ותודה לאונר"א

נהוג במקומותינו היותר ציוניים לאומיים להלקות את אונר"א בשבט הלשון. לא חסרות סיבות לדבר. אונר"א הוא ארגון סיוע הפליטים היחיד בעולם המגדיל את מספר נתמכיו כמדיניות מוצהרת, כיוון שהוא מציע לפליטים ולצאצאיהם רק פתרון אחד: אדמת המדינה היהודית. בבתי הספר של אונר"א לומדים הילדים הערבים-מוסלמים את שנאת ישראל, את מחיקתה מן המפה, את הזכות שיש לכל אחת ואחת מהם לנתוש את היהודים מעל אדמת ההקדש המוסלמי, בכל האמצעים, ובעיקר באלימות. בתי הספר והמוסדות של אונר"א הם מקלט בטוח לטרור הממוסד של אש"ף וחמאס. שם הם אוגרים נשק, מציבים טילים ולשם הם נמלטים תחת חסות הילדים בכל עת שהיהודים מתגוננים בכליהם המתוחכמים. ארגוני המורים בחסות אונר"א הם למעשה ארגוני חמאס, שכן חמאס הוא המפלגה השלטת בכל סבב בחירות. ממשל חמאס כולו הוא בחסות אונר"א, כיוון שללא המימון של אונר"א, היה ממשל חמאס נאלץ להשתמש במשאביו להאכלת האוכלוסייה כדי למנוע את מהפיכת-הרעבים, ובכך היה נאלץ לתעדף צרכים אזרחיים על פני צרכים צבאיים כגון בניית מנהרות. בחסות אונר"א הוא מקבל חומרי בניין, וגם אלה מופנים למאמץ המלחמתי שאונר"א מגדל עבורו את בשר התותחים. אונר"א גם נוהג מידת איפה ואיפה. הוא לא תרם אגורה למען הפליטים היהודים שנמלטו מארצות ערב והגיעו אל מחנות הפליטים בישראל, זאת למרות שמספרם עלה על מספר הערבים שאכן נמלטו מתחומי המנדט הבריטי שארח אותם על אדמת ארץ ישראל.

ולמרות כל האמור לעיל, תודה לאונר"א.



מדינת אונר"א הווירטואלית

ראשית נתבונן במבחן התוצאה. 65 שנה, מאז תש"ט, צמחו שתי הישויות, ישראל ואונר"א, זו לצד זו. שתיהן צמחו בפקטור של 10 - ישראל מ-600 אלף יהודים לשישה מיליון, והפליטים הערביים מכ-500 אלף לחמישה מיליון. זהו ארגון הדומה יותר מכל למדינה גזענית, שכן רק סוג אחד של בני אדם זכאי לשירותיו: ערבים פלשתיניים. לא פליטים סודניים ולא פליטים סרביים, ולבטח לא יהודים. על-פי התוכנית המאושרת של אונר"א, "שירותי הליבה שמספקת אונר"א דומים בהיקף ובאיכות לאלה המסופקים בידי ממשל מקומי או לאומי". לכן אפשר לדבר על מדינת אונר"א, בדומה למדינת ישראל, והרבה יותר מאשר על הרשות הפלשתינית שאינה אלא ארגון רצח הנשען על תרומות. אונר"א מתגאה בכך שהוא אחד המעסיקים הגדולים במזרח התיכון, הכולל 30 אלף עובדים מקבלי משכורות, מרביתם "פלשתינים", מתוכם 22 אלף מורים המלמדים 480 אלף תלמידים בבתי הספר של אונר"א.

לביצוע משימותיו הלאומיות ונוכח המלחמות המשתוללות במזרח התיכון, בעיקר בסוריה/לבנון, נזקק אונר"א לתקציב שאותו הוא מסרב לגייס מנתיניו, הפלשתינים, אלא דורש לגייסו מן התקציב הכללי של האו"ם והמדינות התורמות. עם כל הכבוד לתקציב של אונר"א שהוא כ-5 מיליארד דולר, הרי הוא מתגמד לעומת תקציבה העצמי של מדינת ישראל, העומד על 110 מיליארד דולר, כמעט כולו ממקורות מקומיים. במבחן התוצאה, מדינת אונר"א מורידה את היכולת הכלכלית של חמשת מיליוני המוסלמים הטוענים לבעלות על ארץ ישראל לכדי 4 אחוז מיכולתה של מדינת היהודים. עם כל הכבוד ל-22 אלף עובדי ההוראה של אונר"א, הרי שהתוצר השכלי המופק מבתי הספר שלו הוא מן העניים בעולם בכל מבחן בינלאומי.

