|   15:07:40
דלג
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!

ניצחון בסבירות נמוכה - פרק 31

ימי צליחה ג' <br>

הלילה השני של מבצע 'אבירי-לב' לצליחת התעלה. מסלולו של גשר הגלילים נותר חסום בשתי נקודות, ועד מהרה התברר שגם ציר 'עכביש' אינו בטוח. הקרב הלילי של חטיבה 14 היה קשה ויקר: יותר מ-120 לוחמים נהרגו, שדירת הפיקוד נפגעה קשות, ומ-97 טנקים, שעימם נכנסה החטיבה למבצע, נשארו לה כ-40 טנקים שמישים, והחטיבה נזקקה להתארגנות מחדש. חטיבה 600 רותקה לאגף הצפוני-מזרחי של הגזרה. חטיבה 421 הושקעה במשימות הגישור, ופלוגה אחת ממנה כבר הייתה בגדה המערבית
11/04/2014  |   מיכאל ברונשטיין   |   תחקירים   |   מלחמת יום הכיפורים   |   תגובות
תעלת סואץ [צילום: מיכה חן/לע"מ]

לפרקים הקודמים של "ניצחון בסבירות נמוכה" - הקלק כאן

הקרב על הצומת: מ-15 באוקטובר בחצות עד שעות הבוקר

הקרב נמשך אפוא, וניהלה אותו חטיבה 14. היא לא קיבלה תגבורות (גם לא אוגדה 143) ואפילו ניסיונות לשתף את חטיבה 600 לא עלו יפה. בקרב היו שני מוקדים בלתי-תלויים למעשה, כשהמח"ט עם החפ"ק שלו היה בתוך המערך הלוחם בצפון. ניהול במקביל של הכוח הדרומי ותיאומים עם חטיבות "זרות" היו כבר מעבר ליכולתו. איננו מחפשים אשמים. המצב נפל על כולם בהפתעה. תוכנית הפעולה נבנתה מתוך "רוח אופטימית", ומפקד החטיבה, מפקד האוגדה ומפקד החזית לא היו ערוכים לאפשרות שהקרב יסתבך.

בשלב הזה איבדה חטיבה 14 כשלושים טנקים (עוד עשרה נשארו תקועים בנתיב החולות), והסד"כ שלה ירד לכשישים טנקים, שנחלקו בין שני מוקדי לחימה. במוקד הצפוני היו שרידים משני גדודים ופלוגה מהגדס"ר. תוך זמן קצר גם היא נפגעה קשות בחבירה לכוח העיקרי, והפכה ל"שריד". קומץ הטנקים עמד בכבוד מול הלחץ המצרי, אך לא היה מסוגל למשהו מעבר לכך. יתרה מזאת, הטנקים התחילו "להתרוקן", ודרשו מילוי מחדש. בהדרגה נפגע הכוח המצרי, שתקף בלי כישרון טקטי ופיקודי, וזה אִפשר לכוח הישראלי לדלג לאחור לעמדות נוחות יותר מדרום לציר "שיק". המצב התייצב יחסית, והמח"ט הוציא מהלחימה את גדוד 79 (חמישה-שישה טנקים, שנותרו ממנו), והתפנה לקרב על הצומת. משום-מה הקרב הצפוני לא נכנס לזיכרון הלאומי.

המוקד השני היה בצומת "טרטור"-"לכסיקון". השליטה המצרית בצומת נתפסה, בצדק, כאיום מיידי על כל אזור הצליחה, ושלא בצדק כחוסמת את דרכו של גשר הגלילים. על הנייר היו לחטיבה כארבעים טנקים וכוחות חרמ"ש לטפל בצומת, אך הכוחות היו מפוזרים, לא היה פיקוד מרוכז ואף לא מידע על האויב. הכוח מצרי בצומת נקרא "מארב", "פקק", "מגנן" – השמות המשתנים משקפים את השינויים בהתייחסות אליו. עוצמת האויב ופריסתו התגלו בהדרגה, ובדרג הבכיר לא הובנו עד הסוף. כך, בשעה 01:28 העביר שרון דוח מצב למפקדת החזית: "יש כאן בעיה, יש כאן איזה מגנן נ"ט לא מאותר, וכל הזמן יש מגע אתו, והיו לנו המון נפגעים. ואין לנו עליו חומר".

בסביבות 04:15 דיווח שרון, שחטיבה 14 תוקפת את הצומת, ומתנהל שם קרב שריון.

"האם מנסה לתפוס מעבר" – שאל אותו גורודיש, והתכוון לגשר הגלילים.

שרון: "אתם לא קוראים את הקרב. עד שלא נפנה את הצומת לא נוכל".

הרמטכ"ל אלעזר עקב אחרי הקרב מהמפקדה המרכזית ב"דבלה" (אום חשיבה). מאוחר יותר חזר ל"בור" בתל אביב, ושפך את מרי- לבו לפני פמלייתו. הדברים ראויים לציטוט נרחב:

  • "התוכנית שלנו הייתה טובה מאוד להוציא ליקוי אחד – שעמדתי עליו – הכל היה בנוי על כך שאריק תופס את ראש-הגשר וצולח. כבר בראשית הלילה אמרתי לחיים [בר-לב] ולשמוליק [גורודיש]: 'חבר'ה, פה יילך הרבה יותר מהר אם כוחותיו של אריק יישארו דבקים בהרחבת ראש-הגשר'. זה הלך בסדר ... אך אחד לא הפריע לנו, ולא היה מולנו מערך ולא היה מולנו כלום ... אבל בכל הסמטוחה הזו היה באמצע איזה פקק קטן. בתחילה קראו לא מארב, אחר-כך מגנן ... עד הרגע זה אני לא יודע אם היה גדול או קטן ... כשאומרים לאריק: 'תגמור את זה', הוא אומר: 'אני צריך חטיבה של ברן'. הוא לא רוצה שברן יצלח לפניו [ההדגשה שלנו – מ"ב]. וכשסוף-סוף מכריחים אותו לעשות את זה ואומרים לו: 'פתח [את הציר] לברן, ברן יבוא', הוא אומר: 'לא. לא. יש לי מספיק כוח לצלוח' ... במשך כל הלילי הדיווחים היו שחצניים, הם לא היו אינפורמטיוויים. ... אנחנו לא לחמנו נגד האויב. האויב לא הבין עד תשע בבוקר מה הולך ואולי גם עכשיו לא מבין. האויב הוא לא מבין. ... וכשעזבתי, כבר היו לנו על ראש-הגשר – צנחנים פלוס שנים-עשר טנקים".1


