חוצפה תהומית. רק כך ניתן לתאר את המהלך שהוביל, בעיצומו של חג, לאיסור פרסום שמו של עורך דין שהגיש תביעה נגד המשטרה. החוצפה היא של כולם: של עורך הדין, של הפרקליטות ושל בית המשפט. כולם יחדיו חברו לרמוס את עקרון פומביות הדיון, את חופש הביטוי ואת חופש העיתונות.

עורך הדין בו מדובר הגיש תביעת פיצויים בסך 75,000 שקל נגד המשטרה בטענה למעצר שווא. הוא סירב לחתום על ערבות אישית בעקבות תלונה של בת-זוגו לשעבר, ולפיכך נעצר למשך הלילה. השופט מיכאל קרשן קיבל את התביעה בצורה חלקית מאוד: הוא מתח ביקורת על המשטרה ועל פקד אהרון רנד ממשטרת כפר סבא, אך קבע שעורך הדין לא עשה דבר כדי להקטין את נזקיו וזיכה אותו בפיצוי של 4,000 שקל בלבד.

פסק הדין אינו כולל כל איסור על פרסום שמו של עורך הדין. התיק התנהל בדלתיים פתוחות. עורך הדין לא ביקש ולו ברמז לאסור פרסום כלשהו. התיק פתוח לעיון במערכת "נט המשפט". דוברות בתי המשפט הפיצה לתקשורת את פסק הדין. רק אז התעורר אותו עורך הדין, גילה שבית המשפט מותח עליו ביקורת ורץ לבקש איסור פרסום. שימו לב: איסור פרסום על פסק דין בתביעה שהוא הגיש ואשר בה זכה, גם אם בצורה חלקית. זו החוצפה מספר אחת.


עוה"ד שלח את פסה"ד


חוצפה מספר שתיים: עורך הדין עצמו שלח את פסק הדין לכמה גורמים אחרים ואף העלה אותו לפייסבוק. הוא אומנם ביקש להימנע מפרסום שמו, אך כעורך דין היה עליו לדעת שאין כל יסוד לבקשה כזו ואין כל בסיס להיענות לה. כלומר: האיש העביר את פסק הדין הנושא את שמו, ואז בא בטענות על כך שהוא פורסם. את העובדה הזאת הוא כמובן לא גילה לבית המשפט, עובדה שדי היה בה כדי לדחות על הסף את בקשתו.

חוצפה מספר שלוש: הנימוקים של עורך הדין. "במסגרת תיאור הרקע לכתב התביעה וכן במסגרת תיאור הנתונים שעמדו לנגד עיני הקצין, תוארו ממצאים עובדתיים אשר מהווים פגיעה חמורה בפרטיותו של התובע וכיוצא בזאת בשמו הטוב, הן מבחינה אישית והן מבחינה מקצועית בהיותו עורך דין במקצועו". כלומר: בית המשפט העז לתאר את העובדות והרקע - שתיאר עורך הדין עצמו בתביעתו! - ובכך פגע בפרטיותו וביוקרתו המקצועית.

חוצפה מספר ארבע: עורך הדין טוען שהוא קורבן להטרדה מינית מצד בת זוגו לשעבר, ולכן מגיע לו ליהנות מאיסור פרסום שמו. אלא שהטענה הזאת לא עלתה לכל אורך הדיון בתיק, למרות - ולא נתעייף מלהזכיר זאת - שעורך הדין הוא שפתח את ההליך והוא שהעלה את הטענות. כלומר: עורך הדין בא לבית משפט אחר, מרחיב חזית ועל סמך זה מבקש למנוע פרסום שהוא עצמו יזם.


דמו סמוק יותר?!


חוצפה מספר חמש: "מדובר בפגיעה אנושה בתובע שהינו כידוע עורך דין במקצועו". והרי עורכי דין, כידוע לנו היטב, הם כולם מלאכי עליון, כולם ישירים ותמימים וצדיקים, ודמם סמוק בהרבה משל כל אדם אחר. אם חלילה ייאמר משהו רע על עורך דין - בהליך שהוא יזם! - זו תהיה "פגיעה אנושה", בעוד מובן שאמירות של עורכי דין על אחרים הן אמת לאמיתה וחיוניות להשגת הצדק.

חוצפה מספר שש: "לא ייגרם כל נזק למשיבה או למאן דהוא מעיכוב פרסום שמו של התובע בפסק הדין". נכון, לאף אחד - חוץ מאשר לכמה עקרונות חוקתיים זניחים, כמו פומביות הדיון, חופש הביטוי וחופש העיתונות.

חוצפה מספר שבע: עורך הדין פנה לנציגת המדינה, "אך גילה שהיא שוהה בחופשה". לאור זאת, הסכימה עו"ד אורנה פורגש מפרקליטות מחוז תל אביב לאסור זמנית את פרסום השם. הבנתם? עורכת דין שאין לה מושג מה קורה בתיק, בלחץ של ערב חג, מסכימה להיענות לבקשה - שעיון קליל בתיק היה מגלה שהיא חסרת יסוד.

חוצפה מספר שמונה: משום מה עולה התחושה, שהקלות בה הסכימה הפרקליטות לרמוס את עקרונות פומביות הדיון וחופש הביטוי, נובעת מכך שפסק הדין מותח ביקורת חריפה על המשטרה בכלל ועל פקד רנד בפרט. אולי בלי השם, חשב שם מישהו, התקשורת לא תתעניין בפסק הדין. אולי בצורה הזאת, קיווה שם מישהו, נוכל למנוע פרסום של פסק דין המביך את החברים כחולי המדים. כלומר: לא רק לעורכי דין יש דם סמוק יותר, אלא גם לקציני משטרה.


נחמן לא עיינה בתיק


חוצפה מספר תשע והחמורה ביותר: של השופטת איטה נחמן מבית המשפט בראשון לציון. אני חותם לכם שהיא לא בדקה את התיק לעומקו; בכל זאת, בקשה בעיצומו של יום חג. אם נחמן הייתה מעניינת חמש דקות בתיק, היא הייתה רואה את מה שאני ראיתי בעיון של חמש דקות בתיק: עורך הדין הוא שהגיש את התביעה, הוא שפירט את כל הסיפור, הוא שלא ביקש עד כה שום איסור פרסום.

חוץ מזה, מה אכפת לה? יש כל כך הרבה צווי איסור פרסום, אז שיהיה עוד אחד. ולא משנה שרק בשבוע שעבר קבע שופט בית המשפט העליון, אורי שהם, שיש לפרש בצמצום את ההוראות המאפשרות להטיל איסורי פרסום. ולא משנה שהתקשורת לא יכולה להגיב, כי זה במעמד צד אחד בעיצומו של החג. וזהו צו שאינו מוגבל בזמן, אלא עד החלטה של קרשן בבקשה לאסור באופן קבוע את פרסום השם.

זוהי התנהגות חסרת אחריות, התנהגות שמבזה את מצוותו המפורשת של המחוקק ואת אמירותיו המפורשות של בית המשפט העליון, התנהגות ששמה לאל עקרונות יסוד של מדינה דמוקרטית ומערכת משפט הפועלת במסגרתה.