|
|
איתמר יעוז קסט וחנה יעוז
[צילום: תפארת חקק]
|
|
|
|
|
|
חנה יעז ז"ל [צילום: תפארת חקק]
|
|
|
|
|
יום עצוב לספרות העברית, לאוהבי ספר, לתרבות העברית. במחקר הספרות היה לחנה יעוז, מקום מרכזי בחקר ספרות השואה, בחקר שירים שנכתבו על השואה. יעמדו תמיד לפנינו בפנתיאון השירה העברית - ספרה על השואה בשירת דור המדינה וספרה 'הניגון והזעקה' על שירת השואה של משוררי שנות הארבעים.
אפשר לראות בה חלוצה בחקר השירה של שירת דור המדינה, במעקב אחר השירה הצעירה בראשית שנות השישים והשבעים.
ספרה 'אנתולוגיה לשירה צעירה' שיצא לאור בשנת 1969 היה מפעל חלוצי, אבן פינה למחקר השירה הצעירה, קריאת כיוון לבחינת הכיוונים החדשים בשירה הצעירה שצמחה לאחר הקמת המדינה.
כמו-כן אהבנו לקרוא מאמרים שלה בנושאי חקר הסיפורת המטא-ראליסטית והסיפורת היהודית הקיומית.
לא נשכח את פעילותה לחקר ספרות השואה, ויש לה זכות ראשונים בהקמת מרכז 'סאל ואן גלד"ר להוראת השואה. במסגרת מרכז ייחודי זה ערכה מיזם שכלל מולטימדיה לשירת משוררים וסופרים ניצולי שואה ובני ניצולים.
קריאת כיוון
מקומה בחקר ספרות השואה העיד על תפיסת עולמה, על החשיבות שייחסה לתרבות הזיכרון, להנחלת התודעה של רציפות היצירה היהודית לדור הבא.
בדור שבו הכחשת השואה הולכת וגוברת, וניצולי השואה הולכים ומתמעטים, ראינו עד כמה יש חשיבות לספרות התיעוד, לספרות שנכתבה בעקבות החורבן הגדול. במחקריה למדנו, כמה יש כוח לספרות שנכתבת בעקבות השואה, על השואה. יצירות אלה ועדויות העדים מן התקופה הנוראה, היו לנרות זיכרון שמאירים. חקר ספרות זו העביר קריאת כיוון כה משמעותית: להנחיל את הצו לא לשכוח את נרות הזיכרון שכבו, לצלול למורכבות הספרותית והאנושית של יצירה שנוצרה על-פי תהום.
כולנו ראינו אותה בערבי ספרות בהשקת ספרים שונים, בערבים שיוחדו ליוצרים או לתרבות יהודית, ליום השואה, בפאנלים ספרותיים שונים. הוקסמנו מהידע שלה, מכושרה להציג ספרות עברית בצורה כובשת תוך ראיית הקשר לרצף התרבותי, מתוך בחינת הדיאלוג עם היצירה העברית לאורך דורות. חנה ידעה לרתק קהל בניתוחי יצירות ספרות מורכבות.
לא נשכח לה פעילות ציבורית ענפה מתוך מסירות והזדהות. במשך שנים פעלה בהתנדבות למען העשרת ערבי התרבות באגודת הסופרים העברים, והקדישה כמה שנים לאגודה כחברה בדירקטוריון של מכון "גנזים". בכל שנותיה בהנהלת מכון "גנזים" של אגודת הסופרים העברים - ניכר היה, שיש לה קשר עמוק לאוצר כתבי היד החשוב, שיש לה מחויבות לקיומו של המכון, לגורלם של כתבי היד שערכם לא יסולא בפז.
פרופ' חנה יעוז פרסמה ספרי מחקר רבי ערך, לימדה באוניברסיטת בר-אילן, ערכה יחד עם בעלה המשורר איתמר יעוז קסט את "פסיפס" - והייתה יד ימינו בהוצאת הספרים "עקד". סופרים ומשוררים שזכו למגע היד שלה כעורכת ספרותית, נוכחו, שאין ערוך לאישיות קורנת, לסמכות ספרותית רבת ידע. חנה יעוז ידעה לערוך במקצועיות, במסירות, תוך ניסיון אמיתי להבין לרוח היצירה, לרוח השירים. הן בכתב העת והן בהוצאת הספרים, הייתה תחושה חזקה, שיש לה רצון לטפח כישרונות צעירים, לעודד את דור הכותבים הבא, להשפיע על המפה הספרותית.
חנה יעוז זכתה בפרס ולנרוד ובפרס יד ושם.
יצירתה ומחקריה יישארו לעד כאבני דרך וכאבני פינה בתולדות הספרות העברית.
אגודת הסופרים העברים אבלה עם מותה. אנו מביעים צערנו העמוק בשם כל חברי אגודת הסופרים העברים, בשם הוועד המנהל של האגודה, בשם מנכ"ל האגודה, בשם מכון 'גנזים' - ובשם צוות עובדי האגודה.
יהיה זכרה ברוך. אנו מחבקים בחום את איתמר יעוז קסט ואת המשפחה, שלא תדעו עוד צער.