האויב לא הבין את מהלכי צה"ל – בכך צדק אלעזר, אבל אי-ההבנה חשובה רק בהקשר לגדה המערבית, ולא השפיעה על הלחימה בצומת, או בציר "אושה". ביטויים כמו "לא היה מולנו מערך" נשמעים מוזרים אם לא מרושעים לנוכח הקרבות המרים האלה. הדרישה המרומזת לקבל ממפקד האוגדה "דיווחים אינפורמטיוויים" הייתה לא-מעשית ולא-מקצועית. שרון דיווח מה שידע, והמידע שלו התפתח בהדרגה. הערכותיו היו אופטימיות מדי (בהתחלה), אך כך גם התוכנית כולה, ה"טובה", לדעת אלעזר.

בדברי אלעזר היה רובד נוסף, עמוק יותר: שרון נתפס כ"קוסם הקרב", וכשהקרב לא עלה יפה, היה ברור לאלעזר שה"קוסם" הזניח את זירת הלחימה לטובת דברים פחות חשובים, כגון הובלת אמצעי גישור. נראה, שהרמטכ"ל לא "קרא את הקרב" ואף לא את המערכה כולה. אנחנו מסבירים את הקרב באופן שונה בתכלית:

  • הסיבה העיקרית לשיבוש התוכנית ולהסתבכות של הקרבות היה מודיעין לקוי על שדה הקרב, והמטכ"ל של אלעזר נושא באחריות לכך.

  • הקרב במוקד הצפוני היה קשה ועתיר אבדות ברמה של הקרב על הצומת. גם כאן היה כשל מודיעיני ברור.

  • הקרב הטקטי של חטיבה 14 נעשה לטובת הצליחה, שהייתה מרכז הכובד במערכה כולה.

  • מן ההכרח היה, שמפקד האוגדה יטפל גם בהובלת אמצעי הגישור.

  • המצב בצירי התנועה היה קריטי, ועלול היה להכשיל את המהלך כולו. פיקוד החזית ואלעזר אישית לא הבינו את המצב, ולא תרמו לפתרונו – לא לפני פתיחת המבצע ולא במהלכו.

  • התפתחות המערכה חִייבה לקבל החלטות גורליות מעבר לרמת האוגדה, אך הפיקוד הבכיר לא שותף להן. את ההחלטות, לטוב או לרע, קיבל שרון עם גיבוי מסוים מבר-לב.

  • אין תימוכין להאשמה הכבדה "הוא לא רוצה שברן יצלח לפניו", אבל יש תימוכין להאשמה הפוכה: הפיקוד פעל מתוך רצון ש"ברן יצלח ראשון", או לפחות שכך יירשם בנראטיב העתידי. שרון לא התנגד להיות השני, לפחות לא בעיצומה של המערכה. מכשיר הקלטה חסר-פניות רשם את תשובת שרון לגורודיש ב-04:51: "ברן יכול לעבור ראשון, אני יכול לעבור שני. זה לא חשוב".2

נחזור לזירה הטקטית, שבה התפתחו במקביל הצליחה והקרב על הצומת. בשלב הראשון בקרב עלו כוחות צה"ל בזה-אחר-זה על המארב המצרי, סבלו אבדות וכנראה, לא הסבו אבדות לאויב. בעשר בלילה החל השלב השני, שבו הופגז הצומת, ונוצרה "הפוגה". בשעה 23:30 הודיע שרון לרשף, שחטיבת הצנחנים 247 מגיעה לזירה. ציר התנועה עבר ממש בתוך כוחותיו, ונדרש תיאום, שבוצע בהצלחה חלקית. המלה "חלקית" מתייחסת לפרשת פלוגת השריון "חריף", שליוותה את הצנחנים. חשוב שהמדובר בכוח מהחטיבה השלישית באוגדת שרון (421), שניתנה לצנחנים כאלתור – וכנראה, בתיאום עם שרון.

כדי להבהיר את הרקע לפרשה הטראגית, נציין כי התיאום בין רשף (מח"ט 14) לדני מט (מח"ט 247) לא היה פשוט כלל, כששני המח"טים עסקו מעל לראשם בבעיות של חטיבותיהם. כך נשמע קטע מהתיאום הזה בקשר האוגדתי (00:34):

הקַשָר של דני מט: "קודקוד שלי כרגע מתאם את הפסקת אש המרגמות.3 אז תמתין עוד דקה בסבלנות ... האם אתה יכול להיכנס לרשת שלי?"

רשף: "בחייך, יש לי פה לנהל כל-כך הרבה יחידות. אנחנו יורים כאן. יש גם גבול לכל הסבלנות למרות מצב-הרוח. אם אני לא מקבל את 20 [המח"ט מט] אני נאלץ לעבור לנהל, לפקד על היחידה שלי".

פלוגת "חריף" נפלה בין הכסאות: מט שחרר אותה בצומת "נחלה", ורשף לא קלט אותה.

