בדרך כלל אינני מתייחס כלל לשמאלן המתיימר להיות נשיא מדינת ישראל. האדם הלא הגון הזה איבד קשר עם המציאות לפני הרבה שנים עת שגה בחזיונות המזרח התיכון החדש והביא עלינו את אסון אוסלו עליו לא הביע חרטה מעולם. הגרוע מכל, באוחזו כיום בתפקיד האזרח מספר אחד ממשיך פרס להפיץ בדותות המסכנות את קיומנו כאן, בראשן האגדה פרי דמיונו לפיה העם רוצה למסור חלקים ממולדתנו לרוצחים הערבים.
לאחרונה משכה את תשומת לבי התבטאות של החתרן (לא אני המצאתי אלא רבין עליו השלום...), אותה הפריח לאוויר העולם מסין הרחוקה שם הוא ממשיך מן הסתם לגרום נזק.
בהתייחסו לפסיכוזה התקשורתית בדבר האירועים ביצהר "הזדעזע פרס לשמוע" שקבוצה פרחחית ומסוכנת רוצה לשבור את הדבר היקר ביותר לנו, מבחינת הקיום, הכבוד והאחדות. השמאלן המתחזה לנשיא שלי הוסיף ואמר שמאז הקמת המדינה הייתה אחדות מוחלטת סביב צה"ל, וכי איש לא העז להרים את ידו או את קולו על צה"ל.
לא מבין כלום שקוע בהזיותיו וכהרגלו מתעלם
שמעון פרס מהמציאות וממהר לקבוע מסמרות על אודות דברים בהם איננו מבין, כך נראה, דבר וחצי דבר.
ראשית כל, אירועי "תג מחיר" המוגדרים בפי חכמי חלם במקומותינו כ"טרור לכל דבר ועניין" אינם אלא מחאה והפגנות של פוחזים שזהותם בדרך כלל לא נודעה, הפגנות שלא חרגו מעולם מעבר לגרפיטי במקרה הקל ועד לפגיעה ברכוש במקרה החמור ביותר. על-פי רוב, זהות המבצעים נותרת עלומה ולאור הניסיון יש בהחלט מקום לסברה שאלה שידעו לייצר שמפניה בעבר ממשיכים בייצור תוססים בימינו אנו.
כל זה איננו מפריע ל"מנהיגים" לחרוץ משפט ודין, להכפיש ציבור שלם, להתסיס ולהסית נגדו, ובעצם להתיר את דמו תוך הפיכתו לאויב העם. עצוב לראות את פרנסי היישובים ביו"ש מתפתלים ומתמרנים בין השקרים של המכפישים לבין האירועים הבלתי מפוענחים שבגינם מתקיים משפט-שדה ראוותני בכל אמצעי התקשורת העוינת.
"לפנות את יצהר" הציע מי שממונה על ביטחוננו בעוד שזה היה הפקר, "מעצרים מנהליים והרחקה" מחרים-מחזיקים אחריו אנשי זדון אחרים בראשם תבוסתני השמאל.
כבר לא צבא העם אלא שרובם ככולם ושמעון פרס בראשם, מתעלמים מעניין אחד "פעוט" לו הם אחראיים ואותו הם יצרו במו ידיהם. צבא ההגנה לישראל, "צבא העם", אינו עוד מה שהיה בעבר. פעם, בימים רחוקים, היה הצבא גורם מאחד ואהוב המגבש סביבו את כל העם. כך בימי מלחמות השחרור, ששת הימים ויום כיפור. הצבא, מצביאיו, חייליו וסמליו היו אהובי העם ונישאו על כפיים בהוד והדר כשתפארתם בפי כל. נעליים אדומות, כנפי טיס, כומתות מכסות על בלורית, כנפי צניחה... כל אלה היו משאת נפשם של ילדים מתבגרים, מקור גאוותם של הורים נרגשים, זוכרים?
לפני כמעט עשור התחולל שינוי. עשרות אלפי חיילים הפכו לצבא העקירה, הגירוש והחורבן. שם, בחולות גוש קטיף ובהרי צפון השומרון, צעדו בסך במדים שחורים ובעיניים מוסתרות רבבות מחיילי "צבא ההגנה לישראל" כשבאמתחתם חורבן, סבל וכיליון. על האסון ניצחו בזחיחות מפקדים מנוונים כשרובוטים שטופי-מוח "רק מילאו פקודות". אלה (הרובוטים) לא דיברו, לא יצרו קשר-עין, לא עמדו במבחן המוסרי העליון של היותם חיילים יהודים בצבא ההגנה לישראל.
צבא העם מתקיים כיום בדמיונם הקודח של נשיאים ורוח. סיסמאות ריקות לא יכולות לכסות על הבגידה ההיא בחולות גוש קטיף, שם נזרעו זרעי הפירוד והניכור. את פירות הזריעה ההיא אנו קוצרים היום בגבעות יהודה ושומרון. רק טיהור ושידוד כל המערכות יציל אותנו... וגם את צה"ל.
