אחת לשנה וחצי עכשיו (בעבר אחת לארבע שנים), הרב הייר ממכון ויזנטל שבשדרות פיקו בלוס אנג'לס מוביל קבוצה של 50 - 70 מתומכיו הגדולים ביותר (פילנתורפים, אנשי כספים, אנשים עסקים וסתם סופר-עשירים) לשישה ימים בדובאי. הם מגיעים לדובאי בטיסה מישראל דרך ירדן ביום ראשון ונשארים שם עד יום חמישי.
במשך הביקור כולו, המארח המוסלמי דואג להדריך היכן ניתן לבוא בלבוש "חשוף" לנשים ועם כיפה לגברים. כל המבקרים מרגישים מאוד בנוח ובביטחון, וההתייחסות אליהם מצד המוסלמים המקומיים והעובדים הזרים כאחד במלוא הכבוד וההערכה.
האוכל המוגש כשר למהדרין. בעבר היו מטיסים מנות קפואות מלונדון, אך מסתבר שאין רמת אוכל זה עולה בקנה אחד עם ציפיות האנשים העשירים מאוד התומכים ברב הייר. כך יוצא שהרב מטיס את ניר, בעל מסעדת לה גונדולה בבורלי הילס, וניר עומד בראש צוות מקומי של כשלושה או ארבעה תריסרי שפים ואחרים בהכנות.
חלק מהחומרים מוטס מכאן, בעוד שאר המצרכים נקנה במקום.
ניר שכבר היה פעמיים בדובאי חזר בהבנה מאוד מעניינת: המקומיים (אלו בעלי הכוח והממון) מאמינים ש"מה שטוב לישראל, טוב לנו."
כך מגשר הרב הייר בין דובאי לבין נתניהו בהעבירו מסרים הלוך ושוב.
מדוע דובאי?
ממש, ימי ביאת המשיח והגאולה עומדת בפתח, כך מרגישים למקרא שורות אלו. מזמן טענתי שצריך להקים קרן לתמיכה בישראל בתמיכה של מדינות המפרץ, ואולי אין טוב כהווה לעשות זאת?
אלא שנשאלת השאלה מדוע דובאי. האם אין יותר מקומות בארץ, או אולי פסו ריגושים אחרים מהעולם? ואולי אנשים שיש להם הכל צריכים יותר ויותר ריגושים, דברים נוספים לדבר עליהם? הכל עבור בצע כסף וסיפוק מיידי.
ולמי שנדמה שאני עוסק בדברים שקורים הרחק מכאן, הסכיתו ושמעו את שקרה בדיון האחרון של מועצת העיר בוורלי הילס. מלון בוורלי הילס (זה על שדרות סנסט הידוע גם כמלון הבונגלוס הוורודים) הוא בבעלות הסולטן מברונאי. במלון מטבח כשר למהדרין, ורבים משועי העיר היהודים עורכים במלון ארועי פאר (חתונות, חגיגות בר מצווה במאות אלפי דולר וכיו"ב). במשך שנים, נט שאפל ז"ל היה מכסה את כל הוצאות אירוע יום העצמאות במלון (והקהילה כולה שאפה להיות בין המוזמנים של הקונסוליה לאותו ארוע), עד שקם משה"ח ואסר על כך.
העובדה שהמלון בבעלות מוסלמי לא הפריעה לאף אחד במשך שנים רבות. אפילו לא לחב"ד שקיים בית כנסת במלון מדי שבת בשבתו (וחגיגות מיוחדות לחגים - פורים, פסח וכו').
עד שנת התשע"ד, בה קמה מועצת עיר שאינה שוקטת, וסקילת אנשים אינה מקובלת, גם אם הדבר קורה הרחק מכאן - בברונאי. התכנסו חברי המועצה ההיפר-אקטיביים לנזוף ולהתריע בסולטן מברונאי על צורת התנהגותו במדינתו הוא. העובדה שהוא מעסיק כאן מאות אנשים ומזרים כספים נכבדים לתקציב השנתי של העירייה (כמו כל בתי המלון בעיר, שעליהם מתקיימת העיר), נשתכחה לרגע. אפילו שכחו רבים שבית המלון קיים עוד לפני שהעיר נהייתה לעיר באופן רשמי בדיון לפני 100 שנים.
כך גם הנוחות של שנים - של הקונסוליה הישראלית, חב"ד היהודי ושל שאר שועי העיר - נשתכחה לרגע, כי "פתאום" לא מקובל הסולטן בן ה-46 ודרכיו שם בברונאי.
