רק פרסמתי את המאמר "אל לשחק באש" ובסיפא שלו כתבתי את שני המשפטים הבאים: "הגם שאנו אוהבים זאת או לא, אבו מאזן ואנשיו אינם מטומטמים גמורים. ראוי לישראל להתייחס אליהם ברצינות גמורה כי רק כך תימנענה הפתעות בלתי נעימות". לא עברו אפילו 24 שעות והנה ההפתעה הבלתי נעימה טופחת על פנינו במלוא עצמתה: הפלשתינים הגיעו להסכם ביניהם על פיוס ביניהם. אמש ממשלת חמאס איסמעיל הנייה כינס מסיבת עיתונאים ובה הכריז כי "תם הפילוג בין הגדה המערבית לרצות עזה. החל מהיום נחל בהתייעצויות בנוגע לכינונה של הממשלה החדשה שתורכב בקרוב. על הנשיא הפלשתיני יוטל לקבוע מועד לבחירות שייערכו כחצי שנה לאחר הרכבת הממשלה", אמר הנייה והוסיף כי, "מפגשים בין בכירים משני הצדדים בנוגע לפרטי הפיוס הלאומי יחלו בקרוב ברוח מה שסוכם בין הצדדים בהסכם קהיר.
שני הצדדים מדגישים כי מצרים והרוח הגבית מהעולם הערבי כולו ימלאו תפקיד חשוב בהסכם הפיוס". עתה מצבנו באמת השתפר פלאים. בלית ברירה, ראש הממשלה הגיב כראוי למהלך הבלתי צפוי של הפלשתינים והורה לשרת המשפטים לא לקיים את המפגש המתוכנן עם ראשי הרשות הפלשתינית. וכך ראש הממשלה בעקבות ההפתעה הרבתי: ""אמרתי הבוקר כי אבו מאזן צריך לבחור בין שלום עם ישראל לבין הסכם עם חמאס, ארגון טרור רצחני הקורא להשמדת מדינת ישראל ומוגדר הן בארה"ב והן באיחוד האירופי כארגון טרור. הערב, בזמן שעדיין מתנהלות שיחות להארכת המשא-ומתן, אבו מאזן בחר בחמאס ולא בשלום. מי שבוחר בחמאס לא רוצה שלום".
איפה היה המודיעין?
צודק ראש הממשלה אלא שבמדינאות צודק או לא צודק זו לא פורמולה מקובלת. מה שקובע הוא התוצאה הסופית, ולמר לבנו, התוצאה לא טובה, בלשון המעטה, אם לשפוט בצורה אוביקטיבית. אם ראש הממשלה באמת מתכוון למלא תוכן מעשי בהצהרתו, הרי המשמעות היא אחת ויחידה: הפסקה מוחלטת של השיחות בין ישראל לבין הרשות הפלשתינית. שר החוץ, ליברמן, אמר זאת מפורשות ואין סיבה לא להאמין לו. גם שרת המשפטים מהרה להכריז: "שרת המשפטים
ציפי לבני האחראית על המשא-ומתן מהצד הישראלי: ״מדובר בהתפתחות בעייתית מאוד שפוגעת במאמצי השלום שמתקיימים באינטנסיביות ובסיכוי שנוצר רק לאחרונה. חמאס מסרבת לקבל במשך שנים את תנאי הקוורטט הכוללים הכרה בישראל, הפסקת האלימות והכרה בהסכמים שנחתמו בין ישראל לפלשתינים. נוכח המצב החדש, ישראל צריכה לבחון את המשמעויות ולשקול בהתאם את צעדיה״. מה חבילת הצעדים שעל ישראל לנקוט אם לא הפסקה מוחלטת של השיחות עם הרשות הפלשתינית, תהיינה התוצאות אשר תהיינה.
אחת השאלות המעניינות היא איך ייתכן שישראל הופתעה כל-כך מן המהלך של הפלשתינים? הרי לא מדובר בעוד מהלך תעמולתי גרידא אלא במהלך שתוצאותיו עלולות להיות קשות. איפה היה המודיעין? איפה היו המומחים האולטימטיביים והפרשנים הגדולים שניתחו את המצב וניתחו אותו עד שה"חולה מת"? איך לא העריכו אותם מומחים שמהלך מסוג זה יכול להיות המוצא הטוב ביותר עבור אבו מאזן והחמאס בהסתכל על המצב הבינלאומי הכללי? אין זו שאלה קנטרנית כלל. זו שאלה לגיטימית הדורשת הסבר ומתן תשובה על-ידי אותם גורמים האמונים על שמירת האינטרסים של ישראל. האם יש לישראל מדיניות מגירה למצב זה שנוצר כיום כיאה למדינה מתוקנת ומסודרת? חוששני שהתשובה ברורה מאליה.
עתה הגיע תורם של בנט והבית היהודי לחגוג את ניצחונם. חלום הבלהות שלהם שמא נתניהו ילך לסגירת הסכם עם הפלשתינים ושחרור מחבלים עם דם על הידיים, כולל אזרחים ישראלים, הפך להיות לחלום הגשמת מאווייהם. בנט יכול להירגע כי נתניהו לא יוכל פוליטית להוביל שום מהלך כל אימת שאבו מאזן מתחבק עם הנייה. אם בכל זאת נתניהו ישנה את דעתו, וביום שלישי הבא בלילה יוכרז על חתימה על הסכם להמשך המו"מ בין ישראל לפלשתינים, זאת תהיה הפתעה מרעישה עבור כולם. נתניהו איננו משנה את דעותיו חדשים לבקרים. עתה יש להמתין לתוצאות המהלכים האחרונים ולבחון את תפקודה של ממשלת ישראל לאור המצב החדש. את המחיר, יהיה אשר יהיה, ישלמו האזרחים.
