הסכם על צמצום הפעילות במתחם הגרעיני האירני באראק, מהווה הישג בעיני המערב, אבל אין הדבר אלא האטה נקודתית במאמץ האירני לעבר השגת נשק גרעיני.

אירן הצהירה (שבת, 19.4.14) כי היא תתכנן מחדש את הכור הגרעיני באראק, כך שהכור ייצר חמישית מכמות הפלוטוניום שניתן היה לייצר במקום. לפי הדיווח, הצהרה זו תסיר את דאגות המערב בנוגע לכך שהכור באראק ישמש לייצור נשק גרעיני, שכן לפלוטוניום אין שימוש לצרכים אזרחיים. חלק מההסכם המתגבש, כולל ביקורים קבועים של פקחי הסוכנות הבינלאומי לאנרגיה אטומית (סבא"א) במתקנים השונים באירן, כולל באראק.

לפי נתוני המכון למדע ולביטחון בינלאומי (ISIS), במתכונתו הנוכחית של הכור ניתן לייצר בו עד 9 ק"ג פלוטוניום בשנה, דבר המאפשר לייצר שתי פצצות גרעיניות בכל שנה. מכאן, שלכל פצצה דרושים כ-4.5 ק"ג של פלוטוניום. חמישית מכמות ייצור של 9 ק"ג מהווים 1.8 ק"ג פלוטוניום בשנה. מכאן, שכדי להגיע ל-4.5 ק"ג פלוטוניום בייצור של 1.8 ק"ג בשנה, דרושות כשנתיים וחצי. כלומר: משמעותו של הסכם כזה תהיה רק האטה זמנית - שהיא כמובן הפיכה בכל רגע.

יש לציין, כי לפי דיווחים שונים הכור עדיין לא החל את פעילותו. אבל, הוצאת ההסכם בין המערב לאירן לפועל, תביא לכך שאירן תהפוך למדינת סף גרעינית - באישור של העולם. משמעות הדבר, שהיא תוכל להגיע לפצצת פלוטוניום ראשונה בתוך שנתיים וחצי במקום בתוך חצי שנה.

נראה, כי ההסכם המתגבש יספק את המערב, יאפשר לאירן להמשיך בתוכניותיה ויותיר את ישראל תחת סכנה ישירה. המשמעות היא, שאולי לאירן לא תהיה פצצה גרעינית על בסיס פלוטוניום בשנתיים וחצי הקרובות, אבל היא מספיק קרובה כדי לבצע את הצעד הדרוש להשיג את הפצצה.

שאלה אחרת היא, מה בדיוק ימנע מאירן לעשות את הצעד הזה. כעת, לאחר שהסנקציות עליה הולכות ומוסרות, יידרש עוד הרבה זמן כדי ליצור שוב לחץ דומה. אם אירן תרצה להפוך למדינה גרעינית, היא תוכל לעשות זאת. ואם זה יקרה, שום הסכם לא יעצור אותה.