דרשה של פסח תשע"ד

מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון.


מָה נִשְׁתַנָּה

נְבָרֵךְ וְנִדְחֶה אֶת הַבִּקֹרֶת נְשַׁבֵּחַ עַמֶּנוּ, עַם לְתִפְאֶרֶת
גַּם אִם פֹּה וְשַׁם יֵשׁ פְּגָם בְּכֹל זֹאת אֵין כְּעַמֶּנוּ עָם
גָּם כְּשֶׁמַשְׁבֶר בַּדֶּלֶת דּוֹפֵק וְחָג וּמוֹעֵד צָרִיךְ גָּם לְנַפֵּק
וְיֵׁש גם קֹשִׁי רַב בִלְסַפֵּק הַחַג נָחֹג וְלֹא נוֹתִיר סָפֵק

גַּם אִם לֹא הַכֹּל מֻשְׁלָם וְגַם אֵין דֵּי אַהֲבַת חִנָּם
לֹא נְטַיֵּיחַ וּפְגַם לֹא נְכַסֶּה אַךְ אוֹי לַצָּר שֶׁאוּתָנוּ יְנַסֶּה
שׁוּב כְּמִדֵּי שָׁנָה גַּם הַשָּׁנָה נָשׁוּב וְנִשְׁאַל מָה נִשְתַּנָּה
וְיָשִׁיבוּ עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג הַשָּׁנָה אֶת הַרְצוּעָה לְהַדֵּק

הַיִּחוּד וְהַמְיוּחָד בְּעַם יִשְׂרָאֵל

לקראת פסח הניקיון במלוא המרץ, להגעיל צלחת סיר ולצחצח כל חפץ. אין כוח עייפים ועסוקים אין לתרץ, כי זה צו בל יעבור לבער החמץ. איש ואישה נער ונערה הנטל נרים, נסיר מעלינו כל רבב עד קו הסיום כשרים. כי שי לקיים מצות פסח וחג המצות. להשקיט מצפון ואת הסדר לעשות, לְהַגִּיד לספר ולאכול מן המטעמים, כי כל אחד מאתנו הוא אחד הבנים. ואם הבן מסב לסדר כבכל שנה ושנה, זאת כדי לשאול מה נשתנה. התשובה ידועה וחוזרת מזה שנים, להזכיר לעצמנו כי במצרים היינו עבדים. וכתמיד נודה לאל נשבח ולא נלין, כי כשהתלכדנו נהיינו בני חורין. לא בכדי שואלים בעודנו מְסֻבִּין, כי זאת לאבותנו אנחנו חייבים. זה הייחוד והמיוחד בעם ישראל, שאם אנו משתעבדים סופנו שֶׁנּגָּאֵל. לכן אנו מזכירים לעצמנו להיזהר ומן שעבוד הנפש סביבנו להשתחרר, לא להכנע לתאוותינו, שיש לרב סביבנו. התאווה להוללות שמגיעים אליה בקלות והתאווה לפרוק עול, בשבח וביום טוב ובחול. ואת הבטלה להפוך לסגנון, ולהתאוות להיות בעלי הון. להטיח שוא ולשקר היה נכון, כי העיקר להגיע לשלטון. והשאלה מה נשתנה עדיין חוזרת, והתשובה אותה תשובה מקובלת, ופוסחים על שתי הסעפים, ולהבלי רוח הכל נחשפים.

כל שעלינו להביט על סך הכל, על עמנו שעומד איתן מול כל מכשול. בחכמה ובדעת ובתושיה יוצר יש מאין למחיה ורבים בעולם מביטים בתהיה איך הוא מפריח ארץ ציה. ונזכור כי, התחלנו מלא כלום והגיע עמנו להשג עצום, בטכנולוגיה, במצוינות שאין אח ורע בעמים, זה אכן שינוי מרענן ונותן תקוה לְיָמִים. בעתידה של מדינת ישראל בעזרת האל, יתקנאו כל העמים בבוא הגואל ותעלם השנאה והאיבה לנו, כאשר יתקבצו העמים בהר אלוהינו. עד אז האנטישמיות מרימה ראש, וידיד וצר והעומד מן הצד בקדרה יבחוש, מבקש טובתנו ובסתר מבקש להכות, כשבלבו רוחשות שבע תועבות. ולא נשתנה דבר בשנאה לעמנו, מימי פרעה והמן ואחשורוש של ימינו. ואנו בשלנו עם לבדד ישכון ואת מדינתו לעד פה תִּכּוֹן, ההולך אתנו נלך אתו והזומם נגדנו יחוש כוחנו בעתו.

