סופה של תקופה

אני צופה בדאגה לקראת פתיחת השנה הקרובה. בתחילת השנה הזו יפתחו הסכמי השכר של העובדים הסוציאליים בישראל, והשאלה הגדולה שעומדת על הפרק היא תנאי השכר החדשים אותם ידרשו העובדים הסוציאליים הפועלים בתוך מערכת הרווחה.

שירותי הרווחה בארץ עברו הפרטות רבות בשנים האחרונות, והרי אין זה מפתיע, שכן המדינה רואה את עצמה כגורם פחות ופחות יעיל. כל זב חוטם יכול להבין שלהפרטות כאלה יש מחיר. הכיצד אנחנו יכולים לדרוש שיגיעו הטובים ביותר לשירותי הרווחה, ובאותה הנשימה לוותר על תנאי העסקה בסיסיים ונמוכים מהרגיל (ביחס לאקדמאים במשק)?

רפואה, רווחה וחינוך הם אבני הייסוד של המדינה שלנו, בלעדיהם אנחנו יכולים לקבור את החלום הציוני שאבותינו שאפו להנחיל פה לדורות הבאים אחריהם. את הרפואה הפרטנו באמצעות השירותים הפרטיים; ולגבי החינוך ניתן כבר לראות את ניצני ההפרטה מלבלבים לאיטם. את האבסורד הגדול ביותר חזינו בצורת הפרטת בתי הכלא שבג"ץ מנע ברגע האחרון. אולי בג"ץ בחר להגן על עצמו במקרה הזה שכן הצעד הבא היה יכול להתקיים בצורת הפרטת בתי המשפט לכל המרבה במחיר.

העובדים הסוציאליים המופרטים הפועלים בארגונים הרבים כחלק מ'החברה האזרחית' עושים את מלאכתם בצורה מופלאה. הם עושים לילות כימים במטרה לקדם את השירותים עליהם הם אמונים. ניתן בקלות להעלות על הדעת, אך קשה לעכל, מה היה קורה אם מחר בבוקר הייתה מחליטה מנכ"ל עלם להכריז על סגירת הארגון או אם היו סוגרים אירגוני האימוץ את דלתותיהם בפני אלפי האנשים הצורכים את שירותם. המשוואה ברורה, החברה הישראלית תלויה בארגונים הללו, הארגונים הללו תלויים בכוח האדם שפועל בתוכם. זלזול בחשיבותם של העובדים הללו משמעו זלזול בפעילות הארגונים עצמם.

בתחילת השנה הקרובה העובדים הללו ידרשו את השוואת שכרם ותנאי העסקתם לתנאים המתקיימים במגזר הציבורי. כנראה שהם יתקלו באוזניים ערלות, שכן נערי האוצר לא שומעים את זעקת החלשים בחברה ש"בחרו במצבם" ויכולים בכל רגע לקום, לקחת את מיטלטליהם ולנדוד בין העשירונים המככבים בסקרי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לדעתי, הבקשות של העובדים הללו לא ייענו, דבר שיוביל למפח נפש ולעזיבה של רבים מהם את מקום העבודה ולפנות לעיסוקים אחרים.

ההשלכות יכולות להיות הרסניות, קריסת החברה האזרחית במדינת ישראל יכולה לסמן סופה של תקופה. תקופה שבה מדינת ישראל תפקדה כמדינת רווחה ואיננה עוד. בעיניים רואות שחורות ובתחזית קודרת זו אני רוצה לעשות שימוש בטענות הימין החדש: "השגשוג יתחיל בשכבות הגבוהות ויחלחל מטה".

לדעתי, אם לא יהיה שינוי והזלזול בעובדי השירותים החברתיים המופרטים וגם אלה שלא תימשך, הקריסה תתחיל בשכבות החלשות ותעלה מעלה. המצוקה בשכבות החלשות תביא לאלימות בתדירות גבוהה יותר ולפשיעה הולכת וגוברת. הדבר היחיד שאני לא מצליח להבין היא כיצד אנחנו, כחברה המקדשת את חופש האדם, מעדיפים לשלם על ענישה במקום לשלם על מניעה מראש.

השירותים החברתיים אותם אנחנו העובדים הסוציאליים מגישים הם הצד השני של כוחות המשטרה. סיכוייו של המטופל אותו פספסנו במהלך יום העובדה שלנו להגיע ל'טיפולם' הנאמן של משטרת ישראל ופרקליטות המדינה הולך וגדל. הכיצד נראה לאזרח הישראלי הגיוני שאת המשטרה אסור להפריט ואת השירותים החברתיים ניתן להפריט מבלי לחשוב על ההשלכות?

בעתיד הלא רחוק, אנחנו, העובדים הסוציאליים בישראל נצא למאבק על תנאי השכר שלנו ועל מערך השירותים החברתיים. התכוננו, זוהי זעקתנו להתעוררותה של מדינת הרווחה!!