נראה, שבתחילה לא ידע רשף על קיומה של הפלוגה, ומכאן היה עלול להתפתח אסון גדול. רשף קיבל מכוחותיו דיווח על תנועת כוח בלתי-מזוהה, הבין שמדובר בכוח ישראלי, הקשור לצנחנים, והורה ליצור אתו קשר. קשר אלחוט לא הוקם ברשתות מבצעיות ולא ברשת החרום, אולם נוצר קשר אישי: מ"פ "חריף" קיבל תדרוך כלשהו, אך לא את הפקודות הקונקרטיות. כללית, נעה הפלוגה על "לכסיקון" צפונה. כנראה, הייתה לה הוראה מוקדמת להגיע לצומת "טרטור", כדי לחבור לגדוד-האב שלה (599), שהיה אמור להגיע על ציר "טרטור" בעקבות גשר הגלילים. הפלוגה לא הייתה מודעת לסכנת מארב בצומת, ומח"ט 14 ביקש לנצל את תנועת הפלוגה לטיהור הצומת בשיטה הידועה. בשעה 00:45 הוא התקשר לנתן שונרי, מפקד גדוד 582, שכבר הגיע לזירה, ונתן לו הוראה: "כוח שעובר אותך צריך להיכנס ל'טרטור'. אתה אחר-כך נע בעקבותיו צפונה עד 'שיק'-'לכסיקון'". שונרי ענה שהוא נמצא רחוק מדי – הכוח לא יעבור אותו.

המח"ט פנה לשמואל ארד, מפקד "כוח שמוליק": "אתה אומר שעברו אותך כלים של 'חריף'. תדווח כשהוא נכנס ל'טרטור' מערבה. אני רוצה לשלוח אותך למשימה הבסיסית שלך [טיהור השטח] מדרום ל'אמיר'. ברגע ש'חריף' יטהר ויפרוץ דרך המארב, וייכנס ל'טרטור' מערבה, דווח לי כדי שאדלג אותך צפונה. אני מאמין שעוד מעט הוא ישתלט על המצב".4

אכן, זחל"מי "כוח שמוליק" נצמדו מאחור לשדירת טנקי "חריף" בתנועתם צפונה. הטנקים עברו את קבוצת הכלים הפגועים (רובם מגדוד 184), ונפתחה עליהם אש נ"ט. שני טנקים הושמדו מיד. טנק שלישי נפגע, והתפנה עצמאית לטסה. טנק רביעי עלה על מוקש כ-500 מטר דרומית לצומת כשדילג לאחור. ארבעה טנקים הוצאו מהסד"כ הלוחם. אלה ששרדו הצטרפו לפלוגת ב' מגדוד 407. בהיחלצות לאחור התנגשו הטנקים בזחל"מי כוח שמוליק. מעשרה זחל"מיו5 נשארו רק שישה.

הפגיעה בפלוגת "חריף" סימנה את סוף ה"הפוגה" ואת הכניסה לשלב הבא בקרב על הצומת. עתה התברר מעל לכל ספק, כי התבצר שם אויב רציני ועקשן, אך גבולות פריסתו ואופיה לא היו ברורים. יחידות של הכוח הדרומי תקפו את הצומת זו אחר זו. חלקן, למעשה, ביצעו "סיור אלים", וחלקן פגעו בכוח המצרי. אולם, הכוחות התוקפים נפגעו ובעיקר – לא יכלו לשבור את המערך המצרי.

  • בין 12:30 ל-01 תקפה פלוגת "חריף". המ"פ נפגע (כמסופר לעיל).

  • ב-02:15 תקף כוח שונרי עם פלוגה ב' מגדוד 407; הטנקים עלו על מוקשים, והכוח נסוג.

  • ב-03:40 תקפו שתי פלוגות מגדוד 87. התוקפים פגעו במצרים, כולל שני טנקים מחופרים, אבל בסביבות ארבע נפגעו שלושה טנקים, ונהרג מג"ד 87. המתקפה נשברה, והכוח נסוג מערבה, אל רגלי הסוללה שעל התעלה.

  • ב-4:30 שוב תקפה פלוגת ב' מגדוד 407 עם שרידי פלוגת "חריף" המסופחים ועם שישה זחל"מי שונרי בגל השני. שני טנקי חלוץ פרצו את הצומת, והמשיכו מזרחה, ואחריהם – הזחל"מים. הטנקים האחרים נפגעו באש האויב, נפלו לתעלות או חזרו. מהכוח, שעבר את הצומת, שרדו רק שני זחל"מים עם המג"ד שונרי. בדרכם מזרחה ראו את שני טנקי החלוץ מושמדים, ובאחד מהם נהרג המ"פ.

  • ב-05:15 תקפה פלוגה א' מגדוד 407 בפיקוד הסמח"ט. ההתקפה נכשלה, והסמח"ט נפצע. את המתקפה הוא הגדיר: "נכנסתי עם חמישה טנקים, יצאתי עם שניים".6

להתקפה הרביעית, הידועה כ"התקפת שונרי", הייתה תוצאה מיוחדת: היא פגעה בכוח המצרי בצומת, וגילתה את קיומו של גדוד מצרי נוסף, שנפרס מזרחית יותר ב"טרטור" 43-42. המידע "נקנה" במחיר גבוה מאוד, והיה חלקי ומעורפל. אגב, כמה שעות מאוחר יותר כבר היו הערכות מודיעיניות די מדויקות על-סמך צילומי-אוויר, אבל המפקדים הבכירים שוב התעקשו לחשוב, שהמדובר ב"ציידי טנקים" מעטים ובלתי-מאורגנים.

אחרי חמש בבוקר ירד ערפל כבד על זירת הקרב, והלחימה נפסקה מעצמה, עד התפזר הערפל. בינתיים התייצב (לכמה שעות) המצב בגזרה הצפונית, והמח"ט עבר לדרום, ונטל לידיו את הפיקוד על שרידי הכוחות הדרומיים. הוא תכנן לתקוף את הצומת משלושה כיוונים. ממזרח לא היו לו כוחות, והוא קיבל בהשאלה שני גדודים (גדוד 409 מחטיבה 600 וגדוד 599 מחטיבה 421). הכוונה הייתה לשבור את הצומת העיקש, כשהמתקפה ממזרח תטהר אגב אורחא את הקטע ה"מזוהם" בציר "טרטור".

