א. כפי שידוע לקוראי, יש לי ענין באמנות, והפעם, אני מעוניין לחלוק עם הקוראים עניין קטן, אך מעניין (אותי לפחות). ובכן, יש ציירת אחת ושמה עליזה. עליזה (לטעמי לפחות) לא ציירת מי יודע מה, ואכן, יצירותיה מעולם לא היו בעלות ערך גבוה במיוחד. בכל זאת, היא איננה פיקאסו. ולמרות זאת, אותה עליזה הציגה במקומות שונים ואפילו הצליחה למכור לא מעט ציורים. כמי שחובב אמנות ואמנים, זה דווקא מוצא חן בעיני. אלא מה, מתברר שאותה עליזה נשואה למישהו (שלמען האלמוניות היחסית נקרא לו אהוד). ואהוד, איש חשוב היה, וראו זה פלא, ככל שעלה אהוד בסולם ההצלחה והחשיבות, כך גם ציוריה של אותה עליזה נמכרו יותר ויותר, ובמחירים נאים יותר ויותר.
הגיע יום, ואהוד, איך לומר זאת, קצת הסתבך במשפטים, קצת נחשד בפלילים. וכתוצאה מכך, קצת ירד ממעמדו. וגם הפופולריות שלו כבר לא בשיאה. ואני שואל את עצמי, האם ייתכן כי יצירותיה של אותה עליזה יהפכו בפתאומיות לשוות פחות? ואם כך יהיה, האם יש יסוד סביר לחשוב שכל אותם קונים ואספנים נלהבים אולי לא היו כל כך נלהבים למראה יצירותיה של עליזה? ואולי, אולי, ארחיק לרעיון נועז עוד יותר, האם לא תהיה בכך מין הוכחה (קטנה) לכך שהאספנים ומביני האמנות ששיחרו לפתחיה של האמנית עליזה קיוו לקבל קצת דיבידנדים על ההשקעה באמנות מקומית, ולא מסוג אותם דיבידנדים המרחיבים אמנותית את דעתו של אדם? ובכן, למען כבוד האמנות, וכמובן למען כבודה של עליזה, אקווה שאני טועה.
ב. בהמשך קטן לאותו העניין, מתברר שלאותו האהוד (המסובך בפלילים) יש אח. מה אומר, כפי הנראה לא אח מוצלח במיוחד. עד כדי כך לא מוצלח, שאהוד נאלץ מדי פעם לעזור לו בסכומים נאים - אחים, אתם יודעים. ואני שואל את עצמי, האם לא היה נאה מצידו של אהוד לקחת דווקא מעט מכספי תגמולי-האמנות של עליזה ולהעביר אותם לעזרת אחיו? הרי משפחה זה משפחה, לא?
ג. בימים אלה של אדלסון לכאן, אדלסון לשם, עולה על המוקד שאלת ה
עיתון (סליחה, החינמון) ישראל היום. ובכן, כמאמר המשוררת, אני, רק על עצמי לספר ידעתי. בכל בוקר לוקח לידי את העיתון וקורא אותו. למעשה, בבית הקפה שבו אני אוהב לשבת לכוס תה (לא אוהב קפה - מצטער) ישנה ערימת עיתונים:
ידיעות אחרונות,
הארץ, ו-ישראל היום. ובכן, על
עיתון הארץ כבר ויתרתי מזמן, היות שחוץ מענייני התרבות והספרות, איני נוהג לקרוא להנאתי את מיטב התעמולה הפלשתינית מדובבת לשפת הקודש בידי שליחים לדבר מצווה. בידיעות אחרונות אני עדיין מרפרף מדי פעם, ולצערי אני מוצא בו בעיקר עיתון ששכח מזמן את ההבדל בין ידיעה לדעה לעובדה. ומלבד זאת, במדור ה"דעות" אני כבר מסמן לעצמי את מי ש"מרגיז", "מרגיז יותר", "סתם מרגיז", "חושב שהוא נורא חכם", "חושב שהוא נורא מתוחכם", "אני יודע טוב יותר מכווולם", וכמובן: שפע של ידיעות ודעות בסגנון "בואו נהרוג את ביבי". והאמת, לא שאני מגדולי אוהדיו של
בנימין נתניהו, אבל כבר נמאס לי הטרטור הצהוב הבלתי פוסק הזה. אז מה נשאר לי? כמובן, ישראל היום. ובכן, כן "ביביתון" או לא, לא מטריד אותי בכלל. הם לפחות יודעים להבדיל בין ידיעות, עובדות או דעות. אז אני יושב לי בבוקר, כאמור, וקורא את ישראל היום להנאתי. לסיכום: ישראל היום, אני אוהב אותך.
ד. משהו על העניין החברתי, ועל העניים ועל מעמד הביניים הנרדף. ובכן, פסח מגיע, ופסח הוא כידוע לכל "חג החירות". ואכן, מיליון ישראלים מתכוונים לממש את החירות הקרבה ובאה בטיסה עליזה לחופשה קטנה בחו"ל. מיליון! מספר כמעט בלתי נתפס: שביעית מאוכלוסיית המדינה. מיליון איש יוצאים לכל כנפות תבל. ונשאלת השאלה: מאיפה הכסף? ובכן, אני לא רוצה להיכנס לארנק ולכיס של כל ישראלי, בשביל זה יש רשות המיסים. אבל, אני בטוח שבין אותם ההמונים המהגרים לכמה ימים לאי-שם, יש גם לא מעט אזרחים המוחים באופן קבוע על מצבם הרע והנורא, על המחירים המטורפים, על האומללים חסרי הבית, על יוקר המחיה, ובכלל על שאין להם איך לגמור את החודש, והמינוס מזנב בעקביהם. ואני שואל, באמת? ושאלת המשך: מה היה קורה אם כל אותם הללו היו תורמים את עלות החופשה למען אותם שבאמת אין להם? לאיזו שהיא עמותה למען הקשישים, משהו למען ניצולי השואה, ילדים מוכים, משהו למען אלה שבאמת לא גומרים את החודש? מה רע היה קורה להם?
ה. סטודנטית צעירה אינה יכולה ללבוש חולצת "אם תרצו" בלי לספוג מטח קללות וקריאות בוז. אוניברסיטה.
יולי תמיר מגנה בגופה על תערוכה שבה חיילי צה"ל מוצגים כפושעים. אזרח שומר חוק בוּזָה בידי ה"וואקף" המוסלמי, הורחק מהר-הבית ללא כל עילה סבירה ושובת רעב. ברשת האינטרנט מוצג צילום של מתנחל טיפש שניסה להוריד דגל פלשתיני והסתבך בחוטי תיל. לצילום הוצמד צילום של חברי החונטה הרצחנית הארגנטינית - והסיפא: תראו תראו הנה זה מתחיל גם כאן, אל תגידו שלא ידעתם...
ו. סוף-סוף נראה שנמאס לאמריקנים הריקוד האינסופי הזה סביב ה"תהליך".
האם לא היה נאה מצידו של אהוד לקחת דווקא מעט מכספי תגמולי-האמנות של עליזה ולהעביר אותם לעזרת אחיו? הרי משפחה זה משפחה, לא?
