שיעורי בית

נראה כי המשא-ומתן עם הפלשתינים, בתיווך האמריקנים, מתנהל כאילו רצועת עזה על מרכיביה השלטוניים אינה קיימת ואינה חלק מהטריטוריה של המדינה הפלשתינית שאמורה לקום בעתיד, ושעמה אמורה ישראל לחתום הסכם. חמאס, השולט ברצועת עזה, הממלא במשא-ומתן את תפקיד הנעלם-הנוכח, דוגל ברצח עם ואף הביע התנגדות להסכם עם ישראל. יש להניח כי הוא ו/או הג'יהאד האיסלאמי (שבסיסו בעזה), הנתמכים על-ידי אירן שאף היא מתנגדות להסכם עם ישראל, יפגיזו את ערי ישראל בטילים ובקסאמים. ישראל ודאי תגיב בעוצמה, ומחמוד עבאס, יו"ר הרשות הפלשתינית, שעמו אמורה ישראל לחתום על הסכם, ימהר לאיים בביטול ההסכם או אף יבטלו! האם לשם כך עומלים האמריקנים להשגת ההסכם, וישראל עומדת לוותר על נכסים אסטרטגיים?

הממונה על מדיניות החוץ באיחוד האירופי, קתרין אשטון, הפצירה (יום ו', 18.4.14) בישראל לתחזק את שיחות השלום המפרפרות עם הפלשתינים על-ידי היפוך הצעדים האחרונים שביצעה ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים.

על-רקע המהלומות הפוליטיות לבני-בנט, בנט-לבני, איומי הפרישה, דיבורים על הקדמת בחירות, שחרור מחבלים ישראלים או לא, וכמובן הפיגוע הנורא בליל חג הפסח, מתנהלת מערכה פוליטית מאוד ערה בארה"ב בין מצדדי המשך המעורבות האמריקנית במו"מ בין ישראל לפלשתינים לבין שולליו. הדי המערכה נשמעים היטב בכל האזור.

מי לעזאזל בישראל, זקוק היה לגינויים של הרשות הפלשתינית לרצח נצ"מ ברוך מזרחי הי"ד? האם לא למדנו דבר מדמעות התנין של זוכה פרס נובל לשלום, יאסר ערפאת, בנושא זה; דמעות כה משכנעות (את המשוכנעים), עד שקולו של חיים יבין רטט אז מהתרגשות כאשר בישר בחדשות ערוץ 1 לעם ישראל, כי הראיס אמר משהו דומה לגינוי, זמן קצר אחרי שחתם על המחאה למשפחות השאהידים?