לאחרונה גברו במקומותינו הקולות היוצאים חוצץ נגד פעילות "תג מחיר", ובהדרגה מנסים לעשות לה דה-לגיטימציה מוחלטת באמצעות השוואתה לטרור הפלשתיני ועצם הגדרתה כטרור. הגיע הזמן לשקול את הדברים ללא פופוליזם זול, ללא צביעות מופגנת וללא איפה ואיפה מול הפעילות הערבית בישראל וביש"ע, מול נזקיה ומול מטרותיה.
אין חלקי עם המתלהמים נגד מבצעי "תג מחיר", אף על-פי שאינני שמח שהגענו לצורך להשתמש באמצעי זה.
פעילות תג מחיר, ככל שניתן לשפוט, נולדה בגלל אזלת יד ישראלית, בגלל התעלמות ישראלית מכוונת מפעילות טרור ערבית ובגלל עמדותיהם החד-צדדיות של התקשורת, הפרקליטות ובתי-המשפט ביחסם לקבוצות הערביות הגדולות המבצעות פשעים מתמשכים נגד ציבורים יהודיים גדולים בתוך תחומי הקו הירוק ובוודאי מחוצה להם, לבין הקבוצות היהודיות הקטנות המבצעות פעילות "תג מחיר", בעקר באזור איו"ש, ובעיקר בתגובה להתגרות בישוב היהודי שם.
לא נפקד מכך גם מקומו של הצבא בהשראת ממשלת ישראל. ממשלת ישראל, היא שהפכה את הצבא לכלי פוליטי, ומפעילה אותו יחד עם הפרקליטות ובג"ץ באופן בלתי מתקבל על הדעת נגד מתישבים יהודיים באיו"ש, כשהיא מניחה לצבא לנהוג במתישבים כאילו הם תושבים ערבים של שטח מוחזק ולא אזרחים יהודים של שטח משוחרר.
מזה זמן רב, רב מדי, נותנת ישראל באיוולתה חסות לטרור בכך שהיא מכופפת עצמה לפרשנות הרואה בו סוג של פעולה לגיטימית במסגרת מאבק לאומי, במקרה איו"ש של לאום שאינו מכיר בה כנגד הלאום היהודי, במקום מערכת של פשעים נגד האנושות, הנובעת מעצם הגדרתו של הטרור. בכדי להזכיר למי שאינו זוכר, או מנסה לא לזכור, הטרור מוגדר כהפעלת אלימות חריפה נגד אזרחים לא לוחמים במטרה לזרוע פחד, ליצור נפגעים ונזקים חומריים, ולהשפיע באמצעות פעילות זו ותוצאותיה על דעת הקהל ועל הממשלה, לשנות עמדות ומדיניות.
ממשלת ישראל והמוסדות האחרים שנזכרו לעיל, עושים בעניין זה אבחנה בלתי נסבלת בין אזרחי ישראל היושבים בעבר המערבי של הקו הירוק, לבין אלה שיושבים מעברו המזרחי. בפועל זו אבחנה בין "דם" ל"דם": מה שאין מוכנים לסבול בת"א אפילו מעט, מוכנים לסבול ולהבליג באיו"ש במשך פרקי זמן ארוכים עד אבסורד. לאחר שבמשך תקופה ארוכה מאוד, לא ניתן היה לשכנע את ממשלות ישראל לשנות את גישתן האידיאולוגית והקונספטואלית לטרור הערבי, בהנמקות הזויות ומקוממות, נמצאה לקבוצה לא גדולה של צעירים ואחרים, גישה של "הפגנת מחאה", בדמות פעילות "תג מחיר". פעילות זו באה, ואני מדגיש זאת במתכוון, במידה ובמינון נמוכים מאוד בהשוואה לטרור הערבי, ולאחר זמן רב מאוד של הבלגה וריסון של הישוב היהודי באיו"ש (וקודם לכן גם בעזה), ועתה גם בתוך תחומי הקו הירוק "המקודש" ז"ל.
כן, אני רואה בפעילות "תג מחיר" הפגנה נגד אוזלת היד של הממשלה במניעת "התפרעויות ערביות שיש בצידן נזקי נפש וגוף ורכוש ושיבוש אורחות חיים של ישובים יהודיים ואזרחים ישראלים בכל תחומי ארץ ישראל המערבית. יסוד השגיאה, המובילה להתעצמות תופעת "תג מחיר", הוא בראייה "סימטרית" של הטרור הערבי ושל פעילות "תג מחיר". הפעילות הערבית נגד ישראל היא ניסיון של אויב לגרש אותנו מתחומים כאלה ואחרים בארץ ישראל, בעוד
פעולת "תג מחיר" היא פעולת מחאה נגד מדיניות ממשלתית המפלה אזרחים ישראלים במתן הגנה לחייהם ורכושם. בעניין זה שוגה שר הביטחון ושוגים כל אלה שמגדירים את "תג מחיר" טרור. הדבר רק מגביר את תחושת הניכור של קבוצות באוכלוסייה הסובלים לאורך זמן מעוללות הטרור הערבי ומחדלי ישראל, ומגייס מתנדבים נוספים לביצוע המחאה.