גדוד 599 בהרכב של שתי פלוגות7 היה צריך לתקוף ראשון לאורך ציר "טרטור". הניחו, שהכוח המצרי, שירה על שונרי, נמצא בין "טרטור" ל"מיסורי", ב"סגול 185"; גדוד 409 היה אמור לנטרל את הכוח הזה באש חיפוי.8 הערכת כוחות האויב מובנת מחילופי-דברים ברשת "כריש":

(07:02) רשף, מח"ט 14, לרביב, למח"ט 600: מה שקורה שב'טרטור'-'לכסיקון' יש מערך טילי נ"ט רציני מאוד של האויב. הכוונה שלנו לכבוש את זה ממזרח באמצעות גדוד 599 וגדוד 409.

(07:03) רשף לעמי מורג, מג"ד 599: אני מבין שפגשת שמה את נתן [שונרי].

מורג: חיובי.

רשף: שים לב! באזור 'טרטור'-'לכסיקון' ומזרחה ישנו מגנן רציני של האויב, תקבל ממנו [משונרי] תיאור מצב של המגנן ושל האויב.

(07:05) רשף למורג: מוטב להמתין עוד שתי דקות ולא להיכנס ללוע הארי. כבר מספיק ספגנו שם אבדות. תנוע בצורה מאובטחת [...] ותנסה לאתר את האויב באזור 'סגול 185'".

בנוסף, קיבל מורג משימת-משנה לחלץ את אנשי שונרי, שלפי הערכה עדיין היו בשטח. כשהתקרב מורג לציר "טרטור", ספג מטח טילים נ"ט. הוא איבד טנק אחד, והסתתר במחצבת חול ישנה. כל ניסיון לצאת ממנה נבלם במטחי טילים. כך, נבלמה ההתקפה ממזרח.

בינתיים, בערך בשמונה, תקף את הצומת מדרום-מערב כוח של פלוגת ג' מגדוד 407. הכוח השמיד שמונה טנקי אויב, עבר את הצומת, ואזלה לו התחמושת, והוא חזר. אחרי זה התקדם ממערב למזרח כוח משירידי גדוד 87 בפיקודו האישי של המח"ט. הכוח עלה על הצומת, ומצא אותו ואת המשכו המיידי של "טרטור" ריקים. האויב נטש את המערכה. רשף דיווח על כך לשרון בתשע בערך. אמנם, המצרים נסוגו רק מהצומת עצמו, אך המשיכו להיאחז בתעלות בין הצומת ל"אמיר" ("אדום 186"), ומשם שלטו באש על מסלול הגרירה של גשר הגלילים, שאמור היה לעבור צפונית מהצומת. "שחרור הצומת" פתר רק את הבעיה של חסימה באש של ציר "נחלה" – הבעיה המיידית והקריטית ביותר בצליחה, אך לא הבעיה היחידה. מסלולו של גשר הגלילים נותר חסום בשתי נקודות, ועד מהרה התברר, שגם ציר "עכביש" אינו בטוח.

לאור ההתפתחות החדשה השתנה ה"סטטוס" של גדוד 599 במערכה. כבר לא היה צורך לכבוש את צומת "טרטור"-"לכסיקון", אך נותרה המשימה של טיהור ציר "טרטור". לעמי מורג, מג"ד 599, כבר היה ניסיון קשה מול "חומת הסאגרים", והוא לא רצה לצאת למתקפת-המצח האבודה מראש. רשף כתב בספרו, שנהג לתת למג"דים שלו "חופש של שיקול-דעת". למורג יש גרסה אחרת. הוויכוח ביניהם נמשך עד עשר לערך, ואז נכנע מורג, אסף שישה צוותים בפיקוד קצינים, ויצא ל"מסע קמיקזה". יתרת הגדוד נשארה מאחור, והסמג"ד טיווח על הכוח המתקדם ארגז אש ארטילרי, בשיטת "אש על כוחותינו". טנק אחד נפגע בטיל סאגר, וחזר. טנק אחר הושמד. ארבעה טנקים עברו את המגנן המצרי עד "טרטור" 43, שבו חצתה את הציר תעלה יבשה גדולה (ששימשה כגבול בין הגדודים המצריים). על התעלה היה גשר, שנחסם על-ידי רכב פגוע. מורג שבר דרומה, והאחרים – אחריו. בדרך, בתוך תעלה, הם מצאו כעשרים לוחמים מכוח שונרי, והעמיסום על סיפוני הטנקים. המהלך הסתיים בסביבות עשר, ומורג ניתק חד-צדדית מגע עם חטיבה 14.9

גדוד 409 ניהל קרב נפרד. בהתחלה החליף אש עם "סגול 185" כמתוכנן, ועד מהרה נפתחה עליו אש סאגרים מהעורף מעמדות חטיבה 3 בתעוז "טלוויזיה". טנקים ורק"ם מצריים הופיעו, ואיימו לכתר את הגדוד, שנחלץ וחזר לחטיבה-האם שלו (600). היו לו חמישה הרוגים ושני פצועים. שני טנקים הושמדו ואחד נפגע.

בכך הסתיים הקרב הלילי של חטיבה 14. הקרב היה קשה ויקר: יותר מ-120 לוחמים נהרגו, שדירת הפיקוד נפגעה קשות, ומ-97 טנקים, שאתם נכנסה החטיבה למבצע, נשארו לה כארבעים טנקים שמישים. לכך יש להוסיף גם את הטנקים, שנפגעו לחטיבה 600 ולגדוד 599. דיין סיכם את הצלחת אוגדת שרון כשלושים אחוזים ממשימתה המקורית, אך האחוזים האלה כללו את יצירת אזור מינימלי לצליחה, תפיסת מאחז בגדה המערבית והפעלת התמסחים.

מערכת הצליחה נכנסה לשלב הבא, גם אם לא לפי התכנון המקורי. חטיבה 14 נזקקה להתארגנות מחדש. חטיבה 600 רותקה לאגף הצפוני-מזרחי של הגזרה. חטיבה 421 הושקעה במשימות הגישור, ופלוגה אחת ממנה כבר הייתה בגדה המערבית. המשימות הקרביות במערכה טרם הסתיימו, והגיע תורה של אוגדה 162 להיכנס לפעולה.