מה יקרה כשדובאי תהיה על הכוונת, ופתאום יתגלה שהיהודים, ניצולי השואה ואחרים הנמצאים כל הזמן מול מצלמות הטלוויזיה והתקשורת הבינלאומית, הדורשים שנזכור ולא נשכח, המתרים בשלטונות הונגריה על האנטישמיות שם, היוצאים בהכרזות ובמחקרים שנתיים על אנטישמיות, והמושיטים ידם כל הזמן בתחינה ובדרישה לתרומות - למען שלא נשכח - חוגגים באופן קבוע בדובאי? מי יודע איזה עלילות ירקמו, איזה סיפורים ייצרו, על אותן "גיחות" של חמישה ימים כל אחת לארץ הפלאות? עושר אגדי. שתיה חריפה כיד המלך. אוכל כשר למהדרין. נשים בבגדים חשופים וגברים המסתירים את כיפותיהם, והנה יש לנו מרשם מעולה ליד הדמיון הפורה והמעוותת ביותר. ראו מה היהודים מעוללים!
כמה טעמים לפגם!
הרב הייר - האם אתה יודע כמה ניצולי שואה חיים כאן בלוס אנג'לס, מתחת לאפך ממש? אני חושב על הפאר והכספים הזורמים, ולרגע קשיי היומיום מכסים את אותו הסינוור, ככתם שיש להסירו, כליקוי חמה בצהרי היום. אולי באמת הגיע הזמן שכל אותם שרידים ילכו לעולמם, ואז ישאר רק הזיכרון, ועם זה ניתן לעשות כנדרש, בכדי להנציח את זרימת הכספים מעתה ועד עולם.
נזכר אני במשפחה פילנטרופית מאוד מאוד עשירה מפסיפיק פאלאסיידס (הם חולשים על למעלה מחצי מילארד דולר) שהייתה לוקחת את ילדיה בעת ביקור בארץ לבית תמחוי לעזור. התקשורת לא הייתה שם, אם כי גם שם הגישו אוכל כשר למהדרין, רובו ככולו מתרומות, ולאו דוקא התוצרת היפה והטעימה ביותר שהעולם יכול להציע. הנה דוגמה יוצאת דופן, אך כאמור לא בקומה המאה ושלושים של הבניין הגבוה ביותר בעולם במדינה מוסלמית במפרץ הפרסי.
אך כאן, למשמע גיחותיו (לא גמחותיו) של הרב הייר לדובאי עם חמישים עד שבעים מעשירי העולם, הקהילה כולה מלאת התפעלות. כל איש ואישה מהאורטודוקסים המודרנים מעוניינים לדעת עוד, לחלום שגם הם מצטרפים לטיול התענוגות הבא.
הכל - והעיקר - בשביל הכסף!
ספינת התענוגות, לא פחות ולא יותר!
עידכון לגבי פרופ' דרשוביץ:
הפרופסור הליברלי יפרוש מאוניברסיטת הרוארד בסוף השנה. זה עתה יצא לאור ספר שלו, ספר נוסף הוגש על ידו למוציא לאור שלו לפני שבוע, והוא כבר עסוק בכתיבת ספר נוסף.
לפרופ' דרשוביץ 15 תוארי דוקטור של כבוד, למעט אוניברסיטת ברנדייס שרצתה אך נסוגה מהחלטתה להעניק לו תואר כבוד.
לאלו מאיתנו שחושבים שמנדלה השווה את מדינת ישראל לאפרטהייד, פרופ' דרשוביץ שהכיר את מנדלה ואף היה חלק מהצוות המשפטי שלו, טוען שלא היו דברים מעולם. ההגמון טוטו אכן ניסה, עד ליומו האחרון של מנדלה, לשכנע אותו שיצא בהצהרה כזו, אך מנדלה סרב.
פרופ' דרשוביץ הסביר שהציטוט לכאורה של מנדלה אינו נכון ונעשה בכוונה להטעות.
טוב שכך, שכן אין דבר רחוק יותר מישראל ואפרטהייד.
פרופ' דרשוביץ גם טוען שקרי, מזכיר המדינה האמריקני, אותו הוא מכיר מתחילת דרכו כתובע, לא התכוון כלל להשתמש במילה "אפרטהייד" בהקשר עם ישראל. הייתה זו פליטת פה שמקורה בשימוש הנפוץ בדימוי (יש עוד הרבה עלילות דם שאני מכיר). פרופ' דרשוביץ הציע לקרי להפוך את האימרה האומללה נגדנו ל"רגע לימודי," אך איני משוכנע שמזכיר המדינה אכן עושה זאת.
ניחא, טוב שיש לנו אנשים כמו פרופ' דרשוביץ. הוא אומנם מאמין שאין ולא צריכה להיות לנו חזקה על יהודה ושומרון, אך למעט שגעון זה, הוא מהמעטים המעזים להתבטא ולעמוד לצידנו.
עידכון לגבי ועידת הנשיאים של הארגונים היהודים העיקריים:
לפני מספר חודשים דיווחתי מירושלים שלא נותרה לנו עבודה, שהם מנצחים את פעילות ה-BDS נגדנו באוניברסיטאות. מסתבר שפרופ' דרשוביץ בדעה דומה. הוא טוען שבנוסף לפעילות השטח "מלמטה" (בעיקר של ארגונים כ-Stand With Us), ליהודים מספיק כוח היום להשפיע "מלמעלה" על כל נשיאי האוניברסיטאות כך שהם ימנעו פעילות משמעותית נגד מדינת ישראל מבחינת החרם על המדינה, מוצריה ומוסדותיה.
