לֹא אַשְׁחִיר פָּנֶיהָ
גַּם אִם כַּלּוּ אַהֲבוֹתֶיהָ.
עוֹד אֶזְכֹּר נְעוּרֶיהָ
עֵת אָרְגָה אוֹתִי
בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ.
לֹא אַלְבִּין פָּנֶיהָ
גַּם אִם שָׂרְכָה דְּרָכֶיהָ.
אֵלֵךְ חֶרֶשׁ בֵּין צוּרֶיהָ
לְקַדֵּשׁ כְּלוּלוֹתֶיהָ,
עֵת תָּשׁוּב לְאַמַּת הַמַּיִם
בְּלֵילוֹת כִּסּוּפִים.
לֹא אֵתֵּן זָרִים
לָצוּד מִכְחוֹלֶיהָ,
לָדוּשׁ רְחֵלֶיהָ,
אֶדְרֹשׁ חֶסֶד עֲלוּמֶיהָ
עֵת אָסְפָה אוֹתִי בִּכְנָפֶיהָ.
נַזִּיל דִּמְעָה,
נַעֲצֹם עַיִן
בְּשָׂדֶה כָּחוֹל לָבָן,
שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ
נַמְרִיא יַחְדָּו
אֶל חֻפַּת הַשָּׁלוֹם,
וְהַדֶּרֶךְ תִּתְחַבֵּר
עֵת נְחַדֵּשׁ
בְּרִית עוֹלָם.