16 באוקטובר: לחימת המשך

בשישה-עשר באוקטובר בבוקר התברר, שתוכנית הצליחה השתבשה לחלוטין. היו אפילו "מחשבות" להחזיר את הכוח מ"אפריקה" כל עוד אין שם ציוד כבד, שקשה להחזירו, והמצרים אינם לוחצים, אך בסופו של דבר הוחלט להמשיך. תוכנית כוללת כבר לא הייתה, והמבצע התגלגל על אלתורים נקודתיים ועל ניסיונות לבצע חלק מהמשימות המקוריות, כשלמפקדים שונים היו דעות שונות על עיקר ועל טפל.

שרון היה ה"קיצוני" בדחיפה להמשיך את המבצע וב"אופטימיות" הכללית. עמדתו גבלה בהימור, כשהוא שם את הכול על "קלף" אחד: הפעולה המרשימה ב"אפריקה" תמוטט את הצבא המצרי, רק אם תבוצע במרץ קיצוני ולא תיתן למצרים זמן להתארגן. מבחינתו הזמן היה המשאב הקריטי. שרון "רץ קדימה", וניסה לכפות את רעיונותיו על מפקדיו. אין ספק, היה סיכון בעמדתו, אך היא לא הייתה לגמרי הרפתקנית. אפשר לנסות ולשחזר את תמונת הקרב, שעמדה נגד עיניו.

למעשה, מיצתה חטיבה 14 את כוחה, ותחזור לכושר קרבי (לא מלא) אחרי מנוחה קצרה, התרעננות והתארגנות. חטיבה 600 צריכה להישאר באגף המזרחי כדי לבלום התקפות אגפיות של המצרים, אולם לא צפויות התקפות רציניות לא באגף הזה ואף לא בגזרה הצפונית כולה. מחטיבה 421 ניטלו שתי פלוגות: פלוגת "חריף" הושמדה, ופלוגה אחת עם סא"ל גיורא לב, מג"ד 264, עברה ל"אפריקה", ואבטחה את ראש-הגשר, אך כוחה לא הספיק לפעולה נוספת. אוגדת שרון לא "טיהרה" את ציר "טרטור" עבור גשר הגלילים. המשימה הייתה כרוכות בלחימה בקטע המזרחי של ציר ובצומת לכיוון בתי הכפר ("אמיר"). עקרונית היה אפשר להטיל לקרב הזה את חטיבה 421, אבל שרון לא רצה בכך. דבר ראשון, הוא רצה להזרים ל"אפריקה" כוחות נוספים, דבר שני הוא התכוון להעביר ל"חצר" את הדוברות, ולהקים גשר של ממש. האינטואיציה שלו לחשה לו, שאת גשר הגלילים עדיף "לעזוב בשקט", עד שתתייצב המערכה. ממילא הגשר נקרע. לרוב המזל זה קרה במקום בטוח, באזור של שליטה מלאה, וכבר עובדים על תיקונו. יהיה זה בזבוז להעסיק עכשיו את הכוחות בהובלת הגשר.

כך הרגיש גם שמעון בן-שושן, מפקד הגדוד ה"גורר". הוא דיווח לאבן, סגן-מפקד אוגדה 143, שהגשר תקוע לשעות, וביקש הוראות. אבן, שפיקד על כל מכלול הגרירות, ענה: "נתק ולך"; חיים ארז, המח"ט, האזין והצטרף: "בוא, אנחנו הולכים לצלוח". הגשר תוקן עד צהריים בשישה-עשר באוקטובר, אך נשאר במקומו יומיים, עד שסולקו שתי החסימות. גם אז גרירת גשר הגלילים הייתה למבצע הנדסי מורכב ואטי.

הרגיעה בלחימה אפשרה להניע את הדוברות על ציר "עכביש". מחצות הלילה חיכו הדוברות בשוליים, ועכשיו הועלו על הציר, והתארגנו לתנועה. לפני שהדוברות יצאו לדרך, נעה על הציר שיירה של חטיבה 421. היה בה גדוד 257, שהשתחרר מגשר הגלילים, חפ"ק חטיבתי וכמה טנקי-דחפור, שאמורים היו להכין את המסלול עבור הדוברות. בסביבות שמונה ספגה השדירה מטח טילים סאגר. מעמדתו במחצבה ראה עמי מורג את הטילים, והזהיר את שמעון בן-שושן, המג"ד המותקף. "אני רואה" הספיק לענות בן-שושן – ונפגע. הטילים פגעו בשני טנקים. דחפור אחד נשרף, ואחרים תפסו מחסה בשטח. הטנקים עקפו את הקטע המסוכן על החולות מצד דרום, והגיעו ל"חצר". שם עלו על תמסחים, עברו את התעלה, ונכנסו ת"פ גיורא לב, מג"ד 264.

עכשיו היו ב"אפריקה" כבר 28 טנקים ישראלים. במקביל לגידול הכוח, גדלה גם הבעיה הלוגיסטית. תמסחים יכלו להעביר משאיות הספקה, אך המשאיות לא יכלו להגיע ל"חצר" כיוון שנסעו על ציר "עכביש" (הציר הסלול היחיד), שהיה חסום באש מהמתחם המצרי בציר "טרטור". שרון פעל לפי שיטתו – כלומר, נטל סיכונים. עשרה טנקים נשארו לאבטח את ראש-הגשר, ואחרים יצאו לפשוט על בסיסי טילים נ"מ. הם עשו "סיבוב", השמידו עד הערב חמישה בסיסים, וחזרו "על טיפת הדלק האחרונה". אגב, כל המהלך, כולל כמות הטנקים בגדה המערבית, אושר על-ידי מפקד החזית בר-לב.

