אחרי קריסת ברית המועצות בצדק מתריסים לעברי, כי אין עתיד לחברה סוציאליסטית. אני מבין לרחשי לבם של מבקרי המתריסים לנוכח גילויים מצמררים שאירעו בברה"מ. אני מבקש להפריד הפרדה מוחלטת בין הכישלון של הסוציאליזם בברה"מ ובארצות מזרח אירופה ובין נאמנותי לחזון של כינון חברה סוציאליסטית.
למרבה הצער, בעשורים האחרונים הצליח הממסד בסיוע נדיב של התקשורת להוציא מהשיח הציבורי מטבעות לשון הנגועות בעיניו כאילו במחלה ממארת, כמו - "סוציאליזם", "הפרטה היא אסון", "סולידאריות חברתית".
רשימה זו נכתבת כתגובה להערת מגיבים למאמרי, המזדהים עם הביקורת נגד המשטר הקפיטליסטי, אך אינם מוכנים לקבלת הסוציאליזם כאלטרנטיבה וזאת לנוכח מה שקרה בברה"מ.
כשלון הסוציאליזם בברה"מ מרפה ידיהם להציב אלטרנטיבה סוציאליסטית במאבק הנוכחי. אני כמי שכואב את העיוותים הקשים מנשוא בהגשמת החזון הסוציאליסטי, ממשיך לראות את ההצדקה לקיומנו כחברה אך ורק במסגרת של חברה סוציאליסטית.
אני מוצא לנכון לשתף את המגיבים במחזה, שאני מרבה לחזור ולקרוא בו. המחזה הוא של מחזאי בריטי יהודי, ארנולד ווסקר, שזכה לשם "מרק עוף עם שעורה".
ארנולד ווסקר כתב ארבעים מחזות. מחזה אחד שלו "המטבח" הועלה בתיאטרון הבימה בשנים ב-1978. גיבוריו לרוב הם בני מעמד הפועלים המתמודדים עם קשיי הקיום. במחזה "מרק עוף עם שעורה" משרטט המחזאי קווים לדמותה של משפחת כהאן, משפחה יהודית מלונדון. ההורים שרה והארי, ילדיהם עדה ורוני חברים במפלגה הקומוניסטית בלונדון, משלבים בחייהם הצנועים עבודה קשה לשם קיום ופרנסת המשפחה עם הקדשת כל מרצם וזמנם להנחיל את רעיונות הסוציאליזם בחברה בה הם חיים. הם שותפים פעילים במאבקים פוליטיים בלונדון של שנות הארבעים עד שנות השמונים.
המודעות לרעיונות של חברה סוציאליסטית ממלאת את כל חייהם הרעיוניים והרגשיים. למרות הקשיים והאכזבות ממה שקרה בברה"מ, הגיבורה הראשית, האם שרה כהאן, נשארת זקופת קומה גם בזקנתה נאמנה לדרכה.
גיבורת המחזה שרה כהאן אומרת לבן שיחה, המעורר בפניה אותן השאלות, שמגיבים מעלים לכתובתי, חלקם בנימה אוהדת וכואבת וחלקם בבוטות ובנלעגות, שאין עתיד לחברה האנושית ללא כינון חברה שמחסלת את הקוטביות המעמדית.
לעברם של מבקרי אני מרשה לעצמי להסתייע בדבריה של שרה כהאן במחזה - "כל חיי הקדשתי להגשמת חלום של בנית חברה, בה יש צדק חברתי (מזכיר משהו מחיינו פה ועכשיו) לחברה המבוססת על סולידאריות חברתית, לחברה שאין בה קטבים מעמדיים וניצול אדם ביבי אדם...".
אחרי שהיא פורסת ברהיטות את כל משנתה הרעיונית היא מרעימה קולה לעבר בן שיחה - "אתה רוצה שאוותר בזקנתי על מאבק לאלטרנטיבה סוציאליסטית, האלטרנטיבה היחידה שמצדיקה קיום של חברה אנושית, חברה שיש בה אדנים של שוויון מעמדי...".
בהמשך שם המחזאי ארנולד ווסקר בפיה של הגיבורה שרה כהאן משפטים עם דוגמאות מהחיים, שחלק מהדוגמאות קשה לי לקבל, אבל אצטט אחת מהן - " ...אם חשמלאי שבא לתקן את הפקקים בביתי ושורף אותם, עלי לוותר על החשמל? עלי לחיות בחושך? כך בעיני נראה הסוציאליזם, נשרפו בו יותר מדי פקקים, אבל אני אקדיש את חיי למפלגה ולהגשמת החזון של בנית חברה סוציאליסטית".
שרה כהאן בגילה המופלג ממשיכה בלהט בלתי נדלה לשלב בחייה עבודה מאומצת למען קיום המשפחה. היא גם מוצאת זמן להעשיר את נפשה במכמני אוצרות ארון הספרים היהודי - משלבת הגות בספר התנ"ך עם הגות בספרות מארכסיסטית. קשיי גיל ושלל מחויבויות לעבודת הקיום של המשפחה אינן מהוות עבורה מחסום למרץ, למחויבות ולהכרה שאל מול קורבנות החברה הקפיטליסטית, עלינו לפעול להגשמת חזון של חברה סוציאליסטית, והיא מוסיפה בנימת כאב "ללא כל ביטחון בהצלחתו בעתיד. אבל עלינו לאמץ את השכנוע, שהחיפוש אחרי חברה צודקת ושוויונית הוא הכרחי לרקמת החברה האנושית".
באמתחתי ישנה גלריה עמוסה באנשים, שהקדישו ומקדישים חייהם למען כינונה של חברה סוציאליסטית. אני לוקח איתי בלבי את בת גילי (קצת יותר קשישה) שרה כהאן קומוניסטית יהודיה, גיבורת ההצגה "מרק עוף עם שעורה" כמופת לנחישות לפעול עד כמה שאני יכול להצבת אלטרנטיבה סוציאליסטית בחברה בה אני חי.
באחד במאי השנה הייתה לי שעה של נחת, כשצפיתי בצעירים הרבים, ששטפו את רחובותיה של תל אביב בהפגנת האחד במאי והעלו את חזון החברה הסוציאליסטית. אני שמח שישנם צעירים רבים, שמגלים מחויבות להירתם למאבק הזה עם אנרגיות של נעורים יפים.
ואסיים במילותיה של שרה כהאן במחזה - "אני אמשיך לפעול למען סוציאליזם, לא כמודל הנבנה בשרירות כוחנית וכפוי על המציאות, אלא כתהליך של שינוי החברה ...".
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