היום אולי אנחנו יכולים עדיין להשפיע על מקבלי ההחלטות, אך ברור לכל מי שצופה בהתרחשויות בשטח שימינו ספורים. לא יקח זמן רב ויקום "דור שלא ידע את יוסף." הדור החדש הוא זה שיושב משך 12 שעות ויותר ושומע את ה"עדויות" של כל אלו שקוראים לחרם על ישראל. אנחנו קוצרים איברים, גונבים מים ומינרלים, מונעים גישה ומעבר, מאמללים, שונאים שחורים ומזריקים לאתיופיות זריקות שהופכות אותן לעקרות (כן, אנחנו גם פיתחנו זן מיוחד של חתול ענק - או שמא היו אלו עכברושים סופר-ענקיים - שנטפל אך ורק לאזרחי מזרח ירושלים הערבים. אלו לא שטויות - אלו עלילות הדם של המאה העשרים ואחת שמיליונים מאמינים בהן).
המזכיר קרי, שהוא הדיפלומט מספר אחת של ארה"ב ואמון על מה להגיד ומתי (לפחות בתיאוריה), התבטא בצורה כה אומללה ("ישראל" היא "אפרטהייד"). הוא אף הצטער על כך מאוד (לא על מה שאמר, כי אם על שנתפס בקלקלתו). נחשו מה אותם סטודנטים של היום (מנהיגי המחר) יעשו כשבפניהם תעלה הצעה להחרים את ישראל או "להתנקם" ביהודים-הנאצים-החדשים.
הם יזכרו את כל העדויות, יוסיפו את הוועידה המדעית שכונסה באירן וקבעה שהשואה לא הייתה ולא נבראה, ויחליטו בלי להניד עפעף נגדנו. הם אולי יתאמצו, לא בעדנו כי אם לבלום בעצמם ולא לנקום בישראל בו ברגע. כה חזק השיקוי שהוזרק בהם, כה גדולה השנאה המבעבעת בתוכם בנקודת רתיחה משך כל הזמן.
חייבים לפיכך לפעול ולעשות, ואלו המייצגים את ישראל והישראלים בניכר צריכים להתכנס ולעשות חושבים - במה תומכים ומה עושים בכדי להגן על המחר. ספרים בעברית לנכדים שיודעים מספר מילים בעברית-שפה-זרה ("אבא," "אמא," "שלום," ו"שקט בבקשה") אינם מספיקים. הם אלו שיצטרכו להלחם באנטישמיות, וזו רק הולכת וגוברת ועומדת להתפרץ במלוא הכוח.
עידכון לגבי דונלד סטרלינג:
לדונלד סטרלינג בנייני דירות בכל רחבי בורלי הילס וווסט ווד. איש טוב הוא אף פעם לא היה, וזה לא הפריע לאף אחד. הוא גם אוהב מאוד לצור ולטפח את תדמיתו, בעמודים שלמים בלוס אנג'לס טיימס המראים ומקדמים אותו. אכן, ישנם כמה ישראלים פילנטרופים שאוהבים לראות את עצמם מפורסמים ונוהגים כמוהו, ולעומתם ישנם אחרים שעושים לא פחות אך הכל בשקט. לא גדולה או כבוד או יקר הם מחפשים, כי אם עשות טוב.
הרבה מאוד ארגונים קיבלו מסטרלינג עשרת אלפים דולר מדי שנה בשנה. היום כולם חוגגים על קברו, ואף מסרבים לקבל ממנו כסף נוסף. אך הכסף שכבר ניתן? או, את זה לא מחזירים. העיקר שכולם מתראיינים וזוכים לחצי שניה בתקשורת "קיבלנו, אך יותר לא ניקח; פויה!"
מן הראוי היה שלא תתפארו בכך שלא תקחו יותר כסף. הכסף היה טוב עד עכשיו. הגידו תודה ולכל הפחות אל תצטרפו למחול השדים. נראה שאתם לא שונים בהרבה מהמרוץ של סטרלינג עצמו אחרי התקשורת ("מראה, מראה, הגידי לי מי היפה בעולם"), ובכך יש טעם לפגם.
אך העידכון לגבי סטרלינג הוא משרדיו בפינת שדרות ווילשייר ובורלי דרייב בבורלי הילס. הבניין כולו עומד ריק מזה הרבה מאוד שנים, למעט משרדיו של מר סטרלינג.
על מה ולמה הוא מחזיק את הבניין ריק? מסתבר שכשהוא קנה את הבניין, עורכי דינו הכניסו פיסקה שאומרת שכל זמן שתפוסת הבניין היא פחות מאחוז מסוים, הוא לא צריך לשלם עבור הבניין.
כך, כנראה, הוא יושב בבנין שעבורו לא שילם.
ונשאלת השאלה "האם לא די?"
ועל כך נאמר: "איזהו מאושר? השמח בחלקו."