הנקודה החלשה של אוגדת שרון הייתה בגזרת ציר "שיק", אבל בצירוף נסיבות מוזר קיבל הכוח החלש תגבורת ברוכה. התגבורת נולדה מתוך זרם פקודות והוראות בלתי-מתואמות ממפקדי החזית. צעד אחד עשה תא"ל אורי בן-ארי, עוזרו של אלוף הפיקוד. אוגדת אדן עמדה כל הלילה, מרוכזת מדרום לציר "עכביש" ומוכנה לצלוח על הגשרים אם וכאשר יבנה אותם שרון. הגשרים לא נבנו, ובמקום זה העביר שרון את הטנקים "שלו" על תמסחים – כאילו "עסק פרטי" של אוגדתו. עכשיו פקד בן-ארי על אדן לשלוח ל"חצר" גדוד אחד מאוגדתו, שגם הוא יחצה על תמסחים. כנראה, הכוונה הייתה להכניס את אדן ל"נראטיב של צליחה", אך אדן לא היה שלם עם הרעיון. בכל זאת הוא שלח את הגדוד הראשון בשדירה האוגדתית (גדוד 198 של בית-הספר לשריון מחטיבה 460). הגדוד הגיע ל"חצר" בסביבות אחת-עשרה, אך במקום לחצות את התעלה הפך ל"תגבורת".

בינתיים התקבלה הוראה אחרת. מישהו חשש, ששרון יעביר ל"אפריקה" טנק-אחרי-טנק את חטיבה 421 כולה ואולי גם את חטיבה 600. כדי למנוע זאת, נאסר על שרון להעביר טנקים נוספים על התמסחים, את האיסור מסר לו אלוף גורודיש, בעצם נמסרו בו-זמנית שלוש הוראות: לא להעביר את הטנקים, לגרור את גשר הגלילים, ולהעביר פיקוד על ציר "עכביש" לאדן. במקביל, קיבל אדן הוראה לטפל בתנועת הדוברות על ציר "עכביש" – כשזה "ישתחרר". האיסור להעביר טנקים היה "כללי", ונמסר קצת לפני שהגיע גדוד 198. שרון החיל את הפקודה על הגדוד: עצר את העברתו, וביקשו "בהשאלה" לטובת גזרת ציר "שיק". אדן הסכים מיד, והגדוד נסע צפונה לחבור לכוח הלוחם. המהלך לא תואם כהלכה, וגדוד 198 זוהה כ"אויב". ירו עליו ופגעו בשני טנקים. אחר תקרית קצרה וטראגית נכנס הגדוד לקו הלחימה, ולחם יותר מיממה בהצלחה גדולה ובלי אבדות כמעט. כניסתו אפשרה להוציא להתארגנות את גדוד 79 ואת גדוד 184, שספגו אבדות כבדות. הגדודים קלטו את שרידי גדס"ר 87 וגדוד 407, וחטיבה 14 הפכה לחטיבה של שני גדודי שריון מוקטנים וכוחות חרמ"ש. כאן המקום להזכיר, ששרון מצא שימוש קרבי לכוחות החי"ר שלו. בימים הבאים החי"ר של שרון סייע גם לשריון של אדן בקרבות ב"אפריקה".

נקודת הכובד הייתה עכשיו לא בציר "שיק", אלא ב"טרטור" 43-42. הגדוד המצרי מנע את גרירת גשר הגלילים, ואיים באש על התנועה בציר "עכביש". לכן, היו חייבים לסלקו משם. בכך הייתה נפתרת בעיית ציר "עכביש", אך לא בעיית גשר הגלילים, שמסלולו נשאר חסום באש ממערב לצומת "טרטור"-"לכסיקון". נקודה זו לא הייתה נהירה לפיקוד החזית, ומשיקולים כלליים קיבל שרון הוראה להרחיב את אזור הצליחה צפונה, ועל אדן הוטל לסלק את המצרים מ"טרטור" 43-42. לו ביצעו השניים את משימותיהם, היה ניתן לגרור את גשר הגלילים, אבל זה לא קרה. בגזרת הצומת היו לשרון כוחות חלשים, והוא רצה להתארגן ולהתכונן לפני שיעבור למתקפה, בפועל, הוא עיכב אותה בערך יומיים. אדן תקף באותו היום, אך נכשל.

לאמִתו של דבר, לא נכנס הפיקוד לעובי הקורה, לא הבין את ההשלכות של המצב החדש, ולא תכנן את הקרב החדש. הפקודות ניתנו מבלי להתחשב במצב הכוחות; והפיקוד לא גיבה את התוקפים בעתודות, או במודיעין מדויק. הפקודות בוצעו בהתאם לכך. שרון, למעשה, התעלם מההוראה. גם הוא רצה להרחיק את המצרים מנקודת הצליחה, אך פעל לפי הלו"ז של עצמו. אדן לא שינה את מגמת אוגדתו, ולא הצטווה לעשות כן. רשמית, אוגדה 162 המשיכה לקיים כוננות צליחה, למרות שהיה ברור שהצליחה תלויה בגשרים, והגשרים תלויים בהצלחה בקרבות. למעשה, ניסה הפיקוד לקיים לחימה רצופה, אך לא נערך לאפשרות זו בעוד מועד, ולא הטיל לקרב את העתודה הדו-גדודית שלו (חטיבה 500).