מבחן התוצאה השני הוא הדמוגרפי. אחד ההישגים שבהם מתגאה אונר"א הוא מחיקת ההבדל המגדרי והסללת שני המגדרים לתוך המערכת הכלכלית-חברתית על-פי התקן של האו"ם. כתוצאה מכך, בנות, שהיו נבערות מדעת ומחותנות בגיל 9 ומעוברות בגיל 15 ומשועבדות לחיים של פריון ללא רסן, יכולות במדינת אונר"א לממש את עצמן, לעמוד על זכויותיהן האזרחיות, ללמוד מקצוע ולעבוד בו, ולרסן את פריונן דרך מערכת הבריאות של אונר"א. המשמעות של חינוך אונר"א הוא צניחה מרשימה בשיעורי הילודה של אזרחיות אונר"א. הפריון של אזרחיות אונר"א ביהודה ושומרון ירד מ-5 ילדים לאשה בשנת 2000 לכדי 2.83. בירדן הפריון הוא 3.3 ילדים לאשה, וגם זו ירידה דרסטית בקרב אוכלוסייה ש-70 אחוז ממנה הם "פלשתינים". באותה עת הילודה היהודית עולה באופן רצוף עד כדי 2.98 ילדים לאשה, וזאת ללא סבסוד בינלאומי. כה גדולה היא ההצלחה של אונר"א, עד כי ניתן לחשב כי המגמות הקיימות מבטיחות רוב יהודי מכריע מערבית לירדן עד 2050.

אחת הטענות הקשות ביותר המועלות נגד אונר"א היא ההסתה נגד דו-קיום עם המדינה היהודית. אבל האם זה רע ליהודים? נתאר לעצמנו שאונר"א הייתה מחנכת לדו-קיום מופלא, או יותר נכון למראית-עין של דו-קיום מופלא. נתאר לעצמנו שתוצר בית הספר של אונר"א, כלומר כמעט כל מבוגר מתחת לגיל 65 ביו"ש וחמאסטן, היה לומד שאת השנאה הגלויה יש לטאטא מתחת לשטיח, על-מנת לחדור ולהיאחז במדינה היהודית. סביר להניח כי אז לא הייתה עילה לבצע את ההפרדה הקיימת כיום בין מדינת אונר"א/רשות פלשתינית/חמאסטן לבין מדינת היהודים. סביר להניח כי אז במדינה דו-לאומית כל ערבי מוסלמי בה שירצה בכך היה דורש ומקבל זכויות אזרח מלאות על יסוד עצם קיומו האזרחי. דווקא האיבה המופגנת, המוחצנת, המאיימת, של בוגרי בתי הספר של אונר"א, דווקא האלימות שעליה הם מחונכים מאלצים את היהודים לפעול נגד רצונם הטוב ולפתח את מערכת ההגנה הטובה ביותר בעולם נגד מארת האימפריאליזם המוסלמי.

יתר על כן, ריכוז ה"פלשתינים" תחת המטרייה של אונר"א משחררת את כלל הערבים והמוסלמים מן הצורך להילחם על כבוד האיסלאם שנפגע קשות עקב הקמתה של המדינה היהודית. כפי שאומר שר ההקדשים של הרשות הפלשתינית, שאינה אלא זרוע הביצוע של אונר"א: המדינה היהודית היא מושג שאין לקבל בשום פנים ואופן. אבל כל עוד אונר"א יוצרת מדינה וירטואלית עבור ה"פלשתינים", הרי שאר העולם הערבי-מוסלמי חופשי לשלם מס שפתיים ולהתנער מן הצורך להילחם באמת על העיקרון המקודש של אדמת הקודש.

בעולם מתוקן, ארגון גזעני כמו אונר"א שכל תפקידו לשמר את האנטישמיות המזוקקת מבית היוצר של המופתי וגבלס לא היה קיים. אבל העולם הוא אנטישמי מאז פרעה, ובכל דור ודור ככל שלוחצים אותנו כן נרבה וכן נפרוץ. אונר"א, הגם שהוקם כדי לשמר את האיבה ה"פלשתינית" למדינה היהודית, הוא אחת הסיבות להישרדותה.