א. שגרה

"במקום לחבק אנשי ביטחון מיומנים עם דעות מקוריות ולקבל החלטות בהתאם לשיקול דעתה בחרה המערכת (הביטחון) לצאת למלחמת חורמה כנגד דעותיו ובעיקר כנגד האיש" - כתב ד"ר עפר דרורי על ד"ר ראובן פדהצור, הפרשן לענייני צבא, שנהרג בתאונת דרכים.

כשאינך צועד כמו קרנף בתלם - אתה מוחרם על-ידי מערכת ביטחוננו, ומאחורי גבך משמיצים אותך אנשיה ברוב פחדנותם. אין למערכת ביטחוננו המסואבת שום יכולת להתמודד עם ביקורת; וכמובן - אין לה שום רצון לעשות זאת. הם גיבורים רק מול עדת מעריצים חנפה, או מול קהל בור וחף מידע.

הם מעדיפים את החברים הצייתנים בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת, שיאשרו כל גחמה מטורפת וכל רעיון עוועים מתוך הערצה עיוורת.
ראובן לא היה היחיד שסבל מנחת ידה של המערכת - למרות שהתפרסם בכך.

ד"ר עודד עמיחי הספיד אותו: "הכרתי את ד"ר ראובן פדהצור שנים רבות, והיינו שותפים למאבק בקונספציה המוטעית של מערכת הביטחון להגנת שמי המדינה מטילים, מרקטות ומפצמ"רים.

"ימים אחדים לפני מותו, החלפנו מיילים בסוגיה זו, וראובן סיים דבריו במלים: 'בינתיים מצליחים לרמות את כולם כל הזמן. נקווה שהאמת תיחשף'.

"אלו המלים האחרונות שכתב אליי, והן ישמשו לי עידוד להמשכת המאבק בסוגיה זו, שיהיה עתה קשה הרבה יותר ללא ראובן, הידען, המקצוען וישר-הדרך, שמעולם לא התלהם ושהתקשורת הייתה פתוחה לפניו, שלא ירא להיאבק בחשיפת האמת בסוגיה זו ובנושאי ביטחון מהותיים אחרים".

ב. תייר

מג'ד כיאל - עיתונאי צעיר מחיפה - חש צורך עז לנסוע ללבנון - מה שנקרא, דחף שאינו בר-כיבוש. עכשיו הוא, משפחתו ותומכיו יוצאים נגד העובדה, שנעצר על יציאה לארץ אויב (לבנון אינה אויב, אמרה אמו ברדיו), וטוענים, שכמובן שאין כל בסיס להאשמתו בכמה עבירות ביטחוניות, שהבולטת בהן היא מגע עם סוכן זר.

כיאל עובד גם עבור העיתון הלבנוני א-ספיר, המקורב לחיזבאללה, הידוע כארגון ציוני ואוהד ישראל מתון עד גבה-גלים - כמעט כמו עדאלה, מעסיקיו של העיתונאי...

במרכז עדאלה טענו, כי "העובדה שישראל מגדירה מדינות ערביות כמדינות אויב, פוגעת בזכויותיהם הבסיסיות של המיעוט הערבי בישראל לטפח קשרים עסקיים, תקשורתיים ותרבותיים עם אזרחים במדינות ערב המהווים חלק בלתי נפרד במרקם ההיסטורי הפוליטי-תרבותי והחברתי של ערביי ישראל, והקשר שלהם עם עמי המזרח התיכון הערביים והפלשתינים. טענת עורכי-דינו של כיאל, נסיעתו ללבנון נועדה לחזק את קשריו עם קולגות במסגרת מקום עבודתו בעיתון הלבנוני. זכות השמורה לכיאל כמיעוט על-פי החוק הבינלאומי".

חומר למחשבה לחושבים, שרק נאשמים בכירים מפעילים טרור תקשורתי נגד בתי-המשפט.