לאדן לא היה זמן לתכנן את הלחימה בציר "טרטור". הוא הטיל את המשימה על חטיבת מילואי השריון 217 (בפיקודו של אל"ם נתק'ה ניר). ניר העבירה לגדוד 126 שלו (בפיקודו של סא"ל נתן פירעם). גדוד 100 (בפיקודו של סא"ל אהוד ברק) מחטיבה 460 הוקצה לחיפוי. בשני הגדודים היו שתי פלוגות טנקים בלבד. עבור טנקי הגדוד התוקף זו הייתה משימת התאבדות, כפי שהייתה עבור גדוד 599 כשעתיים לפני כן. גדוד 126 הסתער בלי התלהבות ובלי החלטיות מול מטחי הטילים. בינתיים (13:25) הופיעו מ"מיסורי" ומ"טלוויזיה" טנקי אויב, שאיימו על הכוח התוקף מאגפו. גדוד 126 נכנס לחילופי-אש אתם מטווחים רחוקים, והמתקפה נפסקה. גדוד 409 מחטיבה 600 הצטרף ללחימה בטנקים המצריים, וחידש את ה"דו-קרב" בין חטיבה 600 לחטיבה 3 המצרית. אדן השקיף על הפעולה מפסגת "כישוף", וביטל את המשך ההתקפה על המגנן המצרי. גדוד 126 איבד שישה טנקים, כולל טנק מג"ד.10 הכישלון לא הִכה את הפיקוד בהלם. עוד לפני-כן התגבשה שם דעה, שצריך לפעול נגד המתחם המצרי בכוח משולב, שריון וחיר"ם (צנחנים). גדוד צנחנים כבר היה בדרך, והיה נוח לדחות את הפעולה ללילה. הקרב הלילי יפתח את סדרת הקרבות בשבעה-עשר באוקטובר. עד אז שככה הלחימה באזור ציר "טרטור", והיו כמה התפתחויות חשובות מסוג אחר.

בינתיים ובמקביל התחולל "הקרב הדיפלומטי-תעמולתי". בשישה-עשר באוקטובר בבוקר הכריז חאפז אסד, נשיא סוריה, שארצו תמשיך להילחם – על-רקע המתקפה הישראלית לכיוון דמשק, בירתו. אחריו ואולי בתיאום אתו, נאם במועצת המהפכה המצרית הנשיא סאדאת, וגם הוא הפגין קשיחות ואף טען לניצחון. בין היתר, בישר לעמו, שבקרוב יתחילו להכשיר את תעלת סואץ לשיט. נראה, שחלק מנאומו הופנה לאלכסי קוסיגין, ראש ממשלת ברית-המועצות, שהיה אמור לנחות בקהיר, ולמסור לסאדאת "המלצה" להסכים להפסקת-אש. גולדה מאיר התכוננה למתקפה התעמולתית, ובערך בשבע בערב נאמה בכנסת, והפתיעה את כולם כשהכריזה: "כוח משימה ישראלי פועל בגדה המערבית". בצה"ל קצת כעסו על ש"הסגירה את הסוד", אך אין להפריז בערך של "שבירת ההפתעה", ובמיוחד אחרי הפשיטה על בסיסי הטילים. סביר מאוד, שהמצרים כבר ידעו, שבגדה המערבית יש טנקים ישראלים, ופרדוקסלית הכרזתה יכלה לחזק אצלם את התובנה השגויה כאילו מדובר בקבוצה קטנה של כלים אמפיביים משלל 1967 ("דב לבן"), הפועלת לצורכי תעמולה והסחה.

בערך כך ראו המצרים את הדברים.11

עד צוהרי שבעה-עשר באוקטובר לא הבינו המצרים את תמונת המערכה. הם רצו למנוע את קריסת ארמיה 2, ותכננו התקפת מלחציים על הכוח הישראלי שתקף אותה. המאמץ המשני תוכנן בציר "שיק" דרומה, והמכה העיקרית לאורך האגם המר צפונה לעורפו של הכוח של צה"ל בציר "לכסיקון". המשימה הוטלה על חטיבה עצמאית 25, שנכנסה למלחמה בתקן מלא של 97 טנקיםT-62. אחרי שמונה ימי קרבות נשארו בה כחמישים-שישים טנקים. בצה"ל ידעו את עיקרי התוכנית, אך לא קלטו שדובר בחטיבה די מוכה, והוטרדו מהאיום במאה טנקים חדישים. צל מתקפת-הנגד המצרית הוטל על המערכה; ואולי משום כך העדיף הפיקוד, שלא לרתק את עתודתו היחידה לציר "טרטור". בינתיים נדחו הגישור והחציה לשעות הבוקר למחרת, מתוך ביטחון, שהצנחנים יסלקו את הכוח המצרי מ"טרטור" 43-42.

________

[בפרק הבא: קרבות בשישה-עשר באוקטובר בלילה.]

הערות

1. ראו ברטוב, 2002, דדו (מהדורה שנייה), דביר, עמ' 599.
2. יומן מבצעים.
3. אולי יש כאן רמז לפרשה די סתומה – טוענים, שכמה פגזי צה"ל נפלו על חטיבת הצנחנים ואף גרמו לאבדות. המקרה הזה אינו נכלל ברשימת הדו"צים ה"רשמיים" במערכה.
4. לפי מחקר של ניצן שפירא, שפורסם באינטרנט דרך אתר חטיבה 14. בספרו השמיט אמנון רשף את קטעי הקשר האלה; ובכך שינה לחלוטין את מבנה האירוע.
5. ראוי לציין, כי את זחל"מיו "סחב" כוח שמואליק מיחידה אחרת, כי לא סופקו לו כלים באופן מסודר.
6. עמירם אזוב, 2001. צליחה, דביר, עמ' 147.
7. הפלוגה השלישית היא פלוגת "חריף", שהושמדה בקרב על הצומת, והטנק היחיד ששרד ממנה סופח לגדוד 79 של חטיבה 14.
8. הצגנו את הגרסה הסופית של הפקודה. את גלגולה של הפקודה ואת מהלכו של הקרב מנקודת ראותו של מורג הבאנו בפרק אחר, שכתב עמי מורג לספר הזה – העורך.
9. פרטי ההתקפה מובאים בפרק אחר בספר הזה – העורך.
10. אורן, 2002, עמ' 214; ראיון של עמיקם צור עם סא"ל נתן פירעם, מג"ד 126.
11. בעמ' 184 בספרו, חציית התעלה (מערכות, 1987), כותב סעד אלדין שאזלי: "צהריים [בשישה-עשר באוקטובר]: הידיעות היו עדיין בלתי ברורות. כמה יחידות טילי סאם שחנו כמעט 15 ק"מ מן התעלה, החלו לדווח על התקפות של טנקי אויב. דוה שאיש לא ידע מאיפה הם צצו. הם הופיעו לפתע סמוך לסוללת סאם, הפגיזו אותה מטווח 1,800 מטרים בערך והסתלקו ללא פגע, כדי לשוב ולהופיע במקום בלתי-צפוי אחר. הדיווחים מסרו על 7-10 טנקים בכל כוח". אילו דייקו הדיווחים האלה בזמן ובמקום, יכלו המצרים להבין ללא קושי את מסלול הפשיטה.

