ביום שלישי (ה-13 למאי 2014) הגעתי לעיר שפרעם - בעבר עיר ואם ביהודה שלאחר מרד בר כוכבא, וכיום עיר מיעוטים בגליל התחתון. על גג ה"מבצר" (ה"מבצר" הזה ניבנה בשנת 1770 להגנת תושבי העיר - ובכללם היהודים שחיו אז שם) חיכו לי בשעת אחר צהריים אביבית, עשרות בני נוער ערבים שבקשתי להודות להם על כך שמסרו לנו את הלחי השנייה שלהם. אירועי "תג מחיר" - שהפכו כבר ל"שיגרה" בזויה, הביאו ריאקציה חיובית מקרב בני הנוער השפרעמי והללו החליטו להתגייס ולעשות מעשה טובה תחת הרעה של "תג מחיר": הם לקחו יוזמה לידיהם ושיפצו את בית הכנסת היהודי העתיק בעיר. מלבד
גלי צה"ל הרי שהסיקור על כך היה מזערי.
כיהודי שומר תורה ומצוות באתי להודות לצעירים הללו - תלמידי התיכונים שבעיר, על מה שעשו, ובעיקר על הרעיון המקורי שהוא אי-של סובלנות בים השנאה הגועש כאן, שלצערי הרב פושע יותר בקרב החברה הלאומנית הישראלית.
זו הייתה אבירות של צעירים משום שבעירם הם כבר ראו כיצד מטורף יהודי נכנס עם נשקו הצבאי לטבוח ללא רחם וללא סיבה בחפים מפשע, ועוד במרכז ה"שכונה הדרוזית" האמורה להיות סמל ל"ברית הדמים". זו הייתה אבירות מצידם משום שגם לעירם הגיעו מטורפי הימין הקיצוני והפרובוקאטורים של מאיר כהנא כדי, כביכול, להפעיל את בית הכנסת היהודי שמשפחה מוסלמית שומרת עליו בכבוד מאז שנת 1923. זו הייתה אבירות משום שיחסם לבית כנסת יהודי הוא הפוך ממה שהחברה הישראלית מעניקה למסגד. כיהודי חשתי בצורך להודות להם. שמחתי שבית הכנסת שאראה יהיה משופץ ולא יראה, חס ושלום, כמו שנראה למשל המסגד החרוך שראיתיו שבוע וחצי קודם לכן באום אל-פחם. זכרתי היטב כיצד לפני מספר שנים יילל חברי ממנצ'סטר הבריטית, הרב יעקב ראובן פריד, כאשר בית הכנסת שבנה שם, בעשר אצבעותיו ממש, עלה בלהבות מסיבה "מוזרה". לא לחינם, לאור אותו מראה, חשתי באום אל-פחם בדמעות ממש, כשסגן ראש העיר, מר בילל, סיפר לי כי מקים המסגד החרוך עדיין שוכב בביתו וכולו הלם ופחד. מאמינים מכל הדתות יודעים את משמעות בית אלוקים שנשרף אבל הלאומנים שמתחזים ל"דתיים" רואים באמונה ובקדושה רק אמצעים פוליטיים. הצעירים הערבים החילוניים משפרעם החזירו את הצבע לשפיות. ולכאלה בני נוער צריך להודות.
