א. סדר נגנב מדף הפייסבוק של
גונן גינת:
ממשפטי סבא אברהם זצ"ל: "אצל יהודים יש כל השנה בלגן. פעם בשנה יש סדר, ואז יש הכי הרבה בלגן".
ב. יציאת מצרים ממצא ארכיאולוגי מדהים: בחפירות בסיני נמצאו טביעות רגליים של ישראלי, שיצא ממצרים עם שק מצות על גבו ועם פח אקונומיקה בחיקו.
ג. שקרים בתחילת ה'תשכ"ז, בתחילת טירונותי ב"גולני", אושפזתי במחלקה האורתופדית של בית-החולים רמב"ם. כשהתעוררתי מצאתי לידי את אבי, והיה לו סיפור מעניין על נסיבות פציעתי - כל כך מעניין ומפתיע, כיוון שרובו היה שקרים ובדותות, שטוו אנשי חטיבת גולני, שפגשו אותו במשרדי ר"ם/2 בזמן שנמנמתי.
מאז פגשתי שקרים בחאקי, שעלו פי כמה וכמה על השקרים, שסיפרו אז לאבי.
וכמובן, מאז איני מאמין לבדותות שמספר צבאנו, וצברתי המוני סיפורים כאלה, שהפרכתי לחלוטין - כולל מהלכי קרבות.
לכן, כשצבאנו המסואב מספר סיפור, אני מנסה לקרוא כמה גרסאות שלו, ואחר כך - אם הוא מעניין - מנסה לאַמתו. כאמור, אומנם מעיפים חניך בקורס, שרימה בניווט, אך תרבות השקר חוגגת בצבאנו, וגנרלים עולים בדרגה לפי טיב השקרים שסיפרו.
הוא הדין לגבי ה"פורעים", שחיבלו ב"מוצב" צבאי ביצהר. אין אפילו קשר קלוש בין העובדות לבין האגדה, שסיפר תא"ל מינכהאוזן על האירוע.
מעניין מה מניע את הטיפשים בחאקי לדבוק במסורת השקרים, ומה הם מקווים להפיק מכך.
ד. מחלף דרור - ביקורת נסיעה במפתיע, נחשף שילוט, שהודיע על פתיחת המחלף הנסוג בצומת דרור (כביש 4 וכביש 553, מדרום לאבן-יהודה) ערב הפסח. סיבה לחגיגה, למרות שתושבי השרון ועוברי-אורח נדרשו למעקפים מוזרים ביותר.
כפי שאומרים בארמית - לפום צערא אגרא (לפי הצער - השכר); והנה לא הספקנו להגיד, "שומשום, היפתח!", והמחלף נפתח לתנועה, וקיצר מאוד את זמן הנסיעה מלב השרון לעבר הציוויליזציה.
מצד שני, מצומת הדסים (הכניסה הצפונית לאבן יהודה ולקדימה) על כביש 4 נמסר על התעוררות קלה עד גבוהת-גלים בפקקים, כצפוי
ראשית, כמו הרבה תכנונים, מחלף דרור דורש אינטליגנציה די גבוהה ממי שרוצה להשתמש בו - ובעיקר מהנוסעים מערבה על כביש 553. הכניסה למושב בני דרור ולקניון הסמוך אליו מסובכת, ועוד יותר היציאה ממנו. שנים אני תמה למה צריכים להפריע לתנועה על כביש ראשי כדי להוביל אנשים לְמושב. אפשר לפתור את הבעיה (בהשקעה קלה) בנוחות ובבטיחות באמצעות מעבר תת-קרקעי (כמו במחלף הדרים הסמוך על כביש 4). תייר, שיחפש כיצד להגיע לרעננה, לא ימצא את דרכו, כי בשילוט יש רק נתניה, פתח-תקווה וכפר-סבא.
שנית, פארטאץ' הוא שמה השני של מדינתנו שתחיה. מחלף חדש, אך ממושב בני דרור מזרחה עד צומת תל מונד - כקילומטר - הותירו זכר לחורבן: כביש צר, שמתפתל בינתיים בין בטונאדות. כנראה, הזדרזו לפתוח את המחלף כדי להשכיח את הביזיון, ותושבי השרון ימשיכו לסבול מכביש בלתי-ראוי.
שלישית, קשה להבין למה נטעו כל כך הרבה רמזורים בין הכניסה לתל מונד לבין הכניסה לאבן-יהודה על כביש 553. פעם הציע סטודנט שלי, שלמנהלי מע"ץ יש חברים בתעשיית הרמזורים, והם דואגים לפרנסתם.
רביעית, פיתוח סביבתי כל כך עלוב של כביש חדש לא ראיתי מעולם - בעיקר, כשמשווים להשקעה האדירה של כביש 6 בסביבתו. שוב, אני מניח, שזה נובע מחיפזון לפתוח את המחלף הנסוג מהר ככל האפשר.
ציון סופי: עבר בקושי. לא ראוי לעלות כתה בבית-ספרנו.