תאריך:  11/04/2014   |   עודכן:  11/04/2014
ד"ר מיכאל ברונשטיין
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
ימי צליחה ג'
תגובות  [ 49 ] מוצגות   [ 49 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
אורי מילשטיין
11/04/14 18:41
 
ראומה
11/04/14 20:46
 
אורי מילשטיין
11/04/14 21:26
 
משה, עורך-דין
12/04/14 11:46
 
מיכאל ברונשטיין
13/04/14 09:04
 
יואל קורנבלום
17/04/14 02:26
2
ראומה
11/04/14 19:59
3
אביתר בן-צדף
11/04/14 20:57
4
ירון זכאי 1
12/04/14 00:44
 
אביתר בן-צדף
12/04/14 10:24
 
מגיב ותיק
12/04/14 12:54
 
אביתר בן-צדף
12/04/14 13:17
 
יוסי מ.
17/04/14 13:34
 
ערן גפני
12/04/14 13:06
 
אביתר בן-צדף
12/04/14 14:22
 
מגיב ותיק
12/04/14 15:56
 
ערן גפני
12/04/14 13:06
 
מגיב ותיק
12/04/14 14:34
 
אביתר בן-צדף
13/04/14 09:45
 
מגיב ותיק
12/04/14 14:34
 
אורי מילשטיין
12/04/14 12:34
 
ירון זכאי 1
13/04/14 00:54
 
מיכאל ברונשטיין
13/04/14 09:37
5
נהדר
12/04/14 14:46
6
אור אור
12/04/14 21:53
7
יואל קורנבלום
12/04/14 22:52
 
מיכאל ברונשטיין
13/04/14 13:38
8
חשדנית
13/04/14 01:13
 
חשדנית
13/04/14 08:26
 
מיכאל ברונשטיין
13/04/14 08:45
 
חשדנית
13/04/14 12:15
 
השטני
13/04/14 21:31
 
ירון זכאי 1
13/04/14 13:22
 
מגיב ותיק
13/04/14 13:56
 
אורי מילשטיין
16/04/14 09:43
9
חשדנית
16/04/14 09:44
 
חשדנית
16/04/14 12:10
 
חשדנית
16/04/14 18:14
 
יואל קורנבלום
16/04/14 19:59
 
חשדנית
16/04/14 21:10
 
חשדנית
16/04/14 21:34
 
חשדנית
17/04/14 08:07
 
חשדנית
17/04/14 08:12
10
חשדנית
17/04/14 11:54
11
חשדנית
17/04/14 15:55
 
חשדנית
17/04/14 17:35
 
חשדנית
17/04/14 17:51
12
חשדנית
17/04/14 21:35
13
חשדנית
17/04/14 21:41
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות   /  מלחמת יום הכיפורים
לפרקים הקודמים של "ניצחון בסבירות נמוכה" - הקלק כאן
לפרקים הקודמים של "ניצחון בסבירות נמוכה" - הקלק כאן
לפרקים הקודמים של "ניצחון בסבירות נמוכה" - הקלק כאן
21/03/2014  |  ד"ר אורי מילשטיין  |   תחקירים
לפרקים הקודמים של "ניצחון בסבירות נמוכה" - הקלק כאן
14/03/2014  |  ד"ר אורי מילשטיין  |   תחקירים
לפרקים הקודמים של "ניצחון בסבירות נמוכה" - הקלק כאן
07/03/2014  |  ד"ר אורי מילשטיין  |   תחקירים
רשימות נוספות   /   מלחמת יום הכיפורים  /  מי ומי    / 
תערוכה: מלחמת יום כיפור באלבומים אישיים  /  יפעת גדות
זעירא וזמיר באולם אחד  /  מחלקה ראשונה
ישראל תגן על עצמה מפני כל איום  /  איציק וולף
השערת הקונספירציה א'  /  ד"ר אורי מילשטיין
כשלים המחייבים שידוד מערכות באמ"ן  /  סא"ל (מיל') אלי דקל-דליצקי
רמה לא-מספקת של ידע על צבא מצרים  /  סא"ל (מיל') אלי דקל-דליצקי
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
דן מרגלית
דן מרגלית
בעצם מדוע שהח"כים לא יאשרו לעצמם פגרה? אבל לא סתם אלא ללא מגבלת זמן, לכו לפגרה, לכו ואל תשובו
יוסי אחימאיר
יוסי אחימאיר
במקרה שלנו התמונה המדומיינת הפוכה: ישראל היא האריה, המותקף משום-מה על-ידי עדר זברות מתייהרות    היוכלו החיות המפוספסות, עטויות כפיות וסרטים ירוקים למצחם ללביא הבודד?
יוסף אורן
יוסף אורן
מתחילה התכוונה המחברת לכתוב רומן רב-דורי על משפחה המתמודדת עם משבר האקלים הפוקד את כדור-הארץ בעיירה צפונית אחת, ורק משום שלא הצליחה לממש את התוכנית המקורית, החליטה להעלים את כישלונ...
[צילום: AP]
ד"ר רפאל בוכניק-חן
מידת מרכזיותה של הקונספציה במחדל הקולוסלי של ה-7 באוקטובר 2023, הוא מושא לפולמוס דינמי בין מומחים ופרשנים בתקשורת הישראלית. האמנם כך?    מחקר השוואתי בין הכשלים המודיעיניים של אוקטו...
מיכאל מירו
מיכאל מירו
ישראל נכנסה לעזה בלי תוכנית מסודרת. הרצועה הפכה לאיי חורבות, אזרחים עזתים נהרגו ובאמת לא משנה אם מדובר בשלושים אלף או בפחות
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il