לכן המשתנה בקיומו של עם עולם, שאויב וצר ממנו לא יתעלם, על אפו וחמתו של שונא או ידיד יחודי, מדינה זאת היא ביתו של כל יהודי. בים, ביבשה ובאויר הצלחה נחל, בחדירה לתחתיות ובמעקב בחלל. וישרוד בכל מצב לעולמי עד, לא יתן שיהא נבגד גם אם ישב בדד.

ברם המשתנה אצל הפרט גרוע, כי הרוע והנפשע לא היה ידוע. ננסה לבחון זאת ביחס לדברות. שנתנו לישראל לפני אלפי דורות . כיום אין אמונה אלא בהבלים, יש אמונה אם בצדה תקבולים. מיד פרצופו המתחזה חוסף, כשמדובר אך ורק בבצע כסף. שום דבר איננו מקודש אם זה איננו משרת את הברנש. כבוד האדם בעינינו נעלם כליל, כי בעל הכוח והשררה הפך אליל. שוב לא נרתעים מפשע חזיתי ולא נרתעו גם מרצח פוליטי, פעם לא קרה שיהא רוצח בעם, היום כל רוצח רוצח ולא נכלם. כיום ההורג נפש בשגגה אינו גבר רק ההורג בכונה תחילה מתקבל בּשֶׁבֶר. יש גם רוצח לשם שעשוע. זה נראה אמת ולא תעתוע. כבר לא חסים על ילד וילדה, ולא נדיר שֶׁאֵם תַּהֲרוֹג יַלְדָהּ. כבוד אב ואם הפך מעין בדיחה, ואוי לאב או לאם שיעירו בטפיחה, כי אז יובאו לדין על הכאה והבן שבע רצון לקראת המכה הבאה, היום הדבר כבר לא מעורר תהיה, יש לנו טוב מאיטליה הטובה שבמאפיה. ושוב לא כל מנהיג צח כשלג, תמורת תשלום על תקנה ידלג. ושום הזדמנות לשעשוע לא מפספס, הטרדה או סתם לטוף עד אֹנֶס. גם סחיטה ואיומים ודמי חסות, זה הפך ללגיטימי וזכות וגזל והביטחון האישי הולך ופוחת. תחוש ביטחון רק שלמונים יש לתת. לדבר לא רצוי, יש להאלם דום, ולא להיות צדיק אחד בסדום. לא תגנוב לא תתאוה ולא תחמוד, זה שוב לא קים ואין זה סוד. לא תהיה גבר לעניין אם לא תבגוד ואת אשת רעך תרצה עוד ועוד. הגענו לשפל המדרגה זה דורות, שלא כמו תכונות עמנו המיוחדות. אלא שהבודד מביא במעשיו לשפל, ובעמידתו מול אויביו הוא מסכל. מה נשתנה בתחום זה הרבה נשתנה, מאז הקמת המדינה ירידה משנה לשנה. זכינו לחסדי שָׁמַיִם נחמה פורתא וירדנו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. החוק נרמס ברגל בלי סיבה, וכפיות הטובה נמצאת במיטבה. ותג מחיר מחפש שעיר, באין גוי לתג בכלל, התג יוגש כשי לחיל. ופריקת העול דבר שבשגרה, בהפיכת כל דו שיח לתגרה. ולא רק בתחום החוק והמוסר, אלא גם בכל דיבור ומאמר. וקדושת השפה שפלה ונטרפה. כבר מתבישים בלשון עמנו, שואלים ביטויים משכננו, אם להתפאר בסגנון, נוטלים מהזרים לשון, לעתים אנגלית ולעתים לטינית ואם אין אפשר רוסית או גרוזינית. ואז מתקבל דיבור מצחיק ומבלבל, וזה כובש ומחלחל, וקדושת שפתנו מחלל. ולמען שיהא מקובל, כל משפט בתוספת כאילו מתובל. כי אז כל אחד ואחד ידע שבַּעַל הַלֶּכְּסִיקוֹן הַמְעוּוָּת הוא הַגָּ'דִע.

וזה רק לקט קטן בדבור, שבפי כל בר בי רב שגור
וְכֶּכֹל שֶׁלָשׁוֹן הַזָּלָמֶה עִלֶּגֶת הוֹא מַשֶׁהוּ
הוא גם אחלה בחור אם אתה לאלה מכור
לאיפון, לטלוויזיה, לאלכוהול ולזלילה גָּם
לסטייל, ללוק וְלָפָן וּלְבַטָּלָה וּמָלֵא טַיְם
לָחָתִיכָה, לָכּוּסִית, לַסֶלֶב, לדיוה ולַשַׁאְפָה
לְכַיֵּיף, לְהָרִים, לִתְפוֹר וְלִפְרוֹם וְלָתֵת ַכַּפָּה
לוודקא ולמרחוואנה זה לא הכל לפריקת עול,
לרצוח אב או אם ולטעון עזרו לי אני יתום
להתמכר לתאות בשרים ולא לבחול בגילוי עריות
להתגאות בניבול פה, ובלשון מאיימת
ובכל משפט לאמר: "חבל על הזמן"
ולסיים שיחה ב-היי וב-ביי
ולשות לשימוש במטבע שחוק
ב-סטייל, ב-לוק ו-פן ב-"עשר" וב-כובע
ולעשות - כַּסַּח לפרטנר. כי הוא מפשל
לתת לו- זבטה . ואם לא די אפשר -כֵּפַּה

אף על-פי כן ולמרות הכל זה הוא עמנו לתקן כל אשר לאל ידנו כי נגזר שנחיה יחד
למרות הכל עמנו זה עם מיוחד
מִדֵּי פַּעַם צָרִיךְ לְהִזָּכֵר זֶה עַמֶּנוּ וְאֵין לָנוּ אָחֶר
יֵשׁ בּוֹ טּוֹב ויש בו רַע גם מִכֹּל צָרָיו הוּא נִפְרַע
דָבָר זֶה תִּמְצָא בָּהַגָּדָה שמדדה מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה
וְגַם אֶת הַגּוֹי נָדוֹן יִדּוֹן ממנו נִִפָּרַע ונִסְגּוֹר חֶשְׁבּוֹן

לְפִיכַךְ מִמִּצְרָיִם גְּאָלָנוּ וּבַמִּדְבַּר בְּבִטְחָה הוֹלִיכָנוּ
בָּרָעָב דָּאַג לָנוּ וְהֵזִינָנוּ וּבַשָּׂבַע הִזְהִירָנוּ וְכִלְכֵּלָנוּ
וְכֹל צְרָכֵינוּ לָנוּ סִפֵּק וּבָאֱמוּנָה אִישׁ לֹא פִּקְפֵּק
לָכֵן הַנֶּס אָז הִתְרָחֵשׁ וּבְכֹחַ הָאֱמוּנָה הִתְמַמֵּשׁ

שׁוּב אֵין לָרֶדֶת מִכָּאן וּבְמַחֲנֶנוּ לֹא יִשְׁכּוֹן שָׂטָן
נְכַלְכֵּל צַעֲדֵנוּ בִּתְבוּנָה וְלֹא נָתוּר אַחֱרֵי הַתְּזוּנָה
בְּשׁוּב עָלֶינוּ חַג וּמוֹעֶד וְלֹא יְהֵא עַמֶּנוּ שׁוּב מוֹעֵד
וְנִזְכֶּה בִּזְכוּת הָאָבוֹת לָשָׁנִים רַבּוֹת וְרַק טוֹבוֹת .