קרב החילוץ מהחווה הסינית נחשב לאחד הקרבות המרים ביותר של מלחמת יום הכיפורים ולא בכדי הוא הותיר אחריו צלקות אדירות בקרב לוחמיו. מן הקרב המר והנמהר נותר מיכאל הרשקוביץ - אז מפקד-טנק צעיר בגדוד 100 של השריון - כאוד מוצל מאש. ארבעת העשורים שחלפו מאותה עת הולידו את ספרו המרתק ועוצר הנשימה, "המסע לאוטופיה", שבו הוא נזקק לשם העט "מיכאל אחי עמוס" - על שם אחיו, שמצא את מותו 25 שנים קודם לכן.
ב"מסע לאוטופיה" מפליג המחבר על-כנפי הדמיון ומתאר בלשון קלילה, מבודחת ועוקצנית משהו, את חייהם הבריאים וחסרי הדאגות של לוחמי החווה הסינית, שעברו ביום-קרב לאוטופיה - העולם המקביל, שכולו טוב. ואכן, ספרו של אחי-עמוס הוא סיפור אופטימי ואצור תקווה על החיים בעולם מלא תוכן וחסר-דאגות, המתאפיין בעלומים נצחיים, בשלווה וברוגע.
וידויים
אחד הפרקים המאלפים בספר מתאר מפגש מרתק של המחבר עם
גולדה מאיר, ראש הממשלה דאז, ועם משה דיין, מי שהיה שר הביטחון באותם הימים, כשהמחבר מנסה לבוא איתם חשבון. על פניו מתנהל, אומנם, המפגש, כביכול, על מי-מנוחות, אבל השאלות הנוקבות, שמציב בפניהם המחבר, אינן מותירות עוד מקום לספק כי יש במפגש הזה משום עימות חזיתי של ממש בין לוחם שהקיז את דמו לבין מי שנחשבים לאדריכלי מחדל המלחמה הנוראה. תוך כדי כך גם מצליח המחבר להוציא מקרב בני-שיחו וידויים על חלקם במחדל.
בפרק אחר בספר מתואר מפגש טעון במדינת אוטופיה בין לוחמי צה"ל בחווה הסינית לבין לוחמים מצריים שאיתם התעמתו. המפגש הזה ב"עולם האמת האוטופי" מוליד בין שני הצדדים היריבים שיחות-נפש גלויות, על כוס קפה ובקלאווה, שיש בהן כדי להוכיח שאפשר גם אפשר לתפקד זה עם זה חרף היריבות המרה.
פרק נוגע ללב מתייחס לחלקם ולמר-גורלם של פצועי המלחמה שהפכו לנכים. אחרי ככלות הכל משמש הנושא הזה כציפור הנפש של המחבר, מיכאל הרשקוביץ, שעומד כיום בראש עמותת "מצדיעים" למען נכי צה"ל, ושעושה עבורם לילות כימים, ללא כל תמורה על פועלו המבורך