שפה נקייה
הבטתי בעשרות הנערים והנערות הללו. מחד-גיסא, רוב רובם היו חילוניים, אך מאידך-גיסא הם שידרו רק כבוד ואהבה לדת ולתרבות במרקם הסובלנות הכל כך נכסף. אלה הם בני נוער מתונים שעל-פי מה שנעשה להם הם היו צריכים להיות קיצוניים פי כמה. כאשר החינוך החרדי לוחם בראש חוצות על חרותו מהליב"ה ומנגד לוחמים בני הנוער החילוניים לא ללמוד כלל תנ"ך ותרבות יהודית, הרי שבני הנוער הללו עוד לא התחילו בכלל ללמוד באופן עצמאי את תרבותם שלהם בזמן שהם מחויבים ללמוד "פרקי אבות", ששום ביה"ס חילוני אינו לומד. את הסיפור הזה אני מכיר כמעט 40 שנה, מאז היותי יו"ר מועצת התלמידים הארצית של התיכונים. בזמן שתקציבי החינוך למוסדות הישראלים זוכים ל"העשרה" ולטיפוח הרי שהצעירים הללו מממנים את פעילותם ה"לא פורמלית" מכיסם. הם היו רחוקים מלהיות אותם ילדים מוסלמים דתיים שהתקשורת הישראלית מדביקה להם אבל מנגד חילוניותם הייתה עדינה וללא סממני שכרות, קעקועים וסמים. השפה שלהם הייתה נקייה מ"סלנג" מעוות ונימוסיהם היו אציליים. ולמרות הכל הילדים הללו הם בנים חורגים לציונות ה"ממלכתית" משום שהם אינם "בני עולים" שמותר להם הכל, משום שהם אינם בני הקיבוצים והמושבים שבנו את המדינה ואת האפליה שלה, משום שהם לא נולדו בהתנחלויות שמעל הגבעות ומשום שהם אינם בני רמת אביב ג' ו"נסיכי" הרצליה פיתוח. במבט שני, הם קצת הזכירו לי את הנוער החרדי שהוא אומנם דתי מהם, אבל גם הוא לא היה בפלמ"ח, גם הוא לא לחם במחתרות וגם הוא איננו משרת בצבא הישראלי. אבל להבדיל מהנוער שלנו הם נמצאים במדרגה נמוכה יותר - אין להם אפילו את זכות ההתקוממות, משום שהם ערבים. אבל למרות כל זאת הם ענו ללאומנות שלנו בפרחים והם אפילו לא חיכו לתודה שלא באה. וזו עוד בושה יהודית.
התשובה האמיתית למעשה של הילדים הללו ולהושטת ידם הקטנה היא התשובה לשאלתה של אחת התלמידות: "אנחנו שיפצנו את בית הכנסת אבל מה עשיתם אתם כדי שהפרובוקציות תיעצרנה"? ובאמת - מחוץ לתשובתי האישית, לא הייתה לי שום תשובה מגזרית או כלל יהודית. אבל כדי לתת תשובה לילדה התמימה והאצילית הזו אני פונה לשרת המשפטים, גב'
ציפי לבני, שכל כך מתהדרת בהיותה "יונת שלום", וכמו שהיא וחברה
יאיר לפיד יודעים להפציץ, דרך ממשלת נתניהו, בעשרות הצעות חוק אנטי דתיות ואנטי דמוקרטיות הרי שהגב' לבני צריכה ליזום הצעת חוק כדי לאכוף את הוצאת הארגונים הכהניסטים מחוץ לחוק באופן מעשי ולא כפי שהדברים מטויחים הם כיום, כאשר
איתמר בן גביר הכהניסט הוא העו"ד של שאר הכהניסטים האחרים, וכאשר מאז הוצאת "כך" מחוץ לחוק הספיקו ברוך מרזל וחבריו להתמודד מספר פעמים לפרלמנט הישראלי באין מפריע, ועוד להכניס את אחד מחבריהם לפרלמנט הזה - את מיכאל בן יאיר. החוק נגד תנועת "כך" היה אמור להיות נגד כל גזען מסוגם - שמסכן חיי כל יהודי בארץ ובחו"ל, במעשיו, ולא היה אמור להיות רק נגד מאיר כהנא בלבד, שהירצחו קבר את החוק. זו תהיה המתנה והתקווה היפה ביותר לאלה שגדלים כבנים חורגים, כדי שירגישו שהחברה שמסביבם רוצה אותם כשווי זכויות באמת.