הגישה הציבורית שלנו ל"תג מחיר" לוקה גם כאשר היא מייחסת עבריינות בסיסית למבצעי תג מחיר ולא פטריוטיזם שהופנה בגלל מדיניות ממשלתית שגויה לכיוונים לא רצויים. במשחק הזה אנו מוצאים, תחת לחץ התקשורת והפוליטיקאים, את מרבית הישוב היהודי באיו"ש נוהג כלפי מבצעי "תג מחיר" כפי שיהודים גלותיים עושים למשל בארה"ב, כשהם תומכים בממשל אובמה וגחמותיו נגד ישראל, ומגנים את ממשלתה; זוהי תסמונת הוסל, שעם ישראל שהשתלם בה כל כך טוב באלפיים שנות גלות, שנות חיים בחסות נותן החסות התורן.
ברור ש"תג מחיר" הוא פעולה בלתי חוקית במדינה מסודרת. אבל האם ישראל היא מבחינה זו מדינה מסודרת? - אינני בטוח בכך. מדינה שמפלה אזרחים שלה אינה מדינה מסודרת. חופש דיבור אינו רק הזכות של אוניברסיטאות בישראל להזמין אויבים לדבר בהן תחת הכותרת של חופש דיבור או חופש אקדמי - הבל מארץ ההבלים, וצביעות מארץ הצביעויות. חופש דיבור הוא גם הזכות להפגין וגם הזכות למחות וגם הזכות לשבות וגם הזכות להפר את הסדר הציבורי, אבל להיות מוכן לשלם על כך מחיר בהתאם לחוק. אבל מי שהופך את כל אלה ל"פעילות טרור", חורג מנורמת חופש הדיבור ועובר לתחום "סתימת הפיות" בתרוץ כזה או אחר. ואם יש לגיטימציה לסתימת פיות, מדוע היא חלה רק על קבוצה כזו או אחרת בישוב?... זו גם אפליה וגם אי-צדק.
אני מציע לכולנו להתעשת ולחזור לפרופורציה - אותה "מידתיות" מופלאה שהמציא בית המשפט העליון, בהזדמנות שפושקין מת והוא נטל לעצמו את הזכות לקבוע מה מותר ומה אסור, מהו תקין ומה אינו תקין ומהו חוקי או בלתי חוקי, מבלי שהוסמך לכך ע"י המחוקקים. "תג מחיר" הוא מחאה, ובביצוע מחאה יש גם חריגות ובחריגות צריך לטפל ככאלה. גם כלפי הערבים עצמם, טוב לישראל שיש בה מי שמבצע "תג מחיר", בכדי שעקרון ההדדיות ביחסים יובן ויומחש היטב: אם ידרשו הם לאלימות, זה לא יישאר חד- צדדי. אילו היינו חכמים, לא רק שהיינו צריכים להתייחס לפעילות "תג מחיר" במידת השכל הישר, היינו צריכים להמציא אותה למען שיפור מערכת היחסים שלנו עם ערבים בישראל ועם ערבים באיו"ש, לפחות כל עוד יש ביניהם חוגים רחבים שסבורים שטרור נגד יהודים באשר הם, הוא מאבק לגיטימי.
דיון זה מבחינתי אינו בא להציב נתונים אמפיריים על שולחן הדיון, אעל-פי שאני משוכנע, כמי שעוקב אחר דיווחים בתקשורת בנושאים אלה, ש"תג מחיר" בטל בשישים מבחינת מספר האירועים ומבחינת ערך הנזקים שהוא מחולל, לעומת השלכות הטרור הערבי. מטרת הדברים הפעם, היא לקרוא להפסקת ההתלהמות ומס השפתיים נגד מבצעי "תג מחיר", ובמקום לנדות ולהרחיק אותם ולהמשיך בדרך השגויה הרואה בטרור הערבי מציאות נסבלת ו"בתג מחיר" אסון
הומניטרי, לאזן את הדברים וליתר באופן זה עד כדי עצירה את פעילות "תג מחיר".