ב. ככה זה

שש-עשרה חברות שחורות בקונגרס האמריקני חתמו על מכתב לשר ההגנה, ובו גינו את התקנות החדשות לתספורת בצבא האמריקני, שאסרו על חיילות לסדר את שיערן בצורות מסוימות, האופייניות לשחורות. הן, כמובן, טוענות, שהתקנות פוגעות בחיילות שחורות; ולכן, הנן בעלות נימה גזענית ומפלה.

ולא אתפלא, כשצ'אק הייגל ייכנע ללחץ, וישעה את התקנות. ככה זה כשיש בחירות אישיות ואזוריות.

ג. איש הברזל

עשרות חברות אמריקניות קיבלו חוזים מפיקוד המבצעים המיוחדים (SOCOM) האמריקני במסגרת פיתוח חליפת "איש הברזל" (TALOS), שתאפשר להעצים מאוד את יכולתם המבצעית של אנשי הכוחות המיוחדים - בנוסח של סרטי מדע בדיוני - כולל ראייה דרך קירות, שריון אישי חסין כדורים ויכולת לשאת משאות כבדים מאוד.

טאלו"ס הוצג בראשונה בשנת 2013. זו חליפת מגן, שתאפשר ללוחם לשאת בקלות משקל גדול מבלי לפגוע בכושר תנועתו על-ידי חלוקה אחרת של המשא באמצעות "שלד חיצוני" (אקסו-סקלטון). המערכת כולל מערכת חיישנים לניווט ולאיכון, מערכת חכמה ויעילה להספקת כוח. אדמירל ביל מקרייוון, ראש סוקו"ם, החליט לפנות לכל גורם אפשרי, כדי לעודד יצירתיות בפיתוח החליפה; ואכן, עשרות יצרנים קטנים ולא-מוכרים התעניינו בהשתתפות בתוכנית.

אנשי סוקו"ם מקווים, כי כבר בחודש יוני יוצגו דגמים ראשונים של אב-טיפוס לחליפה, שתיכנס לשירות מבצעי בשנת 2018.

בין מקבלות החוזים נמצאות 56 חברות ידועות בתעשיה הביטחונית, שלוש-עשרה אוניברסיטאות ועשר מעבדות מחקר, אך גם כמה חברות לא-מוכרות וכאלו שהימצאותם ברשימת הקבלנים מפתיעה למדי (כמו שירות הרדיו הציבורי הלאומי NPR וצוות רֶד בּוּל איר פוֹרס).

ד. זהירות

"קריאה עשויה לפגוע בצורה משמעותית בבורותך" - כתב מישהו בפורום סימניה.

"כדי שזה יהיה נכון יש לשלול את רישיון הכתיבה מלא-מעט סופרים", ענו לו.

ה. הר-הבית בידינו?!

ההתנהגות השערורייתית של משטרת ישראל בעניין הר-הבית מדגימה היטב את שיטת השלבים הערבית לעקירת האחיזה היהודית בארץ-ישראל. יצחק אהרונוביץ, השר לביטחון פנים מעביר את הכדור למגרשו של ניצב יוסי פריינטי, מפקד מחוז ירושלים, ומתעלם במפגיע מחובתו להיות שר, ולהחליט.

לקשי-הבנה כדאי להבין, כי הבעיה אינה רק הר-הבית, אלא נוכחותנו בארץ. הר-הבית הוא מבחן ערבי לטיפשות הישראלית, שגואה - מאז שברוב סכלותו החליט משה דיין להעביר את ההר לרשות הוואקף.

כעת מוגבלת עליית יהודים להר. תיירים ולא-יהודים נכנסים, פחות או יותר, בלי הגבלה, ומדי פעם מתירים לקומץ יהודים להיכנס אליו - כביכול עקב סיבות ביטחון.

מעניין - לא נתפס שום מוסד מוסלמי בעקבות התפרעות הערבים, שמתבצרים במסגד על ההר, ועושים צחוק מהמשטרה הכושלת של מדמנת ישראל.