עמוס עוז אינו שונא ישראלים כבני גזע מופרע ובעיקר אינו שונא את אנשי הימין הקיצוני האנטי ערבי. גם השוואת נוער הגבעות ותג מחיר לניאו-נאצים באירופה, אינה תולדה של שנאה ותיעוב למעשיהם. עוז פשוט אוהב את עצמו אהבה יתרה ומשאת נפשו היא שהעולם יכיר בו כגאון ספרותי הראוי לזכות בעטרת פרס נובל. למרבה צערו של עוז, העולם אינו משתכנע, שנה אחרי שנה, שיש להפריס לו את הפרס היוקרתי. אבל לא איש כעוז יוותר על משאת נפשו וככל הנראה החליט לעשות הכול כדי שיזכה בכתר הפרס, בממון וביוקרה הכרוכים בו.
נביא השנאה
נוכח השנאה התהומית בחלק מהעולם "הנאור" לישראל והניסיון להגדירה כמדינת אפרטהייד, סביר מאוד להניח שעוז הגיע למסקנה כי ככל שילבה יותר את אש השנאה לבני עמו כך יגדלו סיכוייו לזכות בפרס. ומן הטעם הזה חשוב להבין כי כל עוד רוח החיים באפו ימשיך "נביא השנאה" להקצין את התבטאויותיו מתוך תקווה כי אם הוא מנאץ את ה"ניאו נאצים" הישראלים כהגדרתו, כך ימריאו סיכוייו להיות הנובליסט הבא.
אולם עוז טועה. הממונים על חלוקת פרס נובל לא ימהרו להעניק לו את הכבוד. מנקודת ראותם חבל יהיה לבזבז משאב יקר ערך של ביטויי שנאה. שהרי ברור כי בלי עטרת פרס נובל ימשיך עוז לתאר את הישראלים כמלכי הגזענות ורק רווח יצמח לכל שונאי ישראל.
עוז רואה את עצמו כענק הרוח שהעולם עדיין לא הכיר בגדולתו. אולם האמת אחרת. עוז מתמחה בסיפורים אישיים מחייו עטורי הכאב והאכזבות. הוא איש של רוח. הרבה רוח, אבל לא איש רוח נושא הגות, או מביא בשורה. ענק רוח אמיתי היה הפילוסוף ישעיהו לייבוביץ שגם הוא השתמש בביטויי שנאה אנטישמיים להפצת דעותיו החריגות. אבל כשהוא דיבר על היודו-נאצים וכל הרע שהם ממטירים על העולם, הוא לא חשב על עצמו. הוא רצה לתקן את העולם. עמוס עוז, לעומת זאת, משתמש בביטוי הנורא של ניאו-נאצים, כדי לקדם את עצמו, את שמו, את מעמדו הבינלאומי.
כל אלה הנעלבים מדברי השטנה של עוז, המבקש בכל מאודו להמריא למרום הערצת העולם, טוב יעשו אם יניחו לו לנפשו המיוסרת, האומללה. שיאמר מה שיאמר, שיחריף את דבריו, שישווה את אזרחי ישראל הימניים ליוצאי חלציו של השטן ההיטלראי, יתבוסס בקיא השנאה העצמית וישקע בתהום הנשייה של עוד מרקחת מלים מתיפייפות. עוז אינו רוצה לתקן את העולם ואת ההתנהגות של חלק מבני עמו כלפי הערבים המקיפים אותנו בתאוות השמדה. הוא רוצה להאדיר את עצמו. עוז, האיש הרואה את עצמו כנסיך המילים, חייב להבין אחת ולתמיד כי תדמיתו לא תשתנה וכי הכתר הנכסף כל כך לא יוענק לו רק בגלל ליבוי יצרים של שנאה.
