"פרשת הנחלאווי", אותו חייל צה"ל שצולם מתמודד עם כמה ערבים ודורך את נשקו, מגדף ובועט, היא מסוג הפרשות המציפות את סדר היום הציבורי רק משום השיממון החדשותי וטיפול כושל של מי שאחראי לתת הסברים על מקרים כאלה. כאשר הפוליטיקה טומנת את ידה בתוך פרשיות מסוג זה, טוב לא יצא מכך.
ראשית, יש להבהיר: מאסרו של החייל אינה קשורה לפרשה. על מה שהוא עשה, כפי שפורסם בתקשורת, אסור שתהיה מחילה. חייל המרים יד על חייל אחר, וודאי על מפקדים, ומכה בהם, אין לרחם.
שבעתיים אמורים הדברים לגבי חייל קרבי. על מעשה חמור זה, היה ויתברר שאכן היכה את מפקדיו ושלא מדובר באירוע ראשון, יש להוציאו מצה"ל לאלתר. כל זאת, כאמור, על מעשה הבריונות שלו כלפי מפקדיו.
האירוע בו צולם החייל איננו חריג אלא הוא מצביע על המציאות בשטחים. חיילי צה"ל נדרשים למשימות בלתי צבאיות בעליל, החל משיטור, דרך סיורים בלתי פוסקים בתוך סמטאות אפלות, חיכוך עם אוכלוסייה מקומית עוינת, נערים ומבוגרים המתגרים בחיילים, יהודים ישראלים המגיעים עם מצלמות ואמצעי צילום אחרים ומתסיסים כנגד החיילים,
מתנחלים שלא מקלים, וכד'.
אין בצה"ל הכשרה לקראת פעילות מסוג זה בשטחים. אין בעולם צבא מיומן למשימות מסוג זה. ראו מה קורה לחיילים אמריקנים באפגניסטן או בעירק, מה קרה לחיילים בריטיים בימי הקולוניאליזם העליזים, כולל בארץ ישראל. זה מה שקורה היום בשטחים.
בני 18-19 וגם מבוגרים יותר אינם מסוגלים לפעול לפי הנחיות המטה הכללי כי ההנחיות הן נייר בלבד והמציאות היא מוחשית מאוד ואחרת. אין שום פקודה בעולם, ולא הייתה ככזו, כפי שלא היה חוק מעולם שהקדים מציאות אלא להפך. אז אפשר להסתתר מאחורי אמירות חסרות תוחלת ולטעון שהחייל היה צריך לנהוג כך ולא אחרת, שאסור היה לו לדרוך כי הוא לא אוים באמת, ושלא הייתה סכנת חיים, וכהנה וכהנה שטויות.
מי קובע מתי חייל מרגיש מאיים? מה, יש כאן איזה מדע סדור היכול לצפות מצבים בהם חייל חושש לחייו או לא? יש נוסחה כזו? כל מי שהיה חייל ושירת בשטחים, החל מחיילים הקרביים ביותר ועד אלה שהובאו לשם למטרת "אבטחת ישובים" יודע שזו מציאות מטורפת. ללא שום התרעה מוקדמת יכול חייל או קבוצה של כמה לחיילים להימצא בסיטואציה של עשרות או מאות מתפרעים המתקרבים אליהם תוך צעקות וקללות, ואולי אפילו זריקת אבנים.
אין שום נוסחת מגירה ושום טכניקה נלמדת איך מתמודדים במצב מסוג זה כי כל אירוע כזה זו מציאות חדשה שאינה זהה למה שהיה לפני דקות או חודשים קודם. כפי שבקרב האמתי אין דמיון של אחד לאחד לאימונים, כ לא בתפקיד הבלתי אפשרי שהוטל על חיילי צה"ל להיות השוטרים של יהודה ושומרון, ולפני כן גם עזה. מי שמכיר את המציאו יודעה שזה פשוט טירוף.
אז מה רוצים מהחייל המסכן הזה? גם גמגום דובר צה"ל ותגובת הרמטכ"ל לא ממש סייעו, בלשון המעטה ועדינה מפאת כבודם. במקום לבוא ולטעון שהמציאות בשטחים היא נוראה עבור החיילים הנדרשים למשימות של שיטור וטיפול באוכלוסייה מקומית עצומה ועוינת, הרמטכ"ל ומיני עלומי שם מתייחסים למחאה בפייסבוק. מה לפייסבוק ולרמטכ"ל ולאיגרת לחיילים בה מבהירים שהפייסבוק "אינו כלי פיקודי". נו באמת, כבוד הרמטכ"ל. התבטאות כזו היא מבחינת עלבון לאינטליגנציה, אפילו המינימאלית ביותר.
יעודו של צה"ל איננו שיטור. ראוי לחזור ולקרוא בדוח וינוגראד שלאחר מלחמת לבנון השנייה בו מתחו חברי הוועדה ביקורת קשה על היעדר אימונים והכשרת חיילים למלחמה באה, ובמקום זאת משימות שיטור אין סופיות בשטחים. חיילים קרביים הופכים להיות שוטרים גרועים מאוד ובה בעת גם מאבדים את מיומנותם העיקרית שהיא לחימה. 18 שנות לבנון לא היטיבו על חיילי צה"ל וגרמו לפגיעה קשה במידותיהם לא משום שהם, חלילה, היו חסרי מוסר אלא משום המציאות המטורפת והבלתי אפשרית. זה בדיוק מה שקורה בשטחים.
פתרונות ישנם, החל מהכשרת הגלה משמעותית ביותר של מספר השוטרים ואנשי מג"ב שישרתו בשטחים במקום החיילים ועד פתרון מדיני זה או אחר. על הקברניטים להחליט באיזה פתרון הם בוחרים. מי שמותיר את המצב כמות שהוא היו, מאז 1967, אל יתפלא אם חיילים נוספים יפעלו כמו הנחלאווי.
