך - חשיכה אינסופית. מסקנתם של מדעני העתיד על היקום תעמוד בסתירה מוחלטת לכל הידוע לנו היום. האם יאמצו אלה את הידע "הפרימיטיבי" שהועבר אליהם מדור המדענים של ימינו המנוגד לכל תצפית בת זמנם, או שמא יתמקדו בניסיון להסביר את טבעו של היקום, שמבחינתם יצר ענן כוכבים עטוף חלל אפל וריק מתוכן? ומי יודע איזה מידע כבר אבד לנו לנצח בשל אותה אנרגיה אפלה שאולי הרחיקה אינפורמציה מעבר ליכולתנו לגלותה...