סוף-סוף נמצא משהו ש
ידיעות אחרונות וישראל היום מסכימים עליו: מותו של צ'רלי אבוטבול מצדיק כותרות ראשיות ענקיות. אולי בסופו של יום, אין כזה הבדל גדול בין שני היריבים המרים: שניהם צהובונים פופוליסטיים חסרי אחריות, ההופכים פושעים לכוכבים.
"טלטלה בעולם הפשע: העבריין צ'רלי אבוטבול נמצא ירוי בביתו", זועקת כותרת בת שלוש שורות התופסת מחצית מעמודו הראשון של ישראל היום. ידיעות אחרונות הרבה יותר תמציתי: "כדור בראש", אומרת כותרת ענק, גם היא על פני חצי עמוד ועל-רקע שחור. סהדי במרומים: לא היה סיקור כזה של מוות מאז פטירתו של
אריאל שרון.
נתחיל בדבר קטן שנקרא עיתונות. כמי ששימש שנים רבות כעורך חדשות אני יודע, שכל כותרת היא יחסית לאחרות שיש באותו רגע נתון. אולי המוזסים והאדלסונים הלכו על מותו של אבוטבול כי מדובר בימי חג שקטים? אז לא - לידיעות יש מאמר גדול של
נחום ברנע על המו"מ המדיני, לישראל היום יש כתבה על מהפך משמעותי באגף המודיעין, שני העיתונים יכלו ללכת למשל על ענייני החג והחופשה, ויש עוד לא מעט אפשרויות אחרות.
חוץ מזה, מותו של אבוטבול אינו נוגע לציבור הרחב. אם זה היה רצח - אז אולי עוד בדוחק ניתן היה להסביר שיש חשש ממרחץ דמים בעולם התחתון, בו ייפגעו גם חפים מפשע. אבל לפי כל הסימנים זו התאבדות, כך שאין שום השלכות רוחב. אלא אם כן המוזסים והאדלסונים חושבים שבכירי הפשע הם קהל היעד שלהם - ואז הבעיה הרבה הרבה יותר גדולה מאשר כותרת זו או אחרת.
שנית, וזה העיקר: אסור לתת לפושע את היחס הניתן לאיש ציבור. הכותרות על אבוטבול לא רחוקות, כאמור, מאלו שהיו על מותו של שרון. שלא לדבר על כך שהן גדולות בערך פי עשר מאלו שהיו ניתנות על פטירתו של זוכה פרס נובל, ופי מאה מאלו שיוקדשו - אם בכלל - לפטירתו של רב גדול בהלכה.
מה אומרות הכותרות הללו? - שמדובר באדם חשוב. וכאשר ברחוב מוזס מוסיפים את הרקע השחור, גם רומזים שמדובר באירוע עצוב. אני לא מזלזל במותו של איש, אבל בואו נשים את הדברים על השולחן: ישראל היא מקום טוב יותר, בטוח יותר ונקי יותר בלי צ'רלי אבוטבול ודומיו. ואם עבריין בכיר הולך לעולמו מבלי שיקח עימו כמה אזרחים תמימים - אני מתקשה להתאבל. אני אפילו מוכן לומר: כן ירבו.
אי-אפשר להילחם ברצינות בפשיעה, כאשר שני העיתונים הנפוצים ביותר בישראל סבורים שמותו של ראש ארגון פשיעה, אדם שכל ימיו הוקדשו לעבריינות ולפגיעה באחרים, הוא אירוע המצדיק כותרת ראשית ענקית, מילים דרמטיות וגרפיקה של יום השואה. אי-אפשר לצפות שצעירים יבחלו בפשע, אם הם מגלים שזו אחת הדרכים לזכות בפרסום הגובל בתהילה. אי-אפשר למגר את העבריינות, אם יש עורכים בכירים ששיקול הדעת שלהם כל כך עקום ומופקר